פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        15 דקות של תהילה מפוקפקת: על שביתת השחקנים ב-NFL ב-1987

        לפני 30 שנה, כוכבי הליגה הכריזו על סכסוך עבודה בניסיון להשיג שוק חופשי, הבעלים בחרו שלא להיכנע וכך, מאות "מחליפים" מצאו את עצמם יום אחד בתפקיד שחקני NFL. הם נאלצו להתמודד עם ביקורת מכל כיוון, אבל גם סיפקו לא מעט סיפורים מרגשים ובעיקר, סנסציה אחת מדהימה

        דן מרינו עם שחקני מיאמי דולפינס השובתים ב-1987 (AP)
        דן מרינו (משמאל) מוביל את חבריו השובתים ממיאמי דולפינס (צילום: AP)

        טוני רובינסון יכול היה להיות כוכב NFL. בשנתו השלישית באוניברסיטת טנסי, הוא הפך לקוורטרבק הפותח של הוולנטירס, הלהיב את עולם פוטבול המכללות והיה מועמד לפרס ההייזמן, עד שפציעה קשה בברך גמרה לו את החלום. הפציעה ריסקה את רובינסון לא רק פיזית, אלא גם מנטלית וזמן קצר אחריה, הוא כבר היה בכלא בפעם הראשונה וממש לא האחרונה בחייו. זה קרה כאשר הוא וחבר לקבוצה נעצרו במבצע "עוקץ" של המשטרה, בשעה שניסו למכור לשוטר סמוי 30 גרם של קוקאין. רובינסון נשלח לתשעה חודשי מאסר ומאז ועד לפני כמה שנים, העביר יותר מדי זמן מאחורי הסורגים.

        אלא שבתוך אותן שנים הוא גם זכה, כמו לא מעט שחקני פוטבול כושלים ואלמונים אחרים, ל-15 דקות של תהילה. הכל הודות לשביתת השחקנים המפורסמת ב-NFL, שהתרחשה בדיוק לפני 30 שנה.

        טוני רובינסון טנסי וולנטירס על שער ספורטס אילוסטרייטד (צילום מסך)
        קריירה מבטיחה נהרסה בגלל פציעה, אבל טוני רובינסון (כאן על שער ספורטס אילוסטרייטד בימיו בקולג'), למרות חיים קשים, זכה לרגע התהילה שלו (צילום מסך)

        בזמן שרובינסון עוד שהה במאסר, הוא כבר קיבל הצעה לשחק בריצ'מונד רייבנס, קבוצת פוטבול מליגה מחוזית. הוא הצליח לשכנע שופט מקומי בטנסי שייתן לו שחרור זמני מהכלא לטובת העבודה. כמה שבועות אחרי שהצטרף לרייבנס, התחיל הבלגן הגדול ב-NFL. שנות ה-80' היו תור הזהב הראשון של הליגה, בעיקר בזכות פריצתם של קוורטרבקים אגדיים כמו ג'ו מונטנה, ג'ון אלווי, דן מרינו ואחרים, שהפכו את הפוטבול לתוסס מאי פעם. אלא שאת עונת 1987, או בערך חודש מתוכה אם לדייק, כולם זוכרים בגלל משהו אחר.

        עם סיום המחזור השני של אותה עונה, ב-22 בספטמבר, שחקני הליגה הצביעו ברוב קולות "בעד" וארגון השחקנים הכריז על שביתה. הם דרשו שוק חופשי, בעוד הבעלים רצו לשמור על "חוק רוזל", שנקרא על שם הקומישינר הנצחי ובמסגרתו, כאשר שחקן סיים חוזה ורצה להחליף קבוצה, רוזל יכול היה להורות לקבוצה החדשה לפצות את זו הננטשת בבחירות דראפט או שחקנים. החוק הזה גרם לעסקאות רבות ליפול, כי קבוצות סירבו לשלם מחיר יקר כל כך. הוא גם השאיר את כל הכוח אצל הבעלים ובשל כך, גרם למשכורות השחקנים להיות נמוכות יחסית. השחקנים רצו גם אחוז גדול יותר מהכנסות הליגה ומכאן, החלה השביתה.

        התגובה הראשונית של ה-NFL הייתה ביטול כל המחזור השלישי של העונה, מה שקיצר אותה ל-15 משחקים לכל קבוצה. ב-1982, שביתה של 57 ימים גרמה לביטולם של לא פחות משבעה מחזורים והפעם, הבעלים למדו את הלקח וברגע שהבינו שהמצב מול השחקנים לא ייפתר במהרה, הם החליטו להמשיך את הליגה בכל מחיר, בניסיון לאבד כמה שפחות כסף. מה עושים? מגייסים את השחקנים ה"מחליפים", שעלו למשחקים הראשונים שלהם בליגה במחזור הרביעי של העונה, יום ראשון, 4 באוקטובר 1987, היום לפני שלושה עשורים.

        פיט רוזל קומישינר ה-NFL ב-1988 (AP)
        החוק על שם הקומישינר פיט רוזל יצר את הבעיה (צילום: AP)

        כ-15 אחוז משחקני הליגה המקוריים, ובכללם מונטנה וכמה כוכבים אחרים, בחרו מלכתחילה "לחצות את הקווים" ולשחק למרות השביתה, כדי לא להפסיד סכומים גבוהים (לאותה תקופה כמובן, 30-40 אלף דולר לשבוע). אחד הראשונים שהכריז כי הוא לא שובת היה מייק גסטיאנו מניו יורק ג'טס, שזכור בזכות ההצהרה: "יש לי הרבה מזונות לשלם".

        כך נוצר מצב במסגרתו רוב הקבוצות עלו עם שחקנים מחליפים, ועם כמה כוכבים. מי שנאלצה להסתדר בלי אף אחד משחקניה המקוריים לאורך כל שלושת המחזורים של השביתה (הרביעי עד השישי), הייתה וושינגטון רדסקינס. למרות זאת, הקבוצה מהבירה הדהימה את כולם וניצחה בכל שלושת משחקיה, כאשר לאחר השביתה היא ממשיכה כל הדרך לזכייה בסופרבול השני בתולדותיה (באופן משעשע, הסופרבול הראשון היה בעונת השביתה הקודמת).

        הניצחון הסנסציוני מכולם היה גם המשחק האחרון של השחקנים המחליפים ב-NFL, רגע לפני שכל הסאגה הזו הסתיימה. ב-19 באוקטובר, וושינגטון הגיעה למשחק חוץ במאנדיי נייט, מול דאלאס הגדולה. הקאובויס כבר שיתפו לא מעט משחקני הסגל האמיתי שלהם ולמרות זאת, האורחים ניצחו 7:13, במה שנחשב לאחר ההפתעות הגדולות בתולדות הליגה. המשחק הזה גם היווה השראה לסרט (הלא מדהים) המבוסס חלקית על אירועי השביתה, "המחליפים" בכיכובם של קיאנו ריבס וג'ין הקמן, שיצא לאקרנים בשנת 2000.

        סרטון על המשחק בין וושינגטון לדאלאס

        צ'רלי קאסרלי היה עוזר לג'נרל מנג'ר ברדסקינס ההם: "עבדנו כמו מטורפים כדי להרכיב קבוצת מחליפים, עשינו כל מה שאפשר", הוא נזכר, בעוד גיל ברנדט, שהיה אחראי מטעם הקאובויס על גיוס המחליפים, סיפר לפני כמה שנים: "השחקנים שהבאנו ראו בעצמם סוג של כת. הם התאספו במהרה, ארבעה או חמישה וקנו מכונית משומשת ב-500 דולר כדי להגיע אלינו בזמן. בקושי היו להם חליפה ועניבה כדי להתייצב למשחק החוץ שלנו מול הג'טס, אבל זה היה מרענן. היו כל כך הרבה סיפורים מעניינים בעונה ההיא".

        אף אחד כנראה לא היה מעניין כמו זה של רובינסון, להזכירכם, בחופשת עבודה מהכלא. מאמנו בריצ'מונד היה חבר של מאמן וושינגטון, ג'ו גיבס והמליץ עליו כאחד המחליפים. רובינסון עבר במהרה לרדסקינס ואת שני המשחקים הראשונים ראה מהספסל. בשלישי והאחרון, זה בדאלאס, הקוורטרבק ששיחק לפניו נפצע ברבע השני והוא נזרק למים והוביל את אותו ניצחון מטורף. עם סיום המשחק, שחקני הרדסקינס ירדו מהמגרש צוהלים ועם המאמן גיבס על הכתפיים, כאילו זה עתה זכו בסופרבול. השביתה הסתיימה ורובינסון שוחרר, חזר לשחק בריצ'מונד לעוד כמה שבועות ומשם שב לטנסי, להשלים את תקופת המאסר שלו.

        דאג וויליאמס, שתפס בחזרה את מקומו כקוורטרבק של וושינגטון עם סיום השביתה והוכתר כמצטיין של הסופרבול בתום העונה ההיא, הודה בחלוף השנים: "ברור שצפינו ביחד במשחק מול דאלאס והיינו בעדם, כי שלושת הניצחונות של המחליפים שלנו נתנו לנו דחיפה ענקית להמשך העונה. הרבה אנשים כעסו על המחליפים, מסיבות ברורות, אבל האמת היא שקשה להאשים אותם. הם חלמו לשחק ב-NFL וזו הייתה ההזדמנות היחידה עבור רובם".

        סרטון על השחקנים שהחליטו לשחק בזמן השביתה

        ואכן, המחליפים הגיעו מכל מיני רקעים ומקורות שונים. חלקם נחתכו מקבוצות הליגה רגע לפני עונת 1987, אחרים היו פליטי קבוצת הפוטבול הקנדית מונטריאול אלוטס, שבדיוק נסגרה וחלק גדול שיחקו עד 1985 בליגת ה-USFL, שניסתה במשך כמה שנים להתחרות ב-NFL עד שהתרסקה תחת חסותו של דונלד טראמפ הצעיר. מעבר לכך, היו כמובן גם סיפורים ביזאריים יותר, כמו צלם הקולנוע טוד שלופי ("הרובוטריקים" ועוד), ששיחק פוטבול בתיכון והוזעק לשמש כבועט בקבוצה אותה אהד מילדות, בפאלו בילס. בשני המשחקים הראשונים הוא החמיץ ללא הרף, אך במשחק השלישי והאחרון כבש פעמיים ועזר לבילס להפתיע האלופה היוצאת ניו יורק ג'איינטס.

        הקבוצה מהתפוח הגדול, שזכתה בסופרבול בעונה הקודמת, הפסידה את כל שלושת משחקיה עם המחליפים, מה שהכניס אותה למאזן 5:0 ולא הותיר לה סיכוי אמיתי לחזור לפלייאוף ולהגן על התואר. ביל פרסלס, המאמן האגדי של הג'איינטס באותה עת, נזכר לאחרונה: "הייתה לי קבוצה טובה, אבל בגלל מה שקרה, פתחנו עם חמישה הפסדים וזה גמר אותנו. אלו היו ימים קשים מאוד למאמנים, כי לא ידענו מה לעשות ולא היה לנו סיכוי להעמיד קבוצה ראויה". פרסלס אפילו לא הצליח לזכור את שמו של הקוורטרבק ששיחק עבורו בראשון מבין אותם שלושה משחקים: "איזה ילד אחד, מאוניברסיטת פנסילבניה נדמה לי".

        באחד מאותם משחקי "מחליפים" פגש פרסלס מאמן אגדי אחר, ביל וולש מסן פרנסיסקו. בשלב מסוים במשחק, וולש הציב על המגרש מערך התקפה פשטני מאוד, עם שלושה רצים, בניסיון למזער את האפשרות לטעות במסירה. רגע לפני שהמהלך החל, הוא הסתכל על פרסלס שהיה בצד השני של המגרש והניף ידיים לצדדים כשואל "מה כבר אני אמור לעשות?".

        הרמה הנמוכה של המשחקים והשחקנים המחליפים גרמה לכך שעם תום השביתה, רבים מהם חזרו לחייהם הרגילים כשומרי סף במועדונים, שוטרים, נהגי אוטובוס, מדריכי שחייה לקשישות ומה לא. אחדים, כמו הליינבקר של יוסטון, יוג'ין סיל או הקוורטרבק של ניו אורלינס, ג'ון פורקייד, ניצלו את הצ'אנס, הצליחו להרשים ונותרו ב-NFL עוד כמה שנים. שון פייטון, ששימש בחוסר הצלחה משווע כקוורטרבק המחליף של שיקגו בזמן השביתה, הפך ב-2006 למאמן ניו אורלינס והוביל אותה לאליפות היסטורית. עוד אחד מהשחקנים המחליפים היה שוג נייט, שרשם צמד הופעות בהגנת לוס אנג'לס ראמס ואחרי השביתה הקים את חברת ההקלטות המיתולוגית דת' רואו רקורדס, בה התגלו בין היתר ד"ר דרה, טופאק שאקור, סנופ דוג ואחרים. כיום אגב, נייט מחכה לפתיחת משפטו בינואר והוא מואשם ברצח ובניסיון לרצח.

        טופאק שאקור, שוג נייט (AP)
        לפני שגילה את טופאק והאחרים, שוג נייט היה שחקן NFL, לרגע (צילום: AP)

        לא הכל כמובן היה רומנטי סביב השביתה ו"המחליפים". ביוסטון, שחקני האוילרס השובתים השליכו ביצים על האוטובוס שלקח את המחליפים לאחד המשחקים. מצלמות האבטחה באצטדיון תפסו שני אנשים שוברים את חלון האוטובוס עם אבן ומאמן הקבוצה, ג'רי גלנביל, סיפר איך ישב עם אנשי המשטרה וצפה בסרטון האבטחה של המקרה: "השוטרים אמרו לי שאם אוכל לזהות את שני העבריינים, הם יהיו בכלא תוך שעתיים. פתאום אני קולט שמדובר בשני כוכבי ההגנה שלי. אמרתי למפקד המשטרה 'אדוני, מעולם לא ראיתי את שני הנערים האלה'".

        במגרשים אחרים, השחקנים "הרגילים", מלווים באלפי מפגינים, ניסו למנוע בגופם את כניסת המחליפים אל האצטדיון. המחליפים זכו ללעג מהתקשורת, כונו "שוברי שביתה" ובקנזס סיטי, שניים משחקני הצ'יפס השובתים נופפו באקדחים שלהם מחוץ למגרש וצעקו: "אנחנו מחפשים אתכם, שוברי השביתה". לקבוצות עם השחקנים המחליפים הודבקו כינויים כמו ה"Phony Niners" (על בסיס הפורטי ניינרס מסן פרנסיסקו), ה"Spare Bears" (בובות דובי ממולאות, על בסיס שיקגו ברס) או ה"Saint Elsewheres" (הסיינטס מניו אורלינס, על שם סדרת הקומדיה השחורה המוצלחת של שנות ה-80').

        הטלוויזיה איבדה כ-20 אחוז מהכנסותיה המצופות בשלושת המחזורים המדוברים, גם בגלל שחברות המכוניות הגדולות ביטלו פרסומות מתוכננות. הקהל הצביע ברגליים, החזיר כרבע מיליון כרטיסים ובמשחק בפילדלפיה נרשם שיא השפל, עם בקושי 4,000 אוהדים ביציע. לפני כשנתיים התפרסם ספר של טד קלוק בשם "מקצוענים לשלושה שבועות" ובתחילת 2017 יצא סרט מסדרת "30 על 30" של ESPN, בשם "שנת שוברי השביתה" (Year of the Scab), שמנסים לעשות סדר, להאיר באור אחר את המחליפים ולהסביר את המניעים שלהם, שהובילו אותם לבחור לשחק. בכל מקרה, נראה שדעת הקהל עשתה את שלה, כי עד 2011 לא נרשמו עוד שביתות ב-NFL ועד היום, השביתה ההיא הייתה האחרונה בה בוטל משחק בעונה הסדירה של הליגה.

        קטע מהסרט של ESPN על השביתה

        ב-14 באוקטובר 1987, השביתה החלה להתמוסס ו-89 שחקנים נוספים החליטו שהם חוזרים לשחק. בסוף, אחרי 24 ימים של תסכול, עצבים, כעס, מתח וכן, גם כמה סיפורים מרגשים, השביתה הסתיימה סופית. למעשה, כל מחזור המחליפים השלישי ובכלל זה אותו משחק מפורסם בין וושינגטון לדאלאס, לא אמור היה להתקיים בכלל, אך ארגון השחקנים הכריז רשמית על סיום השביתה ביום חמישי ובעלי הקבוצות הודיעו כי הדדליין עבר ביום אחד והשחקנים ייאלצו להמתין עוד שבוע עד שיורשו לשוב למגרשים.

        השביתה של 1987 הסתיימה בנוקאאוט לזכות בעלי הקבוצות. את כתבת סיכום השביתה שלו פתח פול צימרמן מ"ספורטס אילוסטרייטד" במילים: "ארגון השחקניןן חטף מהלומות קשות ב-24 הימים הללו". השחקנים סיימו את השביתה בלי שום הישג אמיתי ובלי שום הסכם עבודה חדש (רק ב-1993 נכנס לבסוף השוק החופשי, בחסות בית המשפט), פשוט כי בניגוד לשביתה של 1982, הפעם בעלי הקבוצות החליטו "לחשוף את הבלוף שלהם" והמשיכו במשחקים למרות הכל, במטרה לגרום לשחקנים להבין שיש חיים ב-NFL גם בלעדיהם. לא חיים קלים, בטח לא יפים, אבל חיים. "זה לא היה מחזה יפה, אבל זה היה ניסוי מעניין בטבע האדם", כתב העיתונאי קלר פרנסוורת' במלואת 15 שנים לשביתה, "וונאביז הפכו לפתע לשחקני NFL, בשעה ששחקני ה-NFL העשירים הפכו פתאום לפועלים ששובתים למען זכויותיהם".

        אפילו יו"ר ארגון השחקנים דאז, ג'ין אפשו, הודה בדיוק עשור לאחר השביתה: "הבנו ששביתה לא עובדת במקצוע שלנו, כי הקריירות של כולנו בפוטבול קצרות כל כך. מצד שני, אולי הפסדנו בקרב, כי חזרנו מהר למגרש, אבל לא הפסדנו במלחמה. השגנו הרבה דברים בשביתה ההיא". טקס שראם, שהיה הג'נרל מנג'ר של הקאובויס ואחד האנשים החזקים בליגה כולה, משוכנע: "המשחקים עם המחליפים קיצרו את זמן השביתה ומנעו קטסטרופה הרבה יותר גדולה, כמו ביטול העונה כולה, מה שהיה מרסק את הליגה".


        בטור הסיכום שלו לציון 20 שנה לשביתה "הסוריאליסטית" כהגדרתו, סיכם הגורו של עיתונות ה-NFL, פיטר קינג: "אלה היו השבועות הכי מלוכלכים ומבזים בתולדות הליגה, אבל אותם שבועות גם עיצבו את ה-NFL כמו שאנחנו מכירים אותה כיום".