"בכל פעם שאני מביט באימא, אני רואה את אחי", פותח חאתם עבד אלחמיד את סיפור חייו. "מין פלאשבק כזה שיש לי כאשר אני מסתכל על אימא".
זה היה לפני כמעט תשע שנים. אלחמיד, בן למשפחה מכפר מנדא שהתחיל לשחק כדורגל על דשא רק בגיל 16 וחצי, נהג לקחת את אחיו הצעיר איתו לאימוני הנוער של בני סכנין, שם כבר פילס לעצמו דרך בצורה מטאורית להרכב ומשם גם ל-11 של אלי אוחנה בנבחרת הנוער.
"אחי אהב לראות אותי משחק והגיע איתי להרבה אימונים. הוא היה בסך הכל בן 15 כשכל החיים לפניו", נזכר אלחמיד. "אחרי אחד האימונים המשכנו יחד לאיזה אימון בחדר הכושר ובדרך הביתה לכפר מנדא החלטתי לעצור בצד כדי שהוא יירד לקנות לנו לאכול. הוא חצה את הכביש לצד הנגדי וכשרצה לחזור אלי למכונית הגיעה משאית שנעצרה ואיפשרה לו לעבור. הוא צעד לעברי ואז רכב עקף את המשאית ופגע באחי בצורה קטלנית. למזלו הרע הוא הועף באוויר וראשו נחבט במדרכה. אני ראיתי את הכל ומיד רצתי לעברו. בסופו של דבר הוא נהרג אצלי בידיים, אפילו שעוד ניסו להחיות אותו. אי אפשר לתאר דבר כזה במילים".
עוד בנושא:
שבת, 21:45: נבחרת ישראל נגד מקדוניה במוקדמות המונדיאל
ג'ורג'יו קייליני נפצע ויחמיץ את המשחק של איטליה נגד ישראל
עוד בשבת: ויילס נגד אוסטריה, אוקראינה מול טורקיה
אלחמיד לוקח נשימה עמוקה. שחזור הדברים אינו קל לו. "המוות של אחי ריסק לנו את כל המשפחה. אבא שלי לא הצליח להתאושש מזה עד היום. אם לא ההצלחה שלי בכדורגל, אני לא יודע אם היינו מצליחים להתרומם מזה. אבא שלי לא עובד כבר שבע שנים. הוא לא הצליח להתגבר על האירוע הזה. אימא שלי מנסה להראות שהיא בסדר, אבל כל פעם שזה עולה קשה לה".
יוצא לך לחשוב לפעמים כמה היית רוצה שהוא יהיה לידך ויחווה איתך את הקריירה המיוחדת שלך?
"כמובן. אני מתאר לעצמי המון מה היה קורה לי אם הוא היה נמצא כאן היום. זה לא רק עניין של כדורגל. היה לי אח כמעט בגיל שלי. זה היה משפיע גם על החיים עצמם. אני כל הזמן חושב על אותה נקודה: על כך שהמשפחה שלי יכלה להתרסק אם לא הייתי מצליח. הרצון הוא עוד יותר עצום להצליח ולהתקדם. לאבא אין כלום בחיים חוץ מלראות את חאתם משחק כדורגל. אני מחזיק את המשפחה כולה, כלכלית. האחיות התחתנו, היה צריך מימון. יש לי אחריות כלכלית על המשפחה שלי. אני לא יכול להרשות לעצמי לא להצליח. ואני שחקן שהתחיל לשחק בגיל 16 וחצי. לא שיחקתי מגיל 8 כמו אחרים. עשיתי צעדים גדולים כדי להתקדם בקריירה אחרי המוות של אחי".
איך זה השפיע עליך?
