הסערה הציבורית בארה"ב נמשכת סביב מחאתם של הספורטאים נגד מדיניות הממשל ונגד הנשיא דונלד טראמפ. לאורך כל ה-Media day שנערך אתמול (שני) ב-NBA הביעו שחקני הליגה תמיכה במהלכי המחאה של אנשי ה-NFL בסוף השבוע, אחרי שעשרות שחקנים, מאמנים ובעלי קבוצות הביעו את רצונם להעביר מסר נגד טראמפ וכרעו ברך או החזיקו ידיים במהלך השמעת ההמנון. לברון ג'יימס וכרמלו אנתוני היו שניים מהשחקנים הבולטים שהמשיכו אתמול להביע את מחאתם נגד טראמפ, אבל מי שהיה בוטה מכולם היה מאמן סן אנטוניו גרג פופוביץ', שהקדיש חלק גדול מהמפגש שלו עם התקשורת לעניינים פוליטיים וציין שארה"ב היא "מבוכה לעולם", בנאום סוער ורגשי.
עוד בנושא
סערה בסוף השבוע בכל רחבי ה-NFL: מחאה נרחבת נגד נשיא ארה"ב דונלד טראמפ
לברון ג'יימס שוב נגד טראמפ: "מה שהאיש הזה עושה... אם הצבעתם לו, זו הייתה טעות"
הנשיא טראמפ שיגר עוד סדרת ציוצים נגד ה-NFL, ספורטאים ברחבי ארה"ב המשיכו במחאה
"יש הרבה מטען כשמדברים על תרבות, פוליטיקה וספורט", אמר פופוביץ', בנאום שארך עשר דקות, ללא הפרעה, "אנשים כותבים על זה ספרים. הייתי מהסס להתייחס לזה כמכלול. הגיוני יותר להתייחס לדברים באופן ספציפי יותר, כך שפשוט אגיד לכם מה שאמרתי לשחקנים שלי. לכל אחד מהם יש את הזכות ואת היכולת לומר את מה שהם רוצים, ולהתנהג כמו שהם רוצים. יש להם את התמיכה המלאה שלנו, ולא משנה מה יעשו או לא יעשו, אם זה חשוב להם, אנחנו נכבד את זה, כל עוד זה לא עובר את הגבול. יש גבול לכל דבר, אבל אנחנו חיים בתקופה קשה, והיא לא עושה טוב לכולם.
"כולנו מבינים את המצב, והוא רק מסתבך בכל יום על ידי ראשים מדברים, וזה מתחיל להיות אישי. כולנו יודעים למה, כולנו יודעים מי המקור לכל הפילוג הזה, אבל לפעמים אני חושב שלהתבכיין על זה זו לא הדרך הנכונה, בגלל שזה מאוד שקוף עכשיו. זה משעמם. הצורה הילדותית, הפחד שמוזרם והגזענות, הפכו למשהו מאוד עקבי, שזה כבר הפך לצפוי. הרף כבר הורד למקום כל כך נמוך, שעכשיו כבר יותר חשוב לחשוב על מה לעשות ברמה יותר בסיסית.
"כולם יודעים איך הדברים עובדים, אנחנו יודעים איפה הכוח במדינה הזאת נמצא, אנחנו יודעים שהגזענות קיימת, אבל זה הגיע לנקודה שבה אני מעבר למודאג, או מבולבל, מהאנשים שסביב לנשיא שלנו. יש אנשים חכמים, שיודעים בדיוק מה קורה. הבסיס סביב הפעולות שלו היה מאוד שלילי, אבל עכשיו זה כבר נמחל. ראינו בסוף השבוע את התגובות שלו על כך שצריך לפטר אנשים, או שצריך לאסור אנשים לפעול בצורה מסוימת. אני מנסה לחשוב, מה האנשים האלה חושבים על אלו שהצביעו עבורו, מה הגבול שלהם, כמה הם יכולים לשאת, מה הגבול המוסרי?
"אני מבין היטב שהם לא אהבו את הבחירה שלהם. לאנשים היו בעיות כלכליות. והוא היה האיש הנכון בזמן הנכון כדי לנצל את המצב. אבל אנשים נאלצו להשלים עם הרבה דברים והצביעו עבורו כי הם קיוו לשינוי, הם הרגישו שמתעלמים מהם, הם באמת חשבו שיקרה משהו שיעזור להם. אבל באיזה מחיר? זאת השאלה.
"ואנחנו רואים את הפעולות שלו שוב ושוב, ואי אפשר שלא לתהות לאיזה כיוון. האם הם מגיעים למסקנה שהם בכיוון הלא נכון? אולי יש להם רעיונות טובים וסיבות טובות למשוך לכיוון הזה. אבל אולי למישהו יש את ההגינות לבחון איך הם מדברים על אנשים ואיך הם מטפלים בקבוצות שונות בחברה? זה מה שמדאיג אותי במדינה הזאת.
עיקרי הנאום של גרג פופוביץ'
"אתה תוהה אם אתה חי במקום שבו חשבת שאתה חי. שמעתי את ההערות של הבעלים של נסקאר, שפשוט הדהימו אותי, פשוט הדהימו אותי. הבעלים אמר שהוא ישלח באוטובוס את כל מי שרוצה לעזוב, ושהוא יפטר אותם, ושהאנשים שראינו פועלים ביום ראשון צריכים לעזוב את המדינה. זה המקום שבו אני חי. לא ידעתי שאני חי במדינה שבה אומרים כאלה דברים. אני לא נאיבי, אבל אני חושב שאנשים קיבלו דוגמה מאיך אפשר להתנהג. ראינו את זה בשארלוטסוויל. צריך להגיע לשורש של זה, ולבחון מה אפשר לעשות.
"המדינה שלנו היא מבוכה לעולם. יש פה אדם, שבאמת חשב שכשאנשים החזיקו ידיים בזמן השמעת ההמנון, הם עשו את זה כדי לכבד את הדגל. זו הזיה. פשוט הזיה. אבל עם זה אנחנו צריכים לחיות. אז יש לנו אפשרות. או להמשיך לדפוק את הראש בקיר עם ההתנהגות שלו, או להחליט שהמוסדות של המדינה הזאת חשובים יותר. שאמריקה ההגונה שכולנו הכרנו חשובה יותר, ולהתחיל לטפל בעניינים שלנו לעומק, מהשורש".
פופוביץ' התנגד לדרכיו של נשיא טראמפ כבר במהלך הבחירות, ואחרי הניצחון של הנשיא החדש אמר מאמן סן אנטונוי ש"יש לו בחילה" מהתוצאות וש"אי אפשר לאמין למילה אחת שיוצאת לאיש הזה מהפה". אתמול פופוביץ' נשאל על ביטול ההזמנה של גולדן סטייט לבית הלבן, ואמר: "אני חשבתי שזה היה קומדיה, כי בכל מקרה הם לא התכוונו לבוא. זה כמו ילד בכיתה ו' שמגלה שמישהו לא רוצה לבוא למסיבה שלו, ואומר 'אתה במילא לא מוזמן'. ההתנהגות מגעילה, אבל גם קומית".
על ניצול המעמד שלו אמר פופוביץ': "אני לא חושב על זה. אני אינדיבידואל. אני חי במדינה הזאת. יש לי את הזכות להגיד מה שאני רוצה. אין לזה קשר למעמד שלי. אם זה עוזר למישהו לשנות את דעתו, מצוין. אבל חשוב שהדיון הזה יתקיים. ברור שגזע זה פיל בחדר, ואנחנו מבינים את זה. אם לא ידברו על זה באופן עקבי, המצב לא ישתנה. למה אנחנו צריכים לדבר על זה? כי זה לא נוח. צריכה להיות אי נוחות כשדנים בשינוי, בין אם זה זכויות הלהט"ב, או ניצול נשים, או גזענות, זה לא משנה. אניש צריכים להרגיש חוסר נוחות. ובמיוחד אנשים לבנים, כי הם במצב נוח. עדיין אין לנו מושג מה המשמעות של להיוולד לבן.
"יש לך יתרון מערכתי, תרבותי, פסיכולוגי. והיתרונות נבנו ונחקקו במשך מאות שנים. אבל הרבה אנשים לא מסתכלים על זה ככה, כי זה קשה מדי. יכול להיות שזה מוגש להם על בסיס יומי. אנשים רוצים להחזיק בעמדה שלהם, לשמור על הסטטוס קוו, לא רוצים לוותר על זה. עד שהם לא יוותרו על זה, המצב לא יתוקן".