תלמידו של פאולו סוזה: מתיאס וסינו, הרכש החדש של אינטר הוא הבטחה גדולה

המלפפון: חסוס נבאס חוזר הביתה לסביליה, וזה מרגש. אולי הוא לא היה צריך לעזוב מעולם.

הצנון: הפעולות של מנצ'סטר יונייטד בשוק ההעברות היו טובות עד כה, אבל כדאי לה להתרחק מסרז' אורייה. המגן הימני של פריז סן ז'רמן הוא פצצת זמן מתקתקת בכל הקשור למשמעת – והנזק עלול להיות גבוה הרבה יותר מהתועלת.

כאשר האריכה פיורנטינה לפני שנה את חוזהו של מתיאס וסינו עד 2011 עם סעיף שחרור של 24 מיליון יורו, היא הניחה שזה עשוי להספיק. ואולם, במונחים של השוק הנוכחי זו היתה הערכה נמוכה מדי. לוצ'אנו ספאלטי ביקש מפורשות, ואינטר שמה על השולחן את הסכום הנדרש על מנת לזכות בשירותיו של הקשר האורוגוואי. העסקה הושלמה סופית אתמול, והיא אולי לא עשתה רעש תקשורתי גדול מאוד, אך בהחלט יכולה להתגלות כאחד המהלכים החשובים של הקיץ בארץ המגף. השיפור המתמיד במשחקו של וסינו עשוי להזניק אותו למעמד של כוכב אמיתי, והשחורים-כחולים ממילאנו מקבלים אדריכל מחונן במרכז המגרש.

אפילו המאסטרו האורוגוואי הגדול נתן את ברכת הדרך. לפני המעבר התייעץ וסינו עם אלברו רקובה, אחד הזרים האהובים והנערצים ביותר בתולדות אינטר. הקשר הצעיר הספיק לשחק עם אל צ'ינו במדי נסיונל בתחילת העשור, והכוכב הגדול לקח אותו תחת חסותו. רקובה עודד את המעבר הראשוני לפירנצה ב-2013, וכעת הצהיר שחברו הטוב עושה את הצעד הנכון עם המעבר לסן סירו. "אני יודע עד כמה אלברו היה חשוב עבור אינטר", אמר וסינו. כאדם צנוע, הוא ממש לא מתיימר להתקרב לרמתו, אך מבטיח לעשות את העבודה עבור ספאלטי שמתכוון לתת לו את המפתחות במרכז המגרש. "אעשה כל מה שהמאמן יבקש ממני", הצהיר הרכש היקר.

זה בדיוק מה שהוא עשה בשנים הקודמות באיטליה, והדבר תרם רבות להתפתחותו המקצועית. כאשר שיחק במולדתו, שולב וסינו בעיקר כפליימייקר מאחורי החלוצים או כשחקן אגף – בדיוק כמו רקובה, אותו ניסה לחקות. העילוי ממנו שאב השראה היה בכלל זינדין זידאן. כך הוא תופקד בקבוצת נעוריו, סנטרל אספניול, ממנה הגיע לנבחרת הצעירה, השתתף באליפות דרום אמריקה עד גיל 20 והתכבד לכבוש את שער הניצחון לרשת ארגנטינה שסלל את דרכה של אורוגוואי להעפלה למשחקים האולימפיים בלונדון, לראשונה מאז 1928.

עוד בנושא

ידיעת ההעברות היומית שלנו: ברצלונה הולכת על גריזמן?
ערן זהבי נגד החיקוי של ה'פיו פיו' של אברגרנדה: "זה זיוף"
הכנה: ליברפול הביסה 0:3 את באיירן מינכן

עוד לפני הכותרות המחמיאות שקיבל אז, נפתחה מלחמה גדולה בין שני מועדוני הפאר, נסיונל ופניארול, על שירותיו של ילד הפלא שטען כי זינדין זידאן הוא העילוי שלו. הלבנים היו גאים לקבל אותו לשורותיהם, אך נאלצו למכור אותו לפיורנטינה בחלוף שנה וחצי, ובאיטליה מצא וסינו מאמנים ששינו לחלוטין את חייו. אחרי שלא הצליח להתאקלם כשחקן התקפי מובהק, הגיע האורוגוואי בהשאלה לאמפולי ב-2014/15 ופגש את מאוריציו סארי. זו היתה העונה בה זכה הבנקאי לשעבר לחשיפה סנסציונית בדרכו לנאפולי, ותרומתו לשיפור השחקנים של אמפולי היתה עצומה. הוא הסיט את וסינו לקישור המרכזי במערך 3-3-4, וקיבל תמורה מספקת. התברר כי התפקיד הזה תפור על הכשרון, וכך הוא חזר לפירנצה.

סארי בכלל השתוקק לקחת אותו לנאפולי, כפי שעשה עם אלסעיד חוסאי ומירקו ולדיפיורי, אבל לפיורנטינה היו תוכניות אחרות לגמרי. פאולו סוזה חתם כמאמן, והפורטוגלי – כוכב ענק כקשר מרכזי בעצמו – ידע בדיוק כיצד להשתמש ב-וסינו. הוא שיבץ אותו כשחקן מעט התקפי יותר בצמד הקשרים האחוריים, והאורוגוואי פרח. במהרה, הוא הפך לשחקן מפתח, היה בהרכב ברובם המוחלט של משחקי הסגולים בשנתיים האחרונות, ולא רק נאפולי גילתה בו עניין. בשלב מסוים, גם טוטנהאם וליברפול החלו לעקוב אחריו בדריכות, ומקרה של האדומים זו יכולה היתה להיות סגירת מעגל מופלאה, כי הרי אביו של מתיאס שיחק בליברפול בעצמו.

טוב, בפועל היתה זו "רק" ליברפול מונטבידאו באורוגוואי, אבל מריו וסינו היה שחקן לא רע, וממנו ירש הבן את האהבה לכדור. בעיירת הולדתו, סן חסינטו, היה מריו אחת הדמויות המוכרות והדומיננטיות ביותר, ואבל כבד נפל עליה כאשר הוא נהרג בתאונת דרכים ב-2005. האיצטדיון המקומי הקטנטן נושא מאז את שמו. למתיאס, שהיה בן 14 כאשר התרחשה הטרגדיה, לקח זמן רב להתאושש ממנה, והוא עדיין חושב על אבא ללא הפסקה. הוא קיעקע את החתימה שלו על זרועו, מקדיש לו את השערים, ומדמיין כיצד היה מגיב להישגים המקצועיים שלו.

אחד הרגעים הקשים בהקשר זה היה בעיתוי השמח ביותר של וסינו, כאשר זומן לסגל הנבחרת על ידי המאמן אוסקר טבארס במרץ 2016. עד אז, השתעשעו באיטליה באפשרות לזמן אותו לסגל, כי הוא יכול לקבל בקלות אזרחות בזכות שורשיו, אבל הוא עדיין לא היה ברמה הנכונה, אנטוניו קונטה לא חשב בכיוונו, ובכל מקרה הקשר הצהיר כי הוא חולם אך ורק על חולצת התכלת של אורוגוואי. ההמתנה היתה ארוכה, אבל הפיצוי היה הולם – בכורה דווקא בקרב הגדול מול ברזיל ברסיפה, במוקדמות המונדיאל. זו היתה הצגה מצוינת, אורוגוואי חזרה מפיגור לתיקו 2:2 דרמטי, והמאמן הוותיק שיבח בחום את חניכו החדש אחרי שריקת הסיום, בעוד וסינו חשב בעיקר על אבא: "כואב שהוא לא יכול לראות את זה, כי הוא היה נהנה עד הגג".

אחרי ההופעה המרשימה, אי אפשר להוציא את וסינו מההרכב של טבארס, והוא ישחק במונדיאל בקיץ הבא אם אורוגוואי תעפיל לרוסיה. המעבר לאינטר מדגיש שהוא יכול להגיע לשם על תקן כוכב אמיתי, והשאיפות גבוהות. "קשה לומר אם אני דומה בסגנון לסרג'יו בוסקטס ולטוני קרוס, אבל אלה השחקנים שאני עוקב אחריהם ומנסה ללמוד מהם. הם לא חסונים פיזית, אך זוכים בכדורים בזכות קריאת המשחק שלהם. הם יודעים להיות במקום הנכון בזמן הנכון. זה גם התפקיד שלי", אומר וסינו.

סטפאנו פיולי, שאימן את אינטר בעונה שעברה, וכעת חתם בפיורנטינה רק כדי לראות את האורוגוואי בן ה-26 עוזב לאקסית, מצא הקבלה אחרת: "וסינו הוא רכש נפלא עבור הנראזורי. הוא קשר מושלם שצריך להיות שווה לא פחות מבלס מטוידי". זו כנראה גם השוואה נכונה יותר. הכוכב החדש של ספאלטי הוא לא נווט קלאסי כמו בוסקטס וקרוס, אך נייד יותר ושורף שטחים גדולים יותר במהלך המשחקים. יש לו בעיטה טובה ממרחק, והוא גם יודע להתגנב לרחבה, כפי שאינטר גילתה על בשרה כאשר פיורנטינה גברה עליה 4:5 באפריל במשחק משוגע במיוחד.

כעת מקווים בסן סירו שהרכש החדש יצדיק את ההשקעה גם עבורם, ואז מחירו עשוי להאמיר עוד יותר. רקובה מחזיק אצבעות.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק