מכבי באמברג תל אביב: כך הצהובים הפכו לקבוצת תחתית ביורוליג

הדבר הכי טוב שקרה למכבי תל אביב הקיץ מבחינה תדמיתית הוא הפרידה מהישראלים הבולטים שלה. הדבר השני הכי טוב שקרה למכבי תל אביב הקיץ מבחינה תדמיתית הוא בניית סגל חדש מן היסוד, תוך פרידה מכל הסגל של העונה שעברה. רגע, אבל בעצם מדובר בשני צעדים שמקשים מאוד על האוהדים להזדהות עם המועדון, ושבעקבותיהם חלקם מתלבטים אם לחדש את המינוי ומעלים תהיות לגבי שאלות של מסורת והמשכיות. הכל נכון, אבל היתרון בצעדים המהפכניים הללו הוא שהם מושכים את תשומת הלב מהתהליך המשמעותי באמת שהתרחש הקיץ במכבי תל אביב: היא הפכה לסוג של באמברג. תיקון: באמברג נראית כרגע כפסגת שאיפותיה.

כי בזמן שמכבי תל אביב קרטעה בשתי העונות האחרונות בין היורוקאפ לתחתית היורוליג, המועדון הגרמני הוא אחד המוערכים ביבשת בשנים האחרונות. מוביל אותו מאמן פנטסטי, אנדראה טרינקיירי, שמשחק כדורסל מעודכן ואטרקטיבי; הוא מצליח לשים יד על שחקנים מצוינים בעודם בדרך למעלה, ואלו נקטפים בהמשך על ידי קבוצות NBA ומועדונים אירופאים בכירים – דריוס מילר (ניו אורלינס פליקנס), דניאל תייס (בוסטון סלטיקס), פביאן קוזר (ריאל מדריד) ויאניס שטרלניקס (אולימפיאקוס) העונה, ובראדלי וונמייקר (דרושאפקה) בעונה שעברה; והוא מצליח להיות תחרותי ביורוליג למרות משאבים צנועים ועל אף שהמרחק מהצמרת עדיין רב. לפני שנתיים העפילו הגרמנים לטופ 16 ובעונה האחרונה סיימה באמברג במקום ה-13 במפעל, עם 10 ניצחונות ו-20 הפסדים, בדיוק כמו מכבי תל אביב. רק שסביב הגרמנים הייתה אווירה חיובית, בעוד מכבי רטנה כל הדרך אל האבדון.

ניקולה וויצ'י'ץ', האדריכל החדש-ישן של הסגל הצהוב, לא יצהיר זאת ככל הנראה, אבל נדמה שלכך מכוון הסגל החדש שבנה, והפעם לבד-לבד, בלי שאיש מראשי הקבוצה יפריע לגאונותו המקצועית לבוא לידי ביטוי: חבורה של שחקנים שמתקדמים מהיורוקאפ או מסגרות אירופאיות זוטרות יותר, עם ארומה של פוטנציאל מקצועי לא ממומש, או סתם צעירים ולא בשלים. כמעט כל רכש, מפייר ג'קסון, דרך מייקל רול ועד לג'ונה בולדן כמו צועק – אנחנו באים קטנים. אין לנו מה לחפש בצמרת היורוליג, שממילא היא מועדון סגור של פנרבחצ'ה, צסק"א, ריאל ושתי היווניות. עם זאת, בניגוד לעונות הקודמות, אנחנו רוצים לשמור על אווירה טובה, ולכן הבאנו מאמן אירופי מוערך, ניקינו את חדר ההלבשה מרעלים לכאורה, נפטרנו מכוכבים מפונקים ועצלים ובנינו סגל שיבוא רעב, יבוא להילחם וינסה להוכיח את עצמו בזירה המרכזית של הכדורסל האירופי.

עוד בנושא:

סילבן לנדסברג חתם לעונה באסטודיאנטס: "תודה למכבי, היה מדהים"
מכבי תל אביב מנסה לשכנע את דווין סמית' לפרוש: "הוא מאוד פגוע"
מבורשטיין ועד אליהו: המודלים שיסייעו ליובל זוסמן לפרוץ במכבי תל אביב
איך ג'ונה בולדן הצעיר יוכל להשתלב במכבי תל אביב הלחוצה?

תמונת המצב הזאת מרשימה באמת, כמעט מרגשת, עד שנזכרים בכמה דברים קטנים שמעיבים על האווירה החגיגית: ראשית, אני לא מאמין לשנייה שמכבי תל אביב בונה קבוצה צעירה ורזה מתוך איזו קונספציה רומנטית על חידוש הסגל של עונת 1999/2000, שנת האפס של מכבי החדשה, עת נפרדה מעודד קטש ובנתה את עצמה סביב נייט האפמן (שנתוניו המקצועיים באותה תקופה הזכירו בצורה מפתיעה את אלו של בולדן כיום) ואריאל מקדונלד (שהגיע למכבי אחרי שכבר הוביל את לובליאנה לפיינל פור). בפועל, למכבי פשוט אין כסף, והיא בונה סגל עם תקציב שחקנים מצומצם. מכבי פשוט בונה קבוצת תחתית ביורוליג כי התקציב שלה הוא של קבוצת תחתית ביורוליג.

הבעיה השניה היא ש-20 ההפסדים של העונה שעברה, שנראים כמעט כמו תרחיש אופטימי לעונה הנוכחית, עדיין יתקבלו בסבר פנים יפות בבאמברג ובזעם במנורה-מבטחים. מכבי מנסה לשנות את הדי.אן.איי של חדר ההלבשה, אבל לא תצליח לשכנע את המנויים שלה שזה אחלה להפסיד בכבוד.
נכון לרגע זה, לפחות תשע קבוצות יורוליג – החמש שהוזכרו קודם, יחד עם ברצלונה, באסקוניה, אפס אנאדולו ומילאנו – נראות טובות יותר ממכבי; גם חימקי מוסקבה, ולנסיה ומלאגה וגם באמברג – נראות ברמה שלה לפחות. למעשה, בכל המפעל נראות רק שתי קבוצות, הכוכב האדום וז'אלגיריס קובנה, כנחותות ממנה – ומדובר בשתי אובראצ'יבריות סדרתיות. יש לומר ביושר: העפלה של מכבי לרבע גמר היורוליג תהיה סנסציה מטלטלת למדי, וגם מאבק על המקום בין שמונה הראשונות עד הרגע האחרון ייחשב הישג.

יתרה מכך: בניגוד לעונה שעברה, אז התחילה את העונה עם חמישיה מרשימה שהתפרקה בהדרגה, גם היתרון האיכותי על הפועל ירושלים נעלם. מכבי לא צירפה שחקן פנים מרשים יותר מאלן אומיץ', ספק אם הקו האחורי שלה עולה על זה של ג'רלס ודייסון ואחד מהישראלים הבולטים שלה עשה דרכו לירושלים, בעוד שחקן ירושלים סירב להגיע אליה. מילא שמכבי תל אביב לא משתייכת לשמונה הגדולות באירופה – ספק אם היא אפילו הטובה בישראל.

אז זהות זה נחמד וישראלים זה על הכיפאק, אבל לא לשם כך התכנסו אוהדי מכבי תל אביב. לא זאת המהות של המועדון. מכבי תל אביב תמיד הייתה כאן כדי לדרוס, לרסק, לפרק. בלי לקחת שבויים. המנטליות הזאת הובילה אותה ללא מעט טעויות והביאה לפתיחת הכיס אחרי השלמת הסגל, למהלכי פאניקה ולחתירה תחת המאמן והמנהל המקצועי לעתים קרובות. ועדיין, מכבי תמיד שידרה לאוהדיה שתעשה הכל כדי לנצח. הקיץ זה נפסק. תהליך הבאמברגיזציה של הצהובים הושלם. השאלה היא כמה מאוהדי מכבי תל אביב היו עושים מנוי לבאמברג וחשוב לא פחות, כמה היו צופים בה באופן קבוע בטלוויזיה. התשובה עשויה להכריע את עתיד המועדון.