מהפך באמצע החיים: סיפורו המדהים של מאוריציו סארי

בווידאו: לורנצו אינסינייה שחקן נאפולי

אם ינצח הערב (שני, 22:00, ספורט 5) את אינטר של רוברטו מנצ'יני, יעלה מאוריציו סארי את נאפולי לפסגת הליגה האיטלקית. קשה לחשוב על שני מאמנים שונים יותר. מנצ'יני, שחגג השבוע את יום הולדתו ה-51, הוא כוכב על בעברו, אשר זכה באליפויות עם סמפדוריה ולאציו, הוא הופיע בגמר גביע האלופות, ושיחק ביורו ובמונדיאל במדי הנבחרת. כמאמן הוא לוקח רק את התפקידים היוקרתיים, מגיש לבוסים רשימות קניות בעשרות מיליוני יורו, מתנהג כמו סופר-סטאר על הספסל, יהיר ומתנשא, מחפש את המצלמות, ותמיד בחליפה עם עניבה.

וסארי? הוא בדיוק ההיפך. הוא מעולם לא היה שחקן, ואיש לא הכיר אותו עד לפני שנתיים. למעשה, על אף שהוא מבוגר ממנצ'יני בחמש שנים, מחוץ לאיטליה לא מכירים אותו גם עכשיו. הוא צנוע, שקט, קצת ביישן, לא מאמין ברכש אלא בטיפוח השחקנים הקיימים בסגל, בז לתוכניות טלוויזיה, ומתייצב למשחקים בטרנינג.

אם מנסים בכוח למצוא נקודת דמיון כלשהי בין השניים, הרי שהיא משעשעת למדי. מנצ'יני וסארי החלו את קריירת האימון שלהם באותה עונה, 2000/01, וגם קטפו מיד את התואר הראשון. חלוץ העבר הוזעק לפיורנטינה והצעיד אותה לזכיה בגביע האיטלקי. סארי מונה למאמן סנסובינו מהליגה השישית, סיים בראש הטבלה והעלה אותה לליגה החמישית. ההישג של מי חשוב יותר? אל תמהרו לענות כי אתם עלולים לטעות. ההישג של מנצ'יני לא קבע את גורלו, כי הוא היה ממשיך לעבוד בקבוצות צמרת בכל מקרה, בעוד סארי הבטיח לראשי סנסובינו שיפרוש מאימון אם לא יגשים את מטרתו. הוא הציב לעצמו יעד שאפתני כדי לבדוק אם הוא באמת מתאים לעבודה. לו לא היה מצליח, הוא היה חוזר למשרתו הקודמת – בנקאי.

הרקע שלו הופך את סארי למאמן מיוחד במינו. אין עוד כאלה בעולם הכדורגל. ראינו כבר מאמנים שלא הצליחו בעצמם על הדשא בכדורגל המקצועני, כמו אריגו סאקי, זדנק זמאן, לאוניד סלוצקי וז'וזה מוריניו, שלא לדבר על אנדרה וילאש בואש, אