אמצע אוגוסט זו בדרך כלל התקופה בה ה-NBA נכנסת לתרדמת קיץ. הקיץ הזה קיבלנו גם את סערת קיירי ארווינג שהוציאה את האוף-סיזן מאיזון ועכשיו, שוב, השמועות על הטרייד המתקרב של כרמלו אנתוני חזרו בכל הכוח. הסיפור סביב העזיבה האפשרית של כרמלו הוא לא סיפור חדש. הוא אותו סיפור גנרי על כוכב שחתם על חוזה ארוך, ארוך מספיק כדי שהוא כבר יאבד את סטטוס הכוכב שהיה לו, ארוך מספיק כדי שהקבוצה שלו תמאס עליו והוא ימאס על הקבוצה שלו. ב-99 אחוז מהמקרים זה נגמר בטרייד כלשהו וכולנו יכולים להתפנות להתעסק בשאלה הרת הגורל איפה יחתום רוי היברט (מישהו צריך לעשות כתבה על איך הוא הדרדר ממעמד של אחד הסנטרים הטובים בליגה לשחקן שנראה בדרך הנכונה להיפלט מהליגה בתוך ארבע שנים).
אלא שבמקרה של כרמלו יש כמה משתנים שהופכים את הסיטואציה למורכבת יותר. הראשון הוא שכרמלו משחק בניקס. בתפוח הגדול אור הזרקורים בוהק יותר וזכוכית המגדלת כל כך גדולה שהיא שורפת. סביר להניח שאם כרמלו היה נמצא בסיטואציה דומה באורלנדו או בפיניקס או אם לבוס שלו לא היו קוראים פיל ג'קסון או אם המועדון שלו לא היה כל כך הזוי, הווליום סביב העזיבה האפשרית שלו היה נמוך יותר.
עוד ב-NBA:
חודשו המגעים בין יוסטון לניקס בנוגע לטרייד על כרמלו אנתוני
דיווח: אירווינג לא דיבר עם שחקני קליבלנד מספר ימים בפלייאוף
עדיין הקבוצה המצחיקה ב-NBA: הניקס לא משתנים גם בלי פיל ג'קסון
המשתנה השני הוא העובדה שלכרמלו יש סעיף נו-טרייד שמסבך את כל הסיפור. לכאורה, לניקס לא הייתה אמורה להיות בעיה להעביר את כרמלו בטרייד. ממוצעי הקריירה שלו הם 24.8 נקודות, 6.6 ריבאונדים, 3.1 אסיסטים ו-45.2 אחוז מהשדה. רק לשני שחקנים פעילים (לברון ג'יימס וקווין דוראנט) ול-13 שחקנים בהיסטוריה של הליגה יש ממוצע נקודות גבוה יותר לאורך הקריירה. כרמלו אמנם לא נמצא בשיא הקריירה שלו, אבל הוא עדיין מכונת סלים משומנת ונראה שהוא בשל להפוך לאופציה השנייה או השלישית בקונטנדרית, אחרי שנים בהן הוא התעקש להישאר בניקס כאופציה הראשונה. למרות החוזה הגדול שלו (54 מיליון דולר בשנתיים הקרובות), לא הייתה אמורה להיות בעיה למצוא פרטנרית שתיקח אותו. פורטלנד או בוסטון לבטח היו שמחות לקלוט אותו בסיטואציה מסוימת. הבעיה היא שלכרמלו יש את היכולת להטיל וטו על כל טרייד שהניקס יציעו, ולאחר סיום העונה, כאשר נראה היה שהקרע בינו לבין פיל ג'קסון בלתי ניתן לאיחוי, הוא אישר לניקס לפצוח בשיחות עם קליבלנד ועם יוסטון.
