קיווי עסיסי: כריס ווד רוצה להיות החלוץ הניו זילנדי הטוב בהיסטוריה

כאשר הקרב הדרמטי בין ברנלי ללידס בגביע הליגה נגרר לדו קרב הפנדלים, נכנסה המשטרה המקומית לתמונה. כוחות הביטחון המליצו לשופטים לא לבצע את הבעיטות מול יציע אוהדי האורחת, מחשש לפגיעה פיזית בכריס ווד. החלוץ הניו זילנדי, אליל אוהדי לידס בעונה שעברה כאשר הוכתר למלך השערים בליגת המשנה עם 27 כיבושים, עבר לפני חודש לברנלי תמורת שיא מועדון של 15 מיליון ליש"ט, והוגדר כבוגד. אתמול, היה זה אם כך "הדרבי של כריס ווד", והוא בהחלט קיים את ההבטחה, על אף שהגיבור עצמו שולב רק בשלב מאוחר.

היה זה מפגש יוצא דופן במובנים רבים. הוא היה מאופס עד הדקה ה-80, אבל הסתיים בתיקו 2:2 כאשר כל השערים הובקעו על ידי מחליפים. לידס עלתה ליתרון ארבע דקות בתוך זמן הפציעות, רק כדי לראות את המארחת משווה בדקה ה-96 ולוקחת את המשחק להארכה. ובכל זאת, כולם דיברו בעיקר על ווד, הן לפני שריקת הסיום והן אחריה. שחקני לידס הבטיחו לעשות הכל על מנת לנקום ולשמח את האוהדים. "יש חיים גם אחרי ווד", אמר סקוט דאלאס הצפון אירי. הפחד ממנו היה עצום, והניו זילנדי אכן לא אכזב. הוא התנדב לקחת את הפנדל שהשווה את התוצאה ל-1:1 בדקה ה-89, אל מול היציע הזועם של מעריציו לשעבר. הוא דייק מהנקודה הלבנה גם בדו קרב. בסופו של דבר, הוא היה בצד המפסיד, אך עדיין יכול להסתכל על חבריו לשעבר מלמעלה, כי פתיחת הקדנציה שלו בפרמיירליג לא יכולה להיות טובה יותר.

עוד בנושא:

אמש בגביע הליגה: לסטר הדיחה את ליברפול עם 0:2 מפתיע
קלופ עצבני: "הדרך שבה אנחנו סופגים שערים מחליאה אותי"
פיפ"א עשויה לאסור על צ'לסי להחתים שחקנים בשנתיים הקרובות

תראו בעצמכם. הבכורה של ווד במדים החדשים נערכה בוומבלי, והוא הפציץ את שער השיוויון בתוספת הזמן כדי להביא לקבוצתו 1:1 סנסציוני. בבכורה הביתית הוא הבקיע שוב, ניצח 0:1 את קריסטל פאלאס ו"פיטר" את פרנק דה בור. לבסוף, הוא היה שותף בכיר ל-1:1 מול ליברפול באנפילד, אם כי הפעם בלי למצוא את הרשת. שבע נקודות יש לברנלי בשלושה המשחקים הראשונים שלו, והחלוץ יכול רק להצטער שהניצחון המפואר בסטמפורד ברידג' הושג במחזור הראשון בלעדיו, עוד לפני שהוא הצטרף. כי הרי הוא אוהד שרוף של הכחולים, בדיוק כמו אביו, ולאחותו אפילו קוראים צ'לסי.

האחות, המבוגרת מכריס בשנתיים, היא כדורגלנית מעולה בזכות עצמה שייצגה את ניו זילנד בשני מונדיאלים לנבחרות צעירות. ווד טוען שהיא הרבה יותר טובה ממנו מבחינה טכנית, והוא מכיר את הביצועים מקרוב – השניים שיחקו באותה קבוצה כשהיו ילדים. במקומות אחרים על הגלובוס זה נשמע ביזארי, אבל קבוצות מעורבות מסוג זה מקובלות בניו זילנד. צ'לסי היתה בלמית, כריס שולב בעיקר בחוד, אבל לא תמיד נחשב לכשרון מבטיח. כנער גבוה ושרירי, הוא נתפס כמתאים הרבה יותר לספורט הלאומי, רגבי. אלא שאימו ג'ולי התנגדה לכך נחרצות מחשש שבנה ייפצע ודחפה אותו בכל הכוח לספורט מסוכן פחות. כילידת לונדון, היא מזדהה הרבה יותר עם הכדור העגול. בקיצור, זו משפחה של כדורגל נטו, ולכן היה טבעי כי כריס התאהב בענף בו הרגיש בהתחלה קצת שונה.

מאמנים לא בהכרח ידעו מה לעשות איתו, וכאשר היה בן 13 נוסה ווד כשוער באקדמיה של ווינטון רופר – והצטיין. זה יכול היה להפוך למקצועו, אבל אחרי התלבטות לא פשוטה הוא העדיף לחזור להבקיע, והנחישות ללכת בעקבות החלום סייעה לו לצלוח את המכשולים ולהתגבר על האכזבות. לשם התחלה, הוא העז להרחיק עד אנגליה בגיל 17 כאשר קיבל הצעה להתמחות בווסט ברומיץ'. הגעגועים לצ'לסי, שהלכה בינתיים ללמוד אופטומטריה, ולאבא שנשאר במולדת היו קשים, אבל אמא ג'ולי נסעה איתו על מנת לדאוג לו. "לא הייתי מצליח במסע הזה ללא תמיכת המשפחה. אני חייב לה הכל", אומר ווד.

משימותיו הראשונות בווסט ברומיץ', פרט לאימונים, הסתכמו בסידור חולצות וצחצוח נעליים עבור שחקני הקבוצה הבכירה, אך הפרס הגיע באופן לא צפוי באפריל 2009, כאשר הנער קיבל לפתע שיחת טלפון מהמנג'ר טוני מוברי: "קח את הבגדים, אתה נוסע איתנו למשחק בפורטסמות". כך, ללא שום התרעה מוקדמת, נערכה הופעת הבכורה שלו בפרמייר-ליג – 15 דקות כמחליף בהן התמודד מול בלם אגדי בדמותו של סול קמפבל. זה נשמע כמו התחלה של סיפור מופלא, אבל לקח לווד שנים ארוכות לפני שזכה להכרה, במהלכן הסתובב בעיקר בהשאלות בליגת המשנה.

אפילו ההופעה במונדיאל ב-2010 לא ממש קידמה אותו. ייתכן כי גורלו היה שונה לו היה מבקיע שער ניצחון על אלופת העולם איטליה, וזה הרי היה כה קרוב. ווד, אז רק בן 18, שולב כמחליף בכל המשחקים בשלב הבתים, ונגד סקואדרה אזורה כמעט נגע בתהילה. בדקה ה-83, הוא עשה צחוק מפאביו קנבארו הוותיק עם הטעיה מרהיבה, ושחרר בעיטה ששרקה ליד העמוד. כמה סנטימטרים ימינה, והצעיר היה הופך לגיבור אחת הסנסציות המרעישות בתולדות הטורניר. גם כך הוגדר התיקו 1:1 לתוצאה הטובה בהיסטוריה של ניו זילנד, אשר הפכה – באופן בלתי נתפס – ליחידה שלא הפסידה בגביע העולם ההוא. "היה לכריס ביטחון עצמי נדיר", אומר כיום המאמן הלאומי דאז ריקי הרברט, שהמתין לפריצה שלו בכדורגל האנגלי.

הפריצה הזו התעכבה, למרות מאזן סביר בחלק מקבוצותיו. בלסטר, למשל, כבש ווד תשעה שערים ב-22 משחקים בעונת 2012/13 אשר כמעט הסתיימה בעליה, בועד הוא משאיר על הספסל את ג'יימי וארדי ואת הארי קיין שהושאל לשועלים מטוטנהאם. משעשע להיזכר בכך בדיעבד. לרוע מזלו של הניו זילנדי, כאשר עלתה לסטר לליגה הבכירה ב-2014, הוא כבר ממש לא היה שחקן הרכב. הוא הבקיע ב-2:2 מול אברטון במחזור הפתיחה, אבל היתה זו רק אחת משבע הופעות קצרות מהספסל, ובינואר הוא כבר נשלח שוב בהשאלה לליגת המשנה, לאיפסוויץ'.

אף מאמן לא סמך עליו באמת עד העונה שעברה, כי ווד נתפס כחלוץ מוגבל ומיושן מדי אפילו במונחים של הכדורגל האנגלי. האם אפשר לבנות על חלוץ רק בזכות נוכחות פיזית ברחבה ומשחק ראש לא רע? ואז הגיע גארי מונק ללידס, והכל השתנה. יש בזה המון אירוניה, כי מונק בילה את רוב הקריירה בסוונסי, שם ינק את תורת הכדורגל הספרדית של רוברטו מרטינס וברנדן רוג'רס, המבוססת על מסירות קצרות. ווד נראה אולי השחקן הכי פחות מתאים לברבורים, אבל שני דברים תרמו להצלחה. ראשית, מונק הוא מאמן שונה בתכלית מרוג'רס, ואפשר היה לראות זאת עוד במהלך כהונתו על הספסל בסוונסי. שנית, התברר כי ווד הוא שחקן מגוון הרבה יותר מתדמיתו המקורית.

"אי אפשר להגזים בחשיבות התמיכה של המאמן", אמר ווד. בעונתו הראשונה באלנד רואד, ללא מונק, הוא הבקיע 13 שערים. זה נחמד, אבל עם מונק הוא יותר מהכפיל את הכמות בליגה, הגיע ל-30 כיבושים בכל המסגרות. תרומתו למאמץ העליה של לידס היתה עצומה, והיכולת משכה תשומת לב רבה מצד מועדוני פרמייר-ליג. ווסט ברומיץ' שקלה להחזירו, וגם ברייטון היתה בתמונה. אוהדי לידס קיוו כי יישאר, אולם התפטרותו של מונק הקטינה את הסיכוי לכך. איך אפשר לוותר על ההזדמנות לה חיכית כל כך הרבה? אז ווד הפך ל"בוגד".

"תמיד ידעתי שאחזור לפרמיירליג, וברנלי היתה נחושה מאוד להחתים אותי. הבנתי את זה אחרי שההצעה הראשונה שלה נדחתה. אמרו עלי הרבה דברים בעבר, אבל אני מוכיח שהם טעו. לא היו לי ספקות לגבי הפוטנציאל, ועכשיו אני יכול לממש אותו ולהשתפר עוד יותר", קבע החלוץ בן ה-25 אחרי החתימה, ובחודש האחרון הוא בהחלט עומד במילתו.

רופר, שניסה בזמנו להפוך את ווד לשוער, נחשב לגדול החלוצים של ניו זילנד אי פעם. הוא שיחק במונדיאל ב-1982, כיכב במשך שש שנים בברמן וזכה איתה באליפות גרמניה ב-1993, אבל כעת נראה כי יש לחניכו לשעבר סיכוי לשנות עם הזמן את הדירוג. הוא ישתפר עוד יותר אם יעפיל ווד לגביע העולם השני בחייו, והסקורר מאמין שיש לניו זינלד סיכוי בפלייאוף מול המקום החמישי בדרום אמריקה. האם תהיה זו ארגנטינה? מה דעתכם על ליאו מסי נגד ווד? זה יהיה מאבק פיקנטי אפילו יותר מהדרבי הפרטי אמש.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק