בפעמיים הראשונות זה דווקא הלך בסדר גמור, אבל הפעם השלישית היתה פעם אחת יותר מדי. הוא עטה על עצמו מסיכה, כבכל פעם, נכנס לתחנת הדלק בדטרויט אותה הכיר כל כך טוב עם האקדח אותו הכיר כל כך טוב וביקש את כל הכסף.
"אני יודע שזה אתה, רג'י", אמר לו העובד בתחנת הדלק.
להתחבא במקום בו נולדת וגדלת, ברחובות בהם כמעט כולם מכירים כמעט את כולם זה לא פשוט לכל אחד; במקרה של רג'י הארדינג - 213 סנטימטרים עם עבר ב-NBA - לשים על עצמך מסיכה ולשער שאף אחד לא יזהה אותך, זה איפשהו על הסקאלה שבין יומרני ותלוש.
"לא, זה לא אני", אמר רג'י הארדינג. "עכשיו תסתום את הפה ותן לי את הכסף".
זה הסיפור המפורסם ביותר מחייו של מי שאמור היה להפוך לכוכב NBA של ממש, ובמקום זאת נמשך שוב ושוב אל הרחובות מהם אמור היה לרצות לברוח.
רחובות שלפני 45 שנה ירו לו בראש, חמישה חודשים אחרי יום הולדתו ה-30.
לתגובות:
nimrodofran@walla.co.il