תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 39:43, מקום חמישי במזרח.
סיימה את העונה: בהפסד 4:2 לוושינגטון בסיבוב הראשון.
בעונת 2014/15 אטלנטה ניצחה 60 משחקים והגיעה לגמר המזרח, עונת השיא של המועדון בעידן המודרני. אך מהר מאוד התברר שזו הייתה הבלחה חד פעמית. שנה וחצי לאחר מכן, זו כבר הייתה קבוצה במשבר זהות. החמישייה המגובשת מהעונה ההיא החלה להתפזר לכל עבר ומייק בודנהולזר, שקיבל גם את תפקיד הנשיא לענייני כדורסל, התקשה להחליט האם לבנות מחדש או לנסות להישאר בצמרת. מצד אחד, את אל הורפורד שעזב הוא החליף בדוויט הווארד ונתן לקנת' בייזמור חוזה גבוה מאוד. מצד שני, את ג'ף טיג הוא העביר בתמורה לבחירת דראפט שהפכה לטוריאן פרינס, ואת תפקיד הפוינט גארד המוביל הוא נתן לדניס שרודר הצעיר.
בנסיבות המשונות שיצר בודנהולזר המנהל, בודנהולזר המאמן הוביל את ההוקס לעונה סבירה ומעלה, בה כמעט לכל אורכה היא הייתה במאזן חיובי ומקומה בפלייאוף לא הוטל בספק משמעותי. אטלנטה של העונה החולפת הייתה אחת מקבוצות ההתקפה החלשות בליגה (מקום 27 ביעילות התקפית) ואחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה (רביעית ביעילות הגנתית). שרודר היה מאוד לא מלוטש וסיפק מספרים לא יעילים, פול מילסאפ לא נראה כמי שבנוי להיות השחקן המוביל של התקפה איכותית, הווארד התקשה להתאים את עצמו לסגנון המשחק השוטף של קואוץ' באד, בייזמור לא פגע ושחקן המשנה היחיד שהתעלה מבחינה התקפית הוא טים הארדווי ג'וניור.
ההגנה הייתה חזקה מאוד בצבע, בעיקר תודות למילסאפ והווארד שהצליחו למנוע מהיריבים גם לקלוע בצבע (39.1 נקודות, מקום שני מהסוף) וגם להגיע לקו העונשין (20.2 פעמים, מקום רביעי מהסוף). שחקני ההוקס גם כפו איבודים רבים, אך התקשו לשמור על קו השלוש והיריבות זרקו 30.5 שלשות למשחק, מקום שני בליגה, כולל הרבה שלשות מהפינה ושלשות חופשיות לחלוטין. בודנהולזר הוכיח שניתן לבנות הגנה איכותית כיום גם בלי להתמקד בקו השלוש, שסגירה חזקה של הצבע יכולה להספיק. בפלייאוף אטלנטה נכנעה לוושינגטון המוכשרת יותר בשישה משחקים לא מאוד קשים, אך יצאה עם שתי נקודות אור. שרודר התעלה בדו קרב מול ג'ון וול וסיפק 24.7 נקודות, 2.8 שלשות ב-42.5 אחוזים ו-7.7 אסיסטים על 1.7 איבודים. הרוקי פרינס היה שחקן הכנף הטוב בקבוצה בזכות הגנה נהדרת ואגרסיבית על שלוש עמדות החוץ ויכולת לסיים נהדר באיזור הטבעת.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: מרקו בלינלי ומיילס פלאמלי (בטרייד משארלוט), דווין דדמון (חופשי, מהספרס), ג'ון קולינס (רוקי, בחירה 19), לוק באביט (חופשי, ממיאמי), קווין קוק (חופשי, מניו אורלינס), ניקולס בראסינו (חופשי, מדאלאס), טיילר דורסי (רוקי, בחירה 41), ג'רמי אוונס וטיילר קוואנה (חוזים לא מובטחים למחנה האימונים), ג'וש מאגטי (חוזה דו צדדי).
עזבו: פול מילסאפ (בסיין אנד טרייד לדנבר), דוויט הווארד (בטרייד לשארלוט), טים הארדווי ג'וניור (חופשי, לניקס), תאבו ספולושה (חופשי, ליוטה), חוסה קלדרון (חופשי, לקליבלנד), מייק דאנליבי וקריס האמפריז (ללא קבוצה), ראיין קלי (לריאל בטיס).
איך מאבדים חמישייה של 60 ניצחונות בחמישה צעדים פשוטים ופחות משנתיים וחצי? אטלנטה יכולה להעביר את הקורס. לאחר שקייל קורבר עבר לקליבלנד במהלך העונה, פול מילסאפ הגיע לקיץ כשורד האחרון של החמישייה שזכתה ביחד בתואר שחקן החודש במהלך אותה עונה מופלאה. אך מילסאפ סיים חוזה, הבין שהקבוצה הנוכחית לא הולכת לשום מקום ובחר לנסות את מזלו בקבוצה המסקרנת שנבנית בדנבר. אם במועדון עוד התלבטו, העזיבה של מילסאפ הכריעה סופית לכיוון של בנייה מחדש. לאחר עשר שנים רצופות של אטלנטה בפלייאוף (שמתם לב?), השנה נבנה סגל שאין לו כל כוונה להגיע לשם ויפתיע את עצמו אם זה יקרה.
מי שבנה את הסגל הוא לא בודנהולזר, שהתפטר מהתפקיד הניהולי ונותר רק מאמן. הג'נרל מנג'ר החדש הוא טראוויס שלנק, שמגיע לאחר 12 שנים בהנהלה של גולדן סטייט, כאשר בחמש השנים האחרונות שימש כעוזר הבכיר של בוב מאיירס. אטלנטה ממשיכה להביע אמון באנשים שמגיעים ממערכות מצליחות, ועכשיו יהיו לה את העוזר הוותיק של מאיירס כג'נרל מנג'ר ואת העוזר הוותיק של גרג פופוביץ' כמאמן.
שלנק החל לפעול בכיוון של בנייה מחדש עוד לפני העזיבה של מילסאפ, ממנה הצליח לחלץ בחירת סיבוב ראשון בטרייד משולש שאפשר את המעבר של דנילו גלינארי לקליפרס. המהלך הראשון שלו היה טרייד ששלח את דוויט הווארד לשארלוט בתמורה למיילס פלאמלי ומרקו בלינלי, בעיקר כדי להיפטר מהחוזה הגבוה של דוויט ולקבל חוזים מעט פחות מציקים. הוא אפילו נאלץ לשלם בבחירה יותר גבוהה כדי להשלים את הטרייד. בהמשך, כאשר הניקס הציעו להארדווי חוזה די מופרך, שלנק בחר לא להשוות את ההצעה ולתת לו ללכת. בדראפט הוא הימר על הכישרון הלא מלוטש של ג'ון קולינס. שחקן הפנים עם השם הגנרי הוא אתלט אדיר שיספק כמה דאנקים מהדהדים, הוא גם נהדר כחוסם בפיק נ' רול, מסיים טוב בצבע ושולט בריבאונד, אבל הוא נראה אבוד בהגנה, לא ממש קולע מחוץ לצבע ולא ממש מוסר. הוא נראה כמו פרוייקט של קבוצה שחושבת על העתיד.
אך שלנק לא הפקיר לחלוטין את ההווה ואת הניסיון לשחק כדורסל תחרותי העונה. הוא דאג לארגן לבודנהולזר כמה שחקני רוטציה פוטנציאליים כשהביא את הסנטר דווין דדמון (14 מיליון דולר לשנתיים) שפרץ בעונה שעברה בסן אנטוניו (עד שפופ התעלם ממנו בפלייאוף), החתים מחדש את שחקני הפנים ארסן איליאסובה (6 מיליון לעונה אחת) ומייק מוסקלה (10 מיליון לשנתיים) והביא את לוק באביט החביב (חוזה מינימום) שהיה שחקן חמישייה במיאמי המפתיעה בעונה החולפת. הסגל הזה בנוי לרוחב ואין בו היררכיה ברורה. פרט לשרודר, אין אף שחקן עם מקום מובטח בחמישייה, על כל עמדה יכולים להיאבק שניים-שלושה שחקנים וכרגע ניתן בעיקר לנחש במי בודנהולזר יבחר.
מה מי מו
חמישייה: דניס שרודר, קנת' בייזמור, טוריאן פרינס, ארסן איליאסובה, דווין דדמון.
ספסל: מלקולם דילייני, קווין קוק, טיילר דורסי, מרקו בלינלי, דיאנדרה במברי, ניקולאס בראסינו, לוק באביט, ג'ון קולינס, מייק מוסקלה, מיילס פלאמלי.
מאמן: מייק בודנהולזר (עונה חמישית).
מועמד לפריצה: השם המתבקש הוא טוריאן פרינס אבל הוא יקבל משבצת אחרת, מה שמפנה את הבמה לחברו למחזור דיאנדרה במברי. שחקן הכנף היצירתי לא קיבל מבודנהולזר יותר מדי הזדמנויות בעונת הרוקי, אך בליגת הקיץ לקח על עצמו את הקבוצה באופן שאמור לגרום לקואוץ' באד להפוך אותו לשחקן רוטציה בקבוצה שחושבת על בנייה מחדש. היתרון הגדול של במברי, שעשוי לעזור לו לקבל את המקום הזה, הוא שבסגל הנוכחי של אטלנטה יש מעט מאוד שחקנים שמסוגלים ליצור מצבי זריקה. בעצם, פרט לשרודר לא ברור מי אמור לעשות את זה. במברי הוא שחקן יוצר, שחקן שאפקטיבי בעיקר כשיש לו את הכדור ביד והוא יכול להביא לידי ביטוי את יכולת החדירה והמסירה שלו. בתסריט האופטימי שלו, הוא יהפוך לשחקן שמנהל את המשחק ביחידה השנייה.
גולת הכותרת: בגיל 24, לדניס שרודר יש קבוצת NBA משלו. הרכז הגרמני צירף לפלייאוף הנהדר קמפיין מוצלח מאוד בנבחרת גרמניה, אותה הוביל במו ידיו לרבע גמר היורובאסקט ותפקד לא רק כסקורר בלתי עציר, אלא גם כמנהיג אמיתי. על הנייר, הסיבה המרכזית לראות משחקים של אטלנטה העונה תהיה לבחון האם שרודר מתפתח לפוינט גארד סקורר בכיר ב-NBA. אל החתוליות שמאפשרת לו להגיע לטבעת בקלילות הוא הוסיף עם השנים יכולת לקרוא מצבים ולזהות את מה שההגנה נותנת לו. אם הוא יצליח להתמיד באחוזי הקליעה משלוש מהפלייאוף והיורובאסקט, זו יכולה להיות השנה בה הוא הופך למשהו מיוחד. שיתוף הפעולה שלו עם קולינס, אם הרוקי יהיה בשל לכך, יכול ליצור את אחד מצמדי הפיק נ' רול המלהיבים בליגה.
אקס פקטור: טוריאן פרינס עשוי להיות שחקן מפתח באטלנטה כבר העונה, אך בקבוצה שחושבת על העתיד הרחוק הוא יהיה אחד השחקנים המעניינים ביותר בכל מקרה. יכול להיות שיתברר שהוא היחיד בסגל הנוכחי שיכול להתפתח לשחקן חשוב בקבוצה איכותית. מדובר, קודם כל, בשחקן הגנה עם פוטנציאל גבוה, מבנה הגוף שלו מאפשר לו לשמור גם על רכזים וגם על שחקני כנף והוא שומר עם אינטנסיביות יוצאת דופן. התקפית, היכולת העיקרית שלו היא לקבל כדור בעמדת הכנף ולהמשיך את התנופה כדי לחדור עד הטבעת, הוא יודע גם לנוע ללא כדור כשהשומר שלו מתעלם ממנו. כמו שחקנים רבים מהסוג שלו, השאלה אם יצליח לפתח קליעה סבירה מבחוץ חשובה במיוחד, היא תאפשר לו להביא לידי ביטוי מוגבר את יכולת ההסתערות לצבע.
המפתח: השימוש של בודנהולזר בסגל הרחב. קואוץ' באד נחשב למאמן שהשיטה שלו יכולה ליצור את מצבי הזריקה שהשחקנים אינם מסוגלים ליצור בעצמם. לאחר שנה בה נאלץ לעבוד עם שחקנים שאינם מתאימים לסגנון של הנעת כדור ותנועה, השנה הוא יקבל מבחר גדול מאוד של שחקנים שהוא לא מחויב לתת דקות כמעט לאף אחד מהם. בין בלינלי, איליאסובה, מוסקלה (מועמד נוסף לפריצה), באביט והרוקי דורסי, יהיו לבודנהולזר הרבה מאוד קלעי שלשות טובים שיוכלו לנצל זריקות פנויות אם יהיו כאלה. ניתן לזהות באטלנטה פוטנציאל להיות מיאמי של העונה: קבוצה לא מוכשרת אך עם מאמן בכיר ויצירתי שימצא בסופו של דבר את הרוטציה שתעשה קסמים. השאלה היא אם באטלנטה בכלל רוצים לראות את זה קורה, או שמעדיפים שבודנהולזר ייתן לצעירים להשתפשף ומקווים להשיג את אחד משחקני הפנים הבכירים בדראפט.
ולכדור הבדולח
צריך לקרות משהו חריג מאוד כדי שרצף הופעות הפלייאוף של ההוקס לא ייקטע העונה. הקבוצה של בודנהולזר עשויה להציג כדורסל חיובי לפרקים, אך המחסור בשחקנים יוצרים יקשה מאוד על ההתקפה והעונה לא יחכו בצבע שחקני הגנה בכירים שיכולים לחפות על הכל. זו אמורה להיות אחת משלוש הקבוצות החלשות במזרח ואחת מחמש החלשות בליגה, ההימור שלי הוא על איזור ה-27 ניצחונות, מקום 14 במזרח וסיכוי גבוה להשיג בדראפט את אחד משחקני הפנים שהיא צריכה.