"האירוע הזה חישל אותי. גדלתי במשפחה קשת יום. אבא שלי לא היה אדם עשיר. הוא התחיל לעבוד כקבלן רק בגיל מאוד מאוחר. אני זוכר את עצמי בתקופת בית הספר כשבבית הפרנסה היתה קשה והיה מחסור בדברים בסיסיים. הייתי מבריז מהלימודים כדי ללכת לעבוד. מגיל 11 וחצי או 12 אני עובד בחוץ ועם כל הקשיים יצאתי עם בגרות מלאה. זה הישג מבחינתי. היו תקופות שעשרה ימים לא הייתי הולך לבית ספר. אני חייב לפרגן לאבא שלי. גם כשלא היה יכול, הוא עשה הכל כדי שאצליח. המון בזכותו אני כאן".
חאתם עבד אלחמיד רק בן 26, אבל בניגוד לשחקנים שעדיין חולמים לצאת לאירופה הוא כבר חווה לא מעט. תחנות הקריירה מרשימות, אבל הפריחה האמיתית היתה מאוחרת. מכבי תל אביב, שרלרואה, מ.ס. אשדוד, דינמו בוקרשט, גנט ושוב אשדוד, עד שנרכש הקיץ על ידי הפועל באר שבע. דילוגיו בבלגיה לא נחשבים להצלחה גדולה. בדינמו בוקרשט אליה הגיע לפני שלוש שנים הוא שיחק הרבה יותר, ועדיין, העובדה שהפך לאחד ההעברות היקרות בתולדות הכדורגל הישראלי (5.5 מיליון שקל על 50 אחוז מהכרטיס), מעלה סימני שאלה: האם אלחמיד זה השחקן שיוכל להיכנס לנעליו של מיגל ויטור? האם הסכום ששולם עליו יצדיק את ההשקעה? ומדוע פרץ לתודעת הציבור רק בגיל 26? הזימון המחודש שלו לנבחרת ישראל בעידן אלישע לוי, מוכיח שיש למה לצפות.
מכבי תל אביב רכשה אותו לקבוצת הנוער שלה, אבל כשמוטי איוניר ביקש ממיטש גולדהאר לרכוש את רחמים צ'קול ידעה אשדוד מה היא עושה כשצירפה על סכום הכסף שקיבלה גם את הכרטיס של אלחמיד.
הוא היה אז חלוץ ובהמשך החל לשחק במגוון של תפקידים עד שהחליט בעצמו שהוא רוצה להיות רק בלם. "זה מאוד מחמיא ששילמו עלי כל כך הרבה, מצד שני זה מעלה את רף הציפיות. אני צריך להוכיח עכשיו שאני שווה כל שקל. לפני המעבר היו שעות מאוד קשות. הייתי חייב לשכנע את ג'קי בן זקן שזה הזמן שלי לצאת. רן בן שמעון, יוסי מזרחי, מאמנים ופרשנים, כולם הסכימו שעשיתי עונה מדהימה. הרגשתי שזה הזמן של חאתם, לצאת ולשחק באירופה עם הפועל באר שבע. הבנתי שג'קי החליט שלא תהיה עסקה כי מתן אוחיון לא בא לאשדוד. הבנתי גם את מ.ס. אשדוד, אבל מבחינה אישית ידעתי שהגיע הזמן שלי ללכת לקבוצה גדולה. היו כמה שעות של חרדה כשג'קי הודיע לי שלמרות הכסף של אלונה ברקת הוא לא מוכר אותי. עברו אצלי הרבה מחשבות קשות על פספוס גדול. אבל בסוף ג'קי גם חשב על ההצלחה האישית שלי. בלילה שלפני המעבר, בשתיים עשרה וחצי בלילה, נוני (אח של ג'קי בן זקן) התקשר אליי והודיע לי שאני הולך לעשות בדיקות רפואיות ולחתום בבאר שבע".
יכול להיות שאם היית ממשיך כחלוץ הקריירה הייתה יותר זוהרת?
