לוקה דונצ'יץ', בין פטרוביץ' לפלה: בני הנוער שהדהימו את עולם הספורט

כבר בגיל 14 ריקי רוביו שיחק בליגה הספרדית, ולכולם היה ברור: קרב היום שבו הילד יהפוך לשחקן משמעותי בנבחרת ספרד. הפריצה של הייתה כל כך מוקדמת, שעכשיו, בגיל 26, הוא סיים את היורובאסקט הרביעי שלו. במשחקים האולימפיים בבייג'ינג הוא היה הילד שכולם עקבו אחריו, בהופעותיו הראשונות בנבחרת הספרדית המנוסה שכללה את האחים גאסול, חואן קרלוס נבארו, חוסה קלדרון, רודי פרננדס, חורחה גרבאחוסה וראול לופס. אבל זה לא הלך חלק.

ככל שהטורניר הלך והתקדם, ההרגשה הייתה שהגמר הבלתי נמנע בין ספרד לארצות הברית יתרחש. כבר בשלב הבתים שתי הקבוצות נפגשו, והאמריקאים (בסגל שכלל את לברון ג'יימס, דווין וויד, קובי בריאנט וכרמלו אנתוני) ניצחו בקלות. רוביו קיבל לא מעט הזדמנויות להוכיח את עצמו, אך העדר הקליעה מבחוץ גרמה לו להיראות עדיין כמו נער שהדברים קצת גדולים עליו. אלא שדווקא במשחקי השיא, נגד ליטא בחצי הגמר, וארצות הברית בגמר, הוא קיבל 26.5 דקות בממוצע והחזיר במשחקים קצת טובים יותר, אבל לא הופעות היסטוריות. זה נגמר עם 4.8 נקודות, 4 אסיסטים ו-3 ריבאונדים בממוצע למשחק.

ההישג בהשוואה לדונצ'יץ': אין ספק שאם יש מישהו שתופעת לוקה דונצ'יץ' מזכירה אותו, זה ריקי רוביו. הטורניר האולימפי נחשב לחשוב ביותר בעולם הכדורסל גם היום, ואומנם רוביו נחשב לאטרקציה ועורר עניין גדול, אך למעשה הוא היה גורם שולי מאוד בנבחרת ספרדית חזקה ומרשימה, בעוד דונצ'יץ' הוא אחד הכוכבים הבולטים של נבחרת שמדהימה את האליפות (גם אם מדובר בטורניר פחות יוקרתי).

עד קיץ 2003 כריסטיאנו רונאלדו היה כדורגלן כישרוני שהמועדונים הגדולים עקבו אחריו, אבל עדיין לא שחקן ששיחק ברמה הגבוהה. בקיץ 2003 הכל השתנה. אלכס פרגוסון החתים אותו במנצ'סטר יונייטד תמורת 12 מיליון ליש"ט מספורטינג ליסבון, ומיד לאחר מכן הוא זכה בהופעת הבכורה שלו בנבחרת הבוגרת של פורטוגל נגד קזחסטן. ככל שהעונה באנגליה התקדמה, היה ברור שהוא יהפוך לשחקן מוביל ביורו 2004 שנערך במדינתו ליד הכוכבים הבולטים של הנבחרת דאז - הקפטן לואיס פיגו, החלוץ נונו גומש והקשר דקו.

כבר במשחק הבכורה של הטורניר, בו אכזבה פורטוגל והפסידה 2:1 ליוון, רונאלדו הראה את הכישרון שלו עם שער בתוספת הזמן. במשחק נגד רוסיה, שפתח את הריצה הפורטוגזית עד הגמר, הוא הוסיף בישול שסידר את השער השני. אחרי הניצחון הגדול על ספרד שהעלה את פורטוגל לרבע הגמר, הגיע שוב הזמן של רונאלדו לפרוח עם פנדל מוצלח בדו קרב הפנדלים נגד אנגליה, ובחצי הגמר הוא כבש את הראשון נגד הולנד בדרך לעלייה הגדולה לגמר. במשחק על מדליית הזהב, בו כולם ציפו ממנו ומחבריו לפרוח ולנקום ביוונים, היה זה דווקא חריסטאס האורח שגנב את ההצגה ושלח את פורטוגל מאוכזבת. רונאלדו יחגוג זכייה ביורו 12 שנים לאחר מכן, למרות שאת רוב הגמר ראה מהספסל.

ההישג בהשוואה לדונצ'יץ': אליפות אירופה בכדורגל נחשבת לטורניר משמעותי ואיכותי יותר מהיורובאסקט, ואומנם רונאלדו גדול ביותר משנה מדונצ'יץ', אך עדיין מדובר בילד במונחי הכדורגל העולמי. שני שערים ושני בישולים הם הספק נהדר לשחקן בטורניר, כולל שער בדו קרב פנדלים, במיוחד בנבחרת שבה לא היה אמור מראש להיות הכוכב הגדול. רק זכייה של הסלובני בגמר תקבע שההישג שלו שווה או גדול מזה של רונאלדו.

כבר בגיל 16 הוקפץ איקר קסיאס מסגל קבוצת הנוער של ריאל מדריד כדי למלא את תפקיד השוער המחליף בליגת האלופות, אבל עונתו הראשונה המלאה בבוגרים הגיעה שנתיים לאחר מכן, בפתיחת עונת 1999/2000, כשהוא לוקח את אפודת השוער הראשון לבודו אילגנר הגרמני ואלבנו ביזארי הארגנטינאי. בליגה ריאל שילמה מחיר, גם על זה, וסיימה במקום החמישי המאכזב, אבל בליגת האלופות התמונה הייתה שונה.

קסיאס אומנם ספג שלישייה במשחק הבכורה שלו בצ'מפיונס ליג נגד אולימפיאקוס בחוץ, אבל בהמשך קיבל ביטחון ונראה טוב בהרבה. במרץ החלו הקולות נגד הצבתו בשער: זה החל עם ההפסד הביתי 4:2 לבאיירן מינכן, והמשיך עם רביעייה נוספת כעבור שבוע נגד אותה באיירן. אחרי התיקו הביתי נגד דינמו קייב עמדה כל ההעפלה של ריאל לרבע הגמר בסימן שאלה, אבל קסיאס נעל את השער נגד רוזנבורג והבלאנקוס העפילו לרבע הגמר. במשחק הראשון נגד מנצ'סטר יונייטד בברנבאו שוב היה קסיאס טוב מאוד, ועזר לקבוצתו להעביר את ההכרעה לאולד טראפורד, שם אומנם ספג צמד, אך היה זה אחרי שקבוצתו הוליכה 0:3 ושייטה לחצי הגמר. בחצי הגמר הגיעה באיירן מינכן, ושוב קסיאס התעלה כשלא ספג נגד הבווארים במדריד, בדרך לעלייה עם ניצחון 2:3 והעפלה לגמר. משחק הגמר היה חד צדדי, ממול עמד השוער המוביל של נבחרת ספרד, סנטיאגו קניזארס של ולנסיה, אך ריאל שייטה ל-0:3 קליל.

ההישג בהשוואה לדונצ'יץ': קסיאס לא היה הכוכב של ריאל באותה עונה, ובטוח לא בגמר כל כך חד וחלק, אבל התעלה בדרך לגמר עם כמה משחקים טובים מאוד. בסופו של דבר מדובר בהצלחה קבוצתית גדולה מאוד, ולשוער צעיר, דבר לא מקובל באותה תקופה, הצלחה אדירה.

מי שנחשב לאחד מאגדות הכדורסל הגדולות ביותר פרץ לתודעה כבר לפני גיל 17 כשפטרוביץ' הוביל את שיבניק לגמר גביע קוראץ'. לפני גיל 19 הוא כבר זכה עמה באליפות יוגוסלביה, אך בשל שערוריית שיפוט התואר נלקח ממנה. החוק ביוגוסלביה אז חייב את פטרוביץ' לשרת שנה בצבא, ולכן לא שיחק בעונת 1983/4, אלא שזה לא מנע ממנו להיות חלק מהסגל היוגוסלבי הבכיר, לראשונה בקריירה שלו, לאולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, לצד אחיו אלכסנדר, הכוכב הגדול דראז'ן דאליפגיץ' ואקס הפועל ירושלים אמיר מוטפציץ'.

כבר במשחק הראשון בטורניר, נגד גרמניה, פטרוביץ' בן ה-19 חגג עם 21 נקודות, 9 ריבאונדים ו-8 אסיסטים, והמשיך ביכולת דומה גם נגד אוסטרליה וברזיל. ברבע הגמר נגד אורוגוואי יוגוסלביה טיילה, פטרוביץ' קלע 20 נקודות, אך גם הוא לא יכול לעזור בקריסה במחצית השנייה נגד ספרד הגדולה ששלחה את היוגוסלבים למשחק על הארד נגד קנדה. במעמד הזה פטרוביץ' רשם משחק סולידי עם 12 נקודות, כשדווקא אחיו היה טוב מהרגיל עם 15 וכולם פינו מקום לתצוגה של דליפאגיץ' שסיים עם 37 בדרך למדליית ארד של הנבחרת החזקה.

ההישג בהשוואה לדונצ'יץ': אין ספק שמבחינת רמת כישרון באותו הגיל, פטרוביץ' היה תופעה לא פחות גדולה מהסלובני, והעובדה שהיה חלק משמעותי מאוד בנבחרת גדולה כמו יוגוסלביה מלמדת רבות על כך. למרות זאת, הוא היה כינור שני לדליפאגיץ', וסיים עם מדליית ארד יפה, אך די נורמטיבית לנבחרת ההיא בזמן ההוא, במיוחד באליפות שנערכה ללא השתתפות ברית המועצות שהחרימה אותה.

קצת אחרי יום ההולדת ה-17 שלו קיבל ארווידאס סאבוניס מתנה כשהחל לשחק בקבוצה בה גדל, ז'לגיריס קובנה. השחקן סומן כבר שנתיים לפני כן, כששיחק בגיל 15 בנבחרת הנוער הסובייטית והיה לאחד השחקנים המובילים בה. ובכל זאת, כשהוא עדיין ילד ללא ניסיון בינלאומי נרחב, הופתעו רבים כשהסובייטים צירפו אותו לסגל הנבחרת הבוגר, עוד לפני שמלאו לו 18, בנסיעה לאליפות העולם בקולומביה לצד שמות נוצצים כמו ולדימיר טקצ'נקו, ולמראס חומיצ'יוס ו-ואלדיס ואלטרס. המטרה הייתה להריץ את סאבוניס בשביל העתיד.

התוכנית עבדה כמו שצריך, וסאבוניס אכן שותף במשחקי הגארבג' טיים - 10 נקודות נגד חוף השנהב, 4 נגד אוסטרליה ו-28 נגד קולומביה החלשה בפתיחת שלב חצי הגמר. הוא אפילו זכה לכמה דקות על המגרש נגד האמריקאים, במשחק שנערך אחרי שהרוסים כבר הבטיחו את עלייתם למשחק הגמר. בגמר עצמו נגד ארצות הברית (של דוק ריברס, אנטואן קאר ומיטשל וויגינס, אבא של) סאבוניס ראה מהספסל את אנטולי מישקין מפציץ 29 נקודות ולוקח את הזהב. שנה לאחר מכן הוא כבר היה משמעותי בהרבה ביורובאסקט 1983, שנגמר רק עם הארד עבור ברית המועצות, ואת אולימפיאדת 1984 פספס בגלל החרם הסובייטי.

ההישג בהשוואה לדונצ'יץ': ברמת ההישג (זכייה באליפות העולם בכדורסל) אין ספק שמדובר בתואר יוקרתי יותר, אבל סאבוניס היה שחקן שולי מאוד באותה נבחרת סובייטית, ולכן ההישג של דונצ'יץ', שבגיל זהה הפך לסופרסטאר אירופי ולכוכב של נבחרת, גדול בהרבה.

שנתיים לפני שכל עולם הכדורגל למד מיהו פלה, חתם הילד בן ה-16 וחצי על חוזה מקצועני בסאנטוס. כמה חודשים לאחר מכן כבר הפך לשחק הרכב בקבוצה מסאו פאולו, כשבעונת 1957/8, בשעה שכבר הפך לשחקן מן המניין בנבחרת ברזיל, הוא כבר היה מלך השערים של הליגה המקומית. למונדיאל בשבדיה בשנת 1958 הוא כבר הגיע עם התואר "השחקן הצעיר הטוב בעולם", וכולם ציפו לפריחה של הילד.

אלא שאותו מונדיאל נפתח ללא פלה. הילד סבל מפציעת ברך ופספס את שני המשחקים הראשונים של נבחרתו, בהם ניצחו הברזילאים 0:3 את אוסטריה והסתפקו ב-0:0 נגד אנגליה. למשחק השלישי הוא כבר נכנס ובישל את השער השני. שערו הראשון של פלה היה בניצחון ברבע הגמר 0:1 על ווילס, ומשם הוא כבר לא הביט לאחור. בחצי הגמר הוא כבר שלושער תוך 23 דקות והוביל את נבחרתו ל-2:5 מדהים על צרפת, ובגמר נגד המארחת שבדיה הוא כבש צמד, כשהשער הראשון שלו, כשהקפיץ מעל שחקן אחד ושלח בעיטת יעף לרשת, נחשב לאחד השערים הגדולים בתולדות גביע העולם. הוא סיים את הטורניר עם שישה שערים כסגן מלך השערים.

ההישג בהשוואה לדונצ'יץ': עם כל הכבוד ללוקה דונצ'יץ', גם אם יזכה הערב ויצטיין בגמר נגד סרביה תוך תצוגת על, פלה יש רק אחד. אין אפשרות להשתוות לילד שבגיל 17 לקח נבחרת שלמה על הגב לזכייה בטורניר, יצא מפציעה וסיים עם שישה שערים מרהיבים בטורניר החשוב בעולם.

לפני קצת פחות משנתיים וחצי עולם הכדורסל הופתע כשריאל מדריד בחרה לשלב צעיר בן 16 וחודשיים בשם לוקה דונצ'יץ' במשחק ליגה. מאז המניה של השחקן הסלובני, שבחר את מדינתו על פני המדינה המאמצת שלו ספרד, רק בעלייה. הוא הספיק לזכות בשתי אליפויות ספרד, שני גביעי ספרד, ובעונה שעברה, כשהפך משחקן משלים לשחקן משמעותי בסגל של פאבלו לאסו, הוא כבר זכה בתואר השחקן הצעיר של השנה ביורוליג.

דונצ'יץ' סומן מראש כאחד משלושת הכוכבים של סלובניה לפני יורובאסקט 2017, הטורניר שאמור היה לנעול את מעמדו ככוכב גדול בכדורסל האירופי – לצד גוראן דראגיץ' ואנתוני רנדולף חברו לריאל. מהר מאוד אפשר היה לראות שאולי דראגיץ' הוא השחקן המשמעותי על המגרש של סלובניה, אבל כל העיניים נעוצות בדונצ'יץ'. בכל פעם שהוא נתן מהלך גדול ומשחק גדול, כולם דיברו רק עליו. כשקבר 22 נקודות נגד יוון, החלו להבין לאן נושבת הרוח, וכשניצח כמעט במו ידיו את לטביה עם 27 נקודות ו-9 ריבאונדים התופעה התרחבה. השיא הגיע אחרי חצי הגמר נגד ספרד, הקבוצה שלאיש לא היה ספק כי תגיע לגמר. 11 נקודות, 12 ריבאונדים ו-8 אסיסטים היו לפנומן הסלובני, וכעת נותר רק לראות אם ישלים את העבודה בגמר.