עבור רבים, רונאלדו לואיז נזאריו דה לימה הוא רונאלדו ה"אמיתי", ולא כריסטיאנו רונאלדו, שהתפרסם כמה שנים אחריו. כשסוקרים את הקריירה של רונאלדו המקורי, קל להבין למה: במשך שנים הוא החזיק בתואר הלא רשמי של הכדורגלן הטוב והמפורסם בעולם, ובמהלך שנותיו כשחקן פעיל סיפורים רבים שהתרחשו סביבו הפכו אותו למיתולוגיה של ממש.
אחד מאותם סיפורים נוגעים כמובן לגמר מונדיאל 1998, או יותר נכון למה שקדם לו. בשעות שלפני המשחק מול צרפת נפוצו שמועות עמומות ומסתוריות על מחלה בה החלוץ לקה, ודווח כי הוא לא ייכלל בהרכב. בסופו של דבר רונאלדו עלה לכר הדשא בפארק דה פראנס, אבל נראה כמו צל של עצמו. ברזיל הובסה 3:0, כמובן, ומאז עדיין נותרו כמה סימני שאלה גדולים בכל הנוגע למה שקרה בשעות שלפני כן.
היום (שבת) פורסם באתר "פליירז טריביון" מכתב ארוך מפרי עטו של רונאלדו, בו הוא סוקר את הקריירה ומתייחס בין היתר למקרה המסתורי ההוא. "יש דברים שעד היום לא ברורים, דברים שעד היום אני לא יכול להסביר", כתב בנוגע לגמר ההוא. "הייתי אז ילד בן 21, ושיחקתי כדורגל בעיקר בשביל הכיף, אבל באותו יום נעשיתי חולה מאוד בתוך כמה דקות. מצאתי את עצמי במיטה, חצי מעולף, לא מסוגל לדבר. אני לא זוכר הרבה, אבל בסופו של דבר רופאים באו לחדר שלי ואמרו שאתאושש ושאוכל לשחק. לא חשבתי הרבה, ועלית לכר הדשא. כולם יודעים איך זה הסתיים, וזו הייתה תקופה איומה, ימים קשים מאוד, אבל בסופו של דבר הייתי צעיר והאמנתי שאקבל עוד הרבה הזדמנויות בקריירה לתקן את העוול".
עוד בנושא:
היום בו השתנה הכדורגל: האירוע הגדול בקריירה של רונאלדו
נשאר רק לפנטז: בחזרה לעונה הגדולה של רונאלדו במדי ברצלונה
רונאלדו בפברואר: "ברצלונה בעייתית בעסקאות עם השחקנים שלה"
בשנת 2002 זה אכן קרה. רונאלדו הצעיד את הסלסאו לזכייה מרגשת בגביע העולם ביפן ודרום קוריאה והשאיר לעם הברזילאי זיכרון מתוק. "במשך כל הטורניר הרגשנו שננצח כל משחק. לא היינו צריכים לומר לעצמנו כמה טובים אנחנו, כי פשוט האמנו בזה. הפעם הייתי הרבה יותר רגוע, נשמתי עמוק, ואני חושב שזה הדבר הכי חשוב לחלוץ - לשלוט ברגשות ולהיות מפוקס.
"אחרי שהמשחק הסתיים, חשבתי על כל האנשים שאמרו שחיים לא אעשה את זה, שטענו שאחרי הגמר ב-1998 לא אוכל לשחק יותר כדורגל, שאחרי שנפצעתי אמרו שלעולם לא אוכל ללכת. קיבלתי את החיים מחדש".
לבסוף, רונאלדו חותם את מכתבו בהתייחסות למורשת שהותיר אחריו. "אחד הדברים שהופכים אותי למאושר זו הידיעה ששחקנים כמו מסי, ניימאר, כריסטיאנו רונאלדו וזלאטן איברהימוביץ' - כולם גדלו עליי ועד היום חולמים להיות כמוני. לכולם יש זיכרונות ממני, כולם רצו להיות כדורגלנים בזכותי. כשאני הייתי ילד, חלמתי להיות זיקו. הם חלמו להיות כמוני. הם גדלו בפורטוגל, ברזיל וארגנטינה, וחשו בדיוק את אותה תחושה שאני חשתי בעבר. בכל פעם שכדור שלי נכנס לרשת, זה היה כמו אורגזמה. אני חושב שגם בהם בוערת אותה תשוקה, אותה אהבה, וזה מדהים בעיניי".