זה כל השוני: מאור מליקסון יצטרך להתעלות על ההצלחות שלו

בחלק הראשון של בית"ר ירושלים מול מ.ס. אשדוד, בזמן שהקבוצה הראשונה עדיין נראתה מבולבלת ולא מסודרת, קשה היה להבין מהו בדיוק חלקו של יוסי בניון במשחק, ומהי בעצם תרומתו. בניון הרי נכנס להרכב בגלל סגנון היריבה שעמדה מול בית"ר: קבוצה קטנה, מסתגרת, כזו שבאה להתיש ולנסות לעקוץ, ובמשחקים כאלה בדיוק בית"ר נוהגת לוותר על אחד משלישיית הקישור שלה לטובת עוד שחקן יצירתי. אלו המשחקים בהם גם בניון אמור להפוך מאס שעולה מהספסל לתוספת כוח שעולה בהרכב.

אלא שבתחילת המשחק מול אשדוד ההרכב היוסי בניוני לא בדיוק עבד: בית"ר היתה מבולגנת בהגנה, רכה בקישור, לא מספיק לוחצת, והערך המוסף של עוד קשר יצירתי לא בא לידי ביטוי. לא בשביל זה בית"ר פירקה את שלישיית הקישור האגרסיבית שלה, חוליה שהפכה אותה בעונה שעברה לאחת הקבוצות הטובות בליגה.

רק שאז בא השער המרשים של בניון שסיפק לבית"ר תובנה חשובה לגבי מהות שחקן הרכש הכי נוצץ שהיא הביאה הקיץ: להיות שם בשבילה במשחקים בהם כוכבי הקבוצה המרכזיים, ורד ושכטר, לא פורקים סחורה כרגיל. בניון סבל לא מעט בשתי הקבוצות הקודמות שלו בישראל מהגדרה מעוותת של תפקידו: במכבי חיפה הפילו עליו את תיק המשיח, במכבי תל אביב בניון עשה הכל כדי להתחמק ממה שקרה לו במכבי חיפה. דווקא בבית"ר הוא יכול למצוא את האיזון בין הציפיות המוגזמות מהן סבל בירוק לתפקיד המשני מדי שניסו לתפור לו במכבי תל אביב. נקודת אמצע שפויה יותר.

ומשחקים כמו אשדוד מוכרעים על ידי שחקנים כמו בניון. שכטר ו-ורד ינצחו את מכבי תל אביב, אבל בשאר הימים אלו יהיו אלה יותר בניון, וגם וראן וזא'ורז'יניו. בעונה שעברה היו אלה איינבינדר ורואדה בראש רשימת הכובשים של בית"ר אחרי ורד (11 שערים) ושכטר (14 שערים). החיסרון שלהם העונה הוא לא ברמת המנהיגות, אלא גם ברמת השחקנים שיכולים לעזור לבית"ר להפוך משחקים קטנים ממסובכים לקלים. גם איתם בית"ר היתה חייבת להשתפר בגזרה הזו, ובטח בלעדיהם העונה.

בניון הוא שם הקוד לשדרוג שבית"ר צריכה בנקודה הזו: שחקן עם מיומנות, עם אופי, עם ניסיון, שיכול ברגע אחד להפוך סקנדל לפסטיבל. שחקן שיהיה שם ברגעים ששכטר לא לגמרי מרוכז ו-ורד לא ממש יעיל. שחקן שיקטין את הפער בין שני השחקנים הכי טובים של בית"ר לכל השאר. מבוגר אחראי שיידע בדיוק מתי הוא נחוץ ומתי הוא צריך להביט מרחוק. כבר עכשיו הוא השווה את כמות שערי הליגה שכבש במכבי תל אביב בעונה שעברה. אז זה הגיע רק במחזור ה-17. הפעם כבר במחזור השני.

אלישע לוי לא יכול היה לבחור טיימינג גרוע יותר לפרסום סגל נבחרת ישראל: במוצאי שבת, בזמן שעוד משחקי המחזור השני מתקיימים.

נכון, במשחקים שסידרו לנו בשבת האחרונה לא היו אמורים להיות שחקני נבחרת, ועדיין: זה היה לא מכובד כלפי אלו שרצו על הדשא. מסר כללי לא נכון לפיו - אין לכם בשביל מה להילחם, אין לכם להיות צ'אנס בסגל. מה אמור להרגיש חנן ממן, למשל, שלא נופל מהרבה שחקנים שכן זומנו? שאין שום משמעות ליכולת שלו באותו מחזור? שאין לו שום סיכוי לקבל זימון? מוטב היה להמתין עם ההודעה, ולו רק בשביל מראית העין.

אלא שלמהלך הפזיז הזה יש אחיזה לא קטנה בתמונה הכללית של אלישע לוי בנבחרת ישראל. פעם מאמן שהדבר הכי טוב אצלו היה שפיו ולבו תמיד שווים, והיום נדמה שגם הוא הסתבך ברשת האינטרסים הלא ברורה אליה נשאב כל מאמן בנבחרת ישראל. ככל שהזמן עובר יש יותר ערפל סביב ההחלטות של המאמן הלאומי, שהמשימה העיקרית שלו בקמפיין הזה היתה לתת לנו להתרגז קצת פחות.

קחו לדוגמה את גיא חיימוב, שוער הפועל באר שבע. אלישע לוי מתעלם מהשוער הבכיר של הקבוצה הכי בכירה, כאילו הוא רוצה להוכיח משהו לברק בכר שהחליף אותו בבירת הנגב. כולם איכשהו מקבלים הזדמנות חוץ מהשוער שעמד הקיץ במבחנים הכי קשים. חיימוב הוא לחלוטין לא שוער ענק וספק אם לאורך זמן הוא צריך להיות השוער הראשון של הפועל באר שבע, אבל היצע השוערים האחרים שיש לאלישע לוי לא מאפשר לו לבטל אותו כך. במיוחד שיום אחד האלטרנטיבה שלך היא אופיר מרציאנו כשוער ראשון, ויום אחר אותו שוער אפילו לא בסגל.

שוב, הפערים בין שחקן שזומן לשחקן שלא זומן לנבחרת הם חסרי משמעות אמיתית. הם רק הופכים לכאלה כאשר המאמן הכי ישר בארץ מפסיק להתייחס למה שקורה על הדשא. הנה, תראו מתי הוא זימן את בוריס קליימן: אחרי פתיחת העונה הכי חלשה שלו במדי בית"ר. אחרי משחק אחד טוב מול מכבי תל אביב. מעניין מה חשב לעצמו אלישע לוי כאשר צפה בטעות של קליימן מול אשדוד. האם גם הוא הרגיש את המבוכה המתבקשת?

במשחק מול מאריבור למאור מליקסון היתה הזדמנות לחזור על השער החשוב שכבש מול אשדוד בעונה שעברה בליגה. לא, לא היה מדובר בדקות הסיום כמו באצטדיון היא', אבל מבחן הרגע היה דומה: וואקמה קיבל כדור נהדר ממיכאל אוחנה וסידר למליקסון מצב נגיחה שכתוב עליו עוד גול היסטורי. כמה דקות לפני כן מליקסון חימם את הפדחת אחרי הגבהה לא מספיק טובה של בן ביטון, אבל ההרמה של וואקמה היתה אחרת. זו הזדמנות ששחקן על אמיתי יודע לקחת. זהבי עשה מזה ליגת אלופות עבור מכבי תל אביב. מליקסון לא הצליח.

מוקדם לדעת כמה משמעות יש לפער בין השער ההוא בליגה של מליקסון לחוסר היכולת שלו לעשות אותו דבר גם באירופה. אפשר לראות בזה תקרה מסוימת שבאר שבע צריכה לחשוב עליה, ואפשר כמובן להמתין עם החותמות הסופיות. ועדיין – יש כאן כתובת שמליקסון צריך לקרוא: העונה התפקיד שלו בהפועל באר שבע אפילו גדול יותר ממה שהיה לו בשנים קודמות. מליקסון צריך להתעלות עוד קצת על ההצלחה שלו משנים קודמות, לעלות שוב את הרף הגבוה ממילא של עצמו. הוא השחקן שהפועל באר שבע שמה עליו את כל הקלפים כאשר היא ויתרה על בוזגלו. הוא צריך להביא עוד קצת מעצמו העונה כדי למלא את החלל.

כרגע מליקסון לא בשיאו וזה יהיה לא הוגן לשפוט אותו על פרק זמן קצר, אבל ברור לו שהתקופות האלה העונה צריכות להיות מעטות יותר: אם בעונה שעברה הוא היה שווה לבאר שבע חמישה שערי ליגה, העונה הוא צריך להצטרף לשחקנים שנושקים לדו ספרתי בליגה. לבשל ולכבוש כמו ראדי ובוזגלו, ובעיקר להוכיח לראשי המועדון שבמחסנית שלו יש עוד כמה דברים חדשים שלא הכרנו. שהוא יכול להיות אחד מאותם שחקנים שמביא את באר שבע לגבהים שזהבי הביא את מכבי תל אביב.

מול מכבי חיפה מליקסון יכול היה להבין כמה באר שבע צריכה ממנו קצת יותר מההרבה שהוא כבר סיפק בעונה שעברה. אחרי שבעונה שעברה הוא כבש רק פעם אחת בכל הקמפיין האירופי ואחרי ההחמצה ההיא במאריבור, מליקסון יצטרך להגיע לשיא אישי חדש בליגה הישראלית העונה כדי להביא את עצמו לאותה נקודה שבה יוכל להחזיר מאותו חוב. כדי להראות שבאר שבע לא צריכה גיבורים אחרים כדי להגשים באמת את החלום שנקרא: קבוצה ישראלית שראויה להיות בליגת האלופות.

מכבי פתח תקוה – בית"ר ירושלים: האם לידור כהן יבין הפעם כמה היה פזיז כאשר מיהר לחזור הביתה?

מכבי תל אביב – סכנין: לכמה קרחות ביציעים יגרמו הפעם הפקקים סביב האצטדיון בנתניה?

מ.ס אשדוד – קרית שמונה: איזה מאמן יחשוש יותר לטלפון מהבוס שלו בסיום המשחק הזה?

רעננה – נתניה: האם דודו אברהם יבין שזה המשחק שסוגר את שלב הגישושים בקריירה שלו?

הפועל באר שבע – אשקלון: האם ברק בכר יכול היה לקבל יריבה טובה יותר אחרי הפגרה?

הפועל עכו – נגד מכבי חיפה: כמה שינויים בהרכב מתכנן הפעם גיא לוזון, ועם איזה מערך הוא יפתיע הפעם?

הפועל חיפה – בני יהודה: האם אחרי המשחק הזה נפסיק סופסוף להתייחס לאלמוג בוזגלו בתור האח של?