לשנוא את העסקה, לאהוב את השחקן: פאוליניו יעזור בגדול לברצלונה

צפו: שער ניצחון לפאוליניו ב-1:2 הדרמטי של ברצלונה על חטאפה

העיתוי היה אומלל במיוחד. שמועות על החתמתו של פאוליניו נפוצו בברצלונה בדיוק לפני המשחק הראשון מול ריאל מדריד בסופר-קופה, בו הובסו הקטלונים 3:1 בקאמפ נואו. ימים ספורים אחרי העזיבה המתוקשרת והסנסציונית של ניימאר, זעם האוהדים על ההנהלה המושחתת והכושלת היה עצום. הפיכתו של מי שנבחר ל"שחקן הגרוע בתולדות טוטנהאם" למספר ארבע בדירוג הרכישות היקרות בתולדות בארסה היתה בנסיבות אלה גרוטסקית אפילו יותר. מי קונה קשר בן 29 מהליגה הסינית תמורת 40 מיליון דולר? זה הרגיש כמו בדיחה, כמו יריקה בפניהם של האוהדים.

ההסבר לעסקה לא איחר לבוא. נשיא ברצלונה ז'וספ מריה ברתומאו הוא גם מנכ"ל קבוצת נדל"ן ADELTE שמשתתפת במרכז של קונצרן אברגראנדה בפרוייקט עתק בנמל של גוואנגז'ו. בתיאוריית הקונספירציה נטען כי הכסף ששולם עבור פאוליניו למועדון הכדורגל ששייך לאברגראנדה הוא למעשה שוחד, על מנת לקדם את עסקיו האחרים של ברתומאו. ברצלונה הוציאה מיידית הודעה רשמית בה לא רק הכחישה את החשדות אלא אף איימה בתביעת דיבה: "לא נסבול פרסומים שקריים אשר פוגעים במועדון".

לנו אין, כמובן, הוכחות נחרצות לנכונות הידיעה, וכותב שורות אלה ממש לא מעוניין להיתבע על ידי ברתומאו, ולכן נעצור את הדיון בסוגיה הספציפית כאן. אפשר רק לומר כי על סמך פועלו של הנשיא עד כה, הייתה לאוהדים סיבה טובה להאמין לרעיון המדובר. לאור זאת, קל להבין מדוע הפך פאוליניו לשחקן השנוא ביותר ביציעים של ברצלונה עוד לפני שדרך על הדשא. הברזילאי החדש מסמל את כל הרוע והשפלות של הנהלת ברצלונה הנוכחית, ואת כל מחדליה אשר מובילים לכך שאפילו עתידם של ליאו מסי ואנדרס אינייסטה מוטל בימים אלה בספק. ואולם, חשוב מאוד להבין כי פאוליניו עצמו ממש לא אשם בכך. אין לו שום קשר לכנופיית ברתומאו, והוא ראוי לקבלת פנים אחרת לגמרי בזכות עצמו.

עוד בנושא

ספרד: ברצלונה ניצחה 1:2 בחוץ את חטאפה ונותרה מושלמת בליגה
"פאוליניו הציל את ברצלונה וסתם את הפה לתקשורת הספרדית"
למי קראתם קוף? סיפור פריצתו של פאוליניו בכדורגל העולמי

אם אוהדי ברצלונה היו דואגים להכיר את הסיפור האישי של פאוליניו, הם היו מתייחסים אליו באופן שונה בתכלית. קל להדביק לו את תווית הפלופ המהדהד מווייט הארט ליין, אבל העונה המתסכלת על ספסל התרנגולים ב-2014/15 מהווה רק פרק אחד בעלילה מרתקת הרבה יותר. כולם בטוחים כי השיבה המפתיעה מסין מאפשרת לפאוליניו לפתוח קדנציה שנייה באירופה. זה לא נכון. זו הקדנציה השלישית, ושריקות הבוז להן זכה בקטלוניה עלולות להזכיר לו דווקא את החוויה הראשונה, אשר קשורה בוודאות לעסקנים מושחתים שניסו לעשות כסף על גבו.

הכדורגל היה התקווה היחידה במשפחתו. אביו עזב את המשפחה כאשר בנו הקטן עדיין היה תינוק, ואימו אריקה היא זו שדרשה ממנו להשקיע ברצינות באימונים על מנת שיוכל להתפרנס בכבוד ולצאת מהפאבלות. ב-2006, כאשר היה פאוליניו בן 17, הוקם בסאו פאולו מועדון פאו דה אסוקר, אשר – עוד לפני שקיבל אישור להצטרף לליגות הסדירות – הבטיח לכישרונות צעירים אפשרות לצאת לאירופה. הנער חתם וקיווה להזדמנות באיטליה או בספרד. במקום זאת, הוא נשלח לליטא.

בהתייעצות משפחתית הוחלט שההצעה הכספית טובה מספיק על מנת לקחת אותה בשתי הידיים, והשחקן נסע למדינה הלא מוכרת עם שני ברזילאים נוספים. הם הגיעו בחורף, הישר לקור של מינוס 25 מעלות, למועדון זניח בשם וילניוס, לו היה שיתוף פעולה עם פאו דה אסוקר. את רוב הכסף השחקן העצמו לא ראה. הוא בעיקר שמע קריאות גזעניות מאוהדי היריבות ביציעים שזרקו לעברו מטבעות. וילניוס עצמה בכלל הייתה נטולת אוהדים. היא הוקמה ב-2003 והתפרקה כעבור ארבע שנים כי ירידה לליגת המשנה הפכה את הפרויקט ללא כדאי.

אז העסקנים סידרו לפאוליניו קבוצה חדשה לא הרחק משם, והוא הצטרף ללודז' הפולנית. המאמן הראשון לא סבל את הברזילאים שנכפו עליו והעדיף לסמוך על שחקנים מקומיים. חבריו לקבוצה לא זוכרים שהוא הפגין יכולת יוצאת דופן, והתנאים היו קשים באופן בלתי נסבל. המועדון נקלע לקשיים כלכליים, השכר לא שולם, אישתו ההרה של השחקן הצעיר הרגישה בודדה בדירה עלובה של בני הזוג. במקום לקבל סיוע מפאוליניו, נאלצה אימו לשלוח אליו אוכל לפולין, וגם לבזבז את הגרושים האחרונים על שיחות טלפון ארוכות. הגעגועים היו קשים מנשוא, האופק המקצועי לא קיים. לבסוף, אחרי חודשים של סיוט, חזר הקשר למולדתו. הוא לא קיבל אפילו חמישית מהתשלומים שהובטחו לו, וגילה כי בברזיל אף אחד לא רוצה אותו. אז הוא שקע בדכאון, החליט לנטוש את הכדורגל וניסה להבין איזה מקצוע מתאים לו באמת. המשפחה לחצה עליו לא להישבר, ורק בזכותה החלום נמשך.

אם מישהו היה מספר אז לפאוליניו שהוא עשוי לזכות באליפות ברזיל ובגביע ליברטדורס במדי קבוצתו האהובה קורינתיאנס, להפוך לשחקן דומיננטי בנבחרת לקראת מונדיאל ביתי, להיות הרכש היקר בתולדות טוטנהאם, להרוויח מיליונים רבים בסין, ולבסוף לחתום בברצלונה, הוא היה צוחק. כולם היו צוחקים. זה תסריט דמיוני, אבל הוא עשה את זה עם המון התמדה, נחישות, השקעה וכישרון.

אז כן, פאוליניו אינו ניימאר, אבל אחרי ששיקם את הביטחון העצמי בעקבות ההרפתקאות האיומות, הוא הציב לעצמו מטרות ודבק בהן. מאמנו בברגאנטינו בליגה השניה רצה להסב אותו למגן ימני, אבל השחקן הבהיר שהוא רוצה לשחק אך ורק בקישור – וצדק. ב-2010 הוא כבר היה בקורינתיאנס, ואחרי עונת התאקלמות תפס מקום קבוע במערך של המאמן טיטה. כשחקן רחבה לרחבה, הוא שילב קשיחות בהגנה עם הצטרפות נהדרת להתקפות, וטיטה עמל רבות על מנת לפתח את החושים הטקטיים שלו. ההצלחה המסחררת פתחה את השערים למדי סלסאו – תחילה עם מאנו מנזס על הקווים, ולאחר מכן עם לואיס פליפה סקולארי. גביע הקונפדרציות ב-2013 היה עצום עבור פאוליניו, שאכל בלי מלח גם את ספרד בניצחון 0:3 בגמר. שבוע מאוחר יותר, הוא כבר הוצג בטוטנהאם.

טיטה וסקולארי גם שיקמו את הקשר אחרי המפלה בצפון לונדון. פיאסקו? הכל יחסי בחיים, ולמאמנים יש משמעות גדולה מאוד. אנדרה וילאש בואש החתים את פאוליניו תמורת 17 מיליון ליש"ט ושאף להפוך אותו לבורג מרכזי, ויש לומר שהפתיחה היתה טובה, כולל שער ניצחון מרהיב בעקב נגד קריסטל פאלאס. אלא שהפורטוגלי פוטר, גם טים שרווד הלך בעקבותיו ומאוריסיו פוצ'טינו לא ספר את הברזילאי. היו לו תוכניות אחרות, במיוחד אחרי שהשחקן החמיץ את רוב מחנה טרום העונה בעקבות ההשתתפות במונדיאל. תג המחיר גרם לספסולו להיראות רע במיוחד, הביטחון העצמי התפוגג, וגישת התקשורת ממש לא עזרה. היתה זו שנה גרועה מאוד, אבל רק פרשנים נבזיים יסיקו ממנה מסקנות לגבי קריירה שלמה.