"זאת שאלה מעניינת. כשהגעתי לנערים של סכנין שאלו אותי מה אתה משחק אז אמרתי להם 'אין לי מושג, אני משחק כדורגל'. שאלו אותי, 'אתה בלם, קשר, חלוץ? מה אתה?'. לא ידעתי מה להשיב. אז ביקשו שאתחיל בלי לדעת היכן אני אשחק במגרש. הבקעתי גולים, ואמרו לי שאני צריך להיות חלוץ. שיחקנו נגד מכבי תל אביב, ניר לוין היה המנהל המקצועי שלהם ואלי אוחנה הזמין אותי באותה תקופה לנבחרת הנוער. מכבי ראתה אותי גם בנבחרת. הם יצרו איתי קשר ואמרו לי שהם רוצים אותי. משם זה התקדם. אני לא יכול לומר בוודאות שכחלוץ הייתי עושה את הדרך הזאת. כחלוץ, הייתה חסרה לי בעיטה טובה. כבלם, אני רואה את עצמי שחקן יותר שלם".
שיחקת בשלושה מועדונים באירופה. למה לא הצלחת לתקוע יתד שם?
"ברומניה לא הפסיקו לדבר עליי, הייתם צריכים לראות מה כתבו בתקשורת. התייחסו אליי כמו כוכב. שיחקתי שם כקשר אמצע. מאוד התלהבו. לדינמו בוקרשט הגעתי בזמן. הייתי טוב, הגעתי מוכן פיזית ומנטלית. לבלגיה אולי הגעתי קצת מוקדם. הגעתי לאלופת בלגיה, קבוצה שהגיעה לצ'מפיונס, אז לא התייחסו אליי שם בשיא הרצינות. גנט לא נתנה לי צ'אנס להוכיח שאני מוכשר. אני אדם שמאמין בעצמי, לא יכולתי להישאר בצד. היום הגעתי למועדון גדול, הפועל באר שבע זאת הקבוצה הכי גדולה בארץ. אחרי שנים ששיחקתי כמעט בכל תפקיד, אני לבד הגעתי למסקנה שאולי עדיף לשחק כבלם ולהיות הכי טוב. תעודת הזהות שלי החלה להיבנות כבלם בגלל העקשנות שלי מול מאמנים".
יוסי מזרחי ורן בן שמעון ראו בך קפטן על המגרש. עם ניר קלינגר זה הסתיים בפיצוץ.
"גם בחו"ל וגם בארץ לא הייתה לי בעיה עם מאמן. אין לי בעיה עם קלינגר. הוא היה בחתונה שלי ורקד איתי, אבל הבעיה הייתה מקצועית. הרגשתי שאני מתפספס אצלו. הפוטנציאל והנתונים הפיזיים הלכו אצלו לאיבוד. ניר רצה אותי כל משחק בתפקיד אחר. נכנסתי לשיחה. אמרתי לו שאני לא רוצה להיות שחקן הכלבו שלו, שמחליף עמדות כל משחק. הוא אמר לי שזה סגור, שאשחק בעמדה אחת, אבל תוך כדי משחק הוא היה משנה ומנצל את העובדה שלא יכולתי לסרב. הבנתי שאני צריך להחליף מאמן כדי להצליח. במשחק מסוים זה התפוצץ. אמרתי לו שאני לא מוכן יותר למה שהוא עושה. החלטתי לעזוב, והגעתי לדינמו בוקרשט. בסופו של דבר צדקתי בוויכוח שלי עם קלינגר. לא הסכמתי לעשות מה שהוא ביקש".
בוא נחזור לקמפיין הקודם של הנבחרת אצל אלי גוטמן אז היית מגן ימני. שיחקתם מול קפריסין ב-2014, אחרי המשחק איבדת את ההכרה ובנבחרת היו בטוחים שקרה משהו נורא.
"אכלנו ארוחת צהריים בסביבות 12 וחצי בצהריים. עד השעה תשע בערב לא הכנסתי דבר לפה. לא אכלתי גם באיצטדיון כי לא הייתי רעב. לא שיחקתי באותו משחק ואחרי המשחק מי שלא שיחק התבקש לערוך אימון לילה. השעה הייתה מאוד מאוחרת, כמעט 12 בלילה, ומהצהריים אני בלי אוכל. השתדלתי והשקעתי והרגשתי שאני מתחיל לקרוס. הרגשתי לא טוב בחדר ההלבשה. כשיצאתי, לא יכולתי לעמוד. נשכבתי על הרצפה, הרגשתי סחרחורת ממש חזקה. לקחו אותי לבית חולים, נשארתי שם לילה וקמתי בבוקר והרגשתי יותר טוב. כשחזרתי לארץ עשיתי בדיקות, כנראה שהיה חסר לי סוכר בגוף".
ראדי, גדיר, טהא וחליילה. כולם מייצגים את המגזר בבאר שבע. זאת ארץ ישראל האמיתית?
"לבאר שבע יש יותר מאשר שחקנים מהמגזר. יש לה גם אלפי אוהדים מהמגזר. אני בעד חיים ולא מוות, רוצה מאוד שנחיה כאן יחד במדינה הזו. העניין הזה יותר גדול ממני ומכם, הוא עניין הרבה יותר מורכב. אבל אנחנו חייבים להראות שאפשר לחיות יחד ולא לשנוא אחד את השני. אני איש של דו קיום. הייתי קפטן של קבוצה בעיר יהודית. שאל באשדוד מי השחקן האהוב ביותר, כולם יצביעו עליי. נתנו לי יותר כבוד מאשר ליהודים".
איך התחושה לעבור ממועדון שבו אתה הכל, למועדון שבו אתה עוד אחד, למועדון שיש בו הרבה יותר אגו, הרבה יותר כוכבים. זה מעבר קשה נפשית.
"זה נותן לי דרייב. אני אוכיח שאני אחד השחקנים הטובים בקבוצה הזאת, אתן סיבות לברק בכר לתת לי לשחק כל הזמן. אני רוצה את התחרות הזאת, מוכן לעשות הכל כדי להצליח בהפועל באר שבע".
אחרי פציעת ויטור, הפועל באר שבע מתחלקת בין בלמים פיזיים (צדק) למהירים (אתה וטהא). מה חסר לך כדי להיות הבלם הטוב בישראל?
"היתרון הכי גדול שיש לי על רוב הבלמים בליגה הוא המהירות. יש לי מהירות ברמה של חלוץ ברמה הגבוהה ביותר. נגד נתניה עשיתי ספרינט על דיא סבע, תוך כדי שאני רץ אני מסתכל על הקהל והם מוחאים כפיים בהתלהבות. לקחתי לדיא את הכדור והוא נאלץ לעשות עליי עבירה. החברים ביציע, הקהל, כולם צעקו 'איזה מהיר הוא'. אני חושב שאני יכול להתמודד עם מהירות של כל חלוץ בישראל. אבל גם לשחקן הטוב בעולם יש חסרונות, כל עוד אשחק בבאר שבע היתרונות שלי יבואו לידי ביטוי. החיסרון המרכזי? יכול להיות שיש לי 'אובר' ביטחון במהירות שלי. תראה מה קרה לי בחיפה. הייתי מצוין, לקחתי כל כדור בראש ופתאום החלטתי שאני יוצא עם כדור ואיבדתי אותו. מזה אני לומד. פעם שאלו את לואיס פרננדז איזה שחקן הוא היה לוקח לכל קבוצה, הוא ענה 'מספר 4 של אשדוד', והוא אפילו לא ידע מה השם שלי".
כמה כאב לך אחרי ההדחה מליגת האלופות?
"אלוהים יודע כמה רציתי את זה. בגנט הייתי בעונה שהם היו בליגת האלופות אבל בשלב הבתים המאמן לא רשם אותי אפילו לסגל הסופי וזה מאוד כאב לי. ראיתי שם את החברים מהצד ונגמרתי. חשבתי שהגלגל מסתובב, והנה ההזדמנות שלי לשחק בצ'מפיונס נפתחה. מקווה שאשחק בליגה האירופית, זה יהיה פיצוי".