הבעיה היא שליוסטון ולקליבלנד אין ממש נכסים להעביר לניקס בתמורה. קווין לאב/קיירי אירווינג לא על הפרק, מן הסתם גם כריס פול וג'יימס הארדן לא, כך שכרמלו דחק את הניקס לפינה בה הם צריכים להתפשר על החוזה הבעייתי של ריאן אנדרסון. אין לדריל מורי הרבה מהלכים רעים, אבל החוזה השמן לאנדרסון הוא בהחלט אחד מהם. למרות זאת, הניקס והרוקטס עבדו קשה כדי למצוא פרטנרים שיעזרו לעסקה המורכבת הזו לצאת לפועל ולקראת אמצע יולי יצאו דיווחים על טרייד של ארבע קבוצות בו מלו ינחת בטקסס. אלא שאז סקוט פרי, מחליפו של פיל ג'קסון שפוטר וגורש מהעיר בינתיים, החל להסס והשיחות הופסקו. במשך כמעט חודש שקטה הארץ, עד שהשבוע, כמו ג'ון סנו, השמועות על הטרייד שיעביר את כרמלו ליוסטון קמו לתחייה.
בעיקרון, שום דבר לא השתנה מאז שהשיחות הופסקו לפני כחודש. יוסטון עדיין לא יכולה להשלים את העסקה מבלי להיפטר מאנדרסון ולא נראה שיש איזושהי קבוצה בליגה שתהיה מוכנה לבלוע את הצפרדע הזו מבלי לקבל לפחות בחירה אחת בסיבוב הראשון של הדראפט. לפי אדריאן ווג'נראוסקי לרוקטס אין בעיה להתחיל את העונה הרגילה בלי כרמלו ואולי לחכות עד "שהניקס יורידו את המחיר שהם מבקשים". הסקופר הבכיר של ESPN דיווח שמה שחשוב עבור הרוקטס הוא שכרמלו יהיה אצלם עד הפלייאוף, ופחות קריטי להם שהוא יהיה שם מהרגע הראשון של העונה הרגילה.
שאר האופציות נראות די קלושות כרגע. קליבלנד ירדו מהפרק אחרי שסאגת קיירי אירווינג פרצה לחיינו, וכרמלו מתעקש לא לוותר על סעיף הנו-טרייד שלו עבור אף קבוצה אחרת (למרות החיזורים המתקדמים של פורטלנד, שהיא דווקא אופציה לא רעה מבחינתו), כך שנראה שבסופו של דבר הוא יחצוב את דרכו ליוסטון. כרמלו כבר הצליח בעבר לחצוב את דרכו לקבוצה שהוא רצה לשחק בה (אז , למרבה האירוניה, הקבוצה הזו הייתה הניקס) כאשר דרש טרייד מדנבר ב-2011. נראה שגם הפעם הוא יקבל את מבוקשו, זה כנראה רק עניין של זמן עד שזה יקרה.
מה יקרה אם וכאשר המעבר יושלם? איך שלושה שחקנים שצריכים ואוהבים את הכדור כמו כרמלו, הארדן ופול יסתדרו ביחד? האם זה יהווה איום בכלל על הווריירס? אלו שאלות שנתפנה אליהן אם באמת כרמלו יגיע ליוסטון. בינתיים אפשר רק לשאול איך הגענו לסיטואציה הזו? איך כרמלו אנתוני, אחד השחקנים הכי מוכשרים ששיחקו בליגה בעשור האחרון, הפך להיות הולוגרמה של כוכב? איך הוא איבד את מקומו כאחד השחקנים הטובים בליגה? איך הוא דעך והפך לשחקן שהתמורה עבורו תסתכם ככל הנראה בריאן אנדרסון ושאריות מארוחת השבת?
בשלב הזה של הקריירה שלו כולנו כבר מכירים את כרמלו ויודעים שהוא סקורר בחסד, אבל גם מודעים לכך שהוא הדבר הכי רחוק שיש ממנהיג. שתי העונות היחידות בהן הוא הגיע רחוק בפלייאוף היו ב-2009 עם דנבר שהודחה בסדרה תחרותית בגמר המערב על ידי הלייקרס וב-2013 עם הניקס שהודחו בחצי גמר המזרח מול הפייסרס (עם החסימה הענקית של רוי היברט על כרמלו). המשותף לשתי העונות הללו הוא שלצד כרמלו היו וטרנים שדאגו לחדר ההלבשה ולכל האלמנטים החברתיים הדרושים לקבוצת כדורסל. בדנבר זה היה צ'ונסי בילאפס. בניקס אלו היו ג'ייסון קיד, ראשיד וואלאס ומרכוס קמבי. הם אפשרו לכרמלו להתרכז במה שהוא עושה הכי טוב - לקלוע. ואת זה הוא עושה טוב יותר כמעט מכל אחד אחר על הפלנטה.
בעונת 2013/14, עונה לאחר אותה עונה מוצלחת עם הניקס, הווטרנים פרשו וכרמלו חזר לסורו. הוא דרש להפסיק לשחק כפאוור פורוורד, למרות שזו הייתה העמדה שבה הוא היה הכי אפקטיבי, ולמעשה הקבוצה החביבה מעונת 2012/13, עם הנעת הכדור הבלתי פוסקת, נעלמה לה. הניקס לא חזרו לפלייאוף מאז.
לכרמלו הייתה הזדמנות לברוח מהניקס ולמצוא לו סיטואציה מנצחת בתום עונת 2013/14, כאשר הפך לשחקן חופשי, אבל הוא בחר להישאר בניקס תמורת חוזה קרוב למקסימום ולא לעבור לשיקגו, שבאותו זמן נראתה בנויה טוב הרבה יותר. ההחלטה הזו למעשה הייתה החלטה של כסף וזוהר על פני ניצחונות. ההחלטה הזו הזכירה את דרישת הטרייד של כרמלו ב-2011, כאשר התעקש לעבור לניקס בטרייד, למרות שהיה יכול לעבור אליהם כשחקן חופשי בתום אותה עונה. הניקס החלישו את הקבוצה שלהם ואף ויתרו על בחירות דראפט כדי לקלוט אותו, אבל רק כך מלו היה זכאי לחוזה מקסימום מהניקס. אם היה עובר אליהם כשחקן חופשי, הוא היה צריך לוותר על הרבה כסף.
אלו החלטות לגיטימיות ולא כל שחקן מוכן להקריב מהכיס שלו כדי לרדוף אחרי אליפויות (כמו שקווין דוראנט עשה בקיץ שעבר ובקיץ הנוכחי), אבל במקרה של כרמלו ההחלטות הללו פחות או יותר קיבעו את המורשת שלו על הפרקט. בעוד מחוץ לפרקט כרמלו עסוק מאוד כדי להשאיר מורשת מרשימה שחורגת מגבולות הכדורסל, על הפרקט נראה שהוא ייזכר כמי שהעדיף את התהילה והנוחות של ניו יורק על פני הסיכוי שלו לגעת בתואר ממשי.
התואר הממשי האחרון שכרמלו נגע בו היה אליפות המכללות ב-2003. הוא סיפק הופעות מדהימות באותו טורניר NCAA והוביל את סירקיוז כפרשמן לאחת האליפויות המרשימות במילניום הנוכחי. באותו קיץ הייתי במחנה אימונים באטלנטה שהעביר לבאן מרסר, שחקן מכבי והפועל תל אביב בעבר. הייתי בן 14, אבל חיידק ה-NBA כבר הדביק אותי חזק ושאלתי את מרסר מה הוא חושב על מחזור הדראפט המרתק של אותה שנה. מרסר ענה בלי למצמץ. "כרמלו אנתוני הוא השחקן הכי טוב במחזור הזה. לברון נבחר ראשון רק כי קליבלנד זו החצר האחורית שלו". בדיעבד, כמובן שמרסר טעה, אבל זה רק מראה מה היו הציפיות מכרמלו כשהוא הגיע לליגה. הציפיות היו שהוא ישאיר מאחוריו מורשת מרשימה יותר מכמה הדחות לא מרשימות בפלייאוף.
הטרייד הזה, אם וכאשר יקרה, יעניק לו הזדמנות אחרונה לעשות תיקון למורשת הזו. בגיל 33, עם קרוב ל-1,000 משחקים מאחוריו, לא תהיה לו עוד הזדמנות.