ריבוי פרשנים מסוג זה בממלכה תרם להחלטה לעבור לסין לפני שנתיים, אבל הסיבה המרכזית – מעבר לשכר החלומי – היתה סקולארי. בניגוד לרוב הכוכבים שמעוניינים רק בצ'קים, פאוליניו הרחיק עד גוואנגז'ו על מנת להתאחד עם הבוס שתמיד האמין בו, וזה היה חשוב לו על מנת לחזור למסלול. והוא עשה זאת בגדול. אפשר לזלזל בליגה הסינית, אבל לא בליגת האלופות האסיאתית, בה זכה פאוליניו בשלהי 2015. הוא פרח מחדש, התחיל לבצע בעיטות חופשיות בסגנון רוברטו קרלוס, ומינויו של טיטה למאמן הלאומי היה מושלם מבחינתו.

"הפסקתי אפילו לחשוב על חזרה לנבחרת", הודה הקשר כאשר קיבל מחדש את הזימון ממאמן שמכיר אותו טוב מכולם. וטיטה ידע בדיוק את טיב הסחורה. פאוליניו הוא אחד האחראים הבכירים לשינוי המופלא שחל בעידן החדש - מנבחרת שהעפלתה לגביע העולם מוטלת בספק היא הפכה למכונה דורסנית שהשיגה שמונה נצחונות רצופים והבטיחה את הכרטיס לרוסיה הרבה לפני כולם. בתקופה זו, הכפיל פאוליניו את מספר הכיבושים במדים הלאומיים. הוא קינח עם שער נאה הופעה אישית נפלאה ב-0:3 על ארגנטינה, ואז הפציץ שלושער לרשת אורוגוואי במונטבידאו. "לא חשבתי שדבר כזה אפשרי", הוא ציין אז באושר.

גם ההצעה של ברצלונה נתפסה כבלתי אפשרית. היא נפלה עליו כרעם ביום בהיר, ושינתה את חייו. "אני לא יכול להוציא את זה מהראש, ומקווה שכל הפרטים יסוכמו במהרה", אמר פאוליניו לפני המעבר הסנסציוני. הוא שמע כמו כולם על החברה של ברתומאו והנמל. הוא גם יודע בדיוק מדוע התקבלה החתמתו בעוינות כה גדולה. אבל מה אכפת לו? בגיל 29, המסע שהחל בשלג של ליטא הגיע לפסגה בלתי נתפסת, והוא נחוש להפיק את המקסימום מההזדמנות. עמוק בפנים, הוא יודע שהוא ראוי לה. הרי הוא שחקן דומיננטי בהרכב של אחת הנבחרות הטובות בעולם, והוא נמצא בכושר אישי מצוין.

"פאוליניו מוסיף לנו מימד חדש", הצהיר ארנסטו ואלוורדה, והוא צודק. אפשר לטעון בצדק שהברזילאי לא מתאים ל-DNA של בארסה, אבל חייבים לומר שגם המאמן החדש ממש לא עונה על הדרישה הזו. פאוליניו הוא בדיוק השחקן של ואלוורדה. הוא לא עדין או אלגנטי, אבל הוא לוחם עם אופי חזק. הוא באמת השחקן היחיד בסגל הנוכחי שמסוגל הן לעשות המון עבודה שחורה בקישור האחורי והן לדהור עם הכדור קדימה. ויש לו גם יכולת נהדרת לצוץ ברחבה ברגעים לא צפויים. הוא הוכיח זאת אתמול כאשר כבש את השער החשוב ביותר של הקבוצה העונה עד כה. הקטלונים לא תיפקדו בחטאפה, ואז נכנס פאוליניו כמחליף והביא להם את הנקודות עם ביצוע מרהיב.

זה לא יסתום את פיות המבקרים, אבל צריך לדעת להבדיל בין שני נושאים שונים לחלוטין. עסקת פאוליניו עלולה להיות מלוכלכת, והאיש שעומד מאחוריה היה צריך להיות מודח מתפקיד נשיא המועדון כבר מזמן. מאידך, פאוליניו עצמו הוא שחקן טוב מאוד שעשוי להביא תועלת רבה לקבוצה, במיוחד אם גישת היציעים כלפיו תשתנה. חייבים לתעב את ההנהלה, אבל אפשר לאהוב את השחקן. הוא טוב לברצלונה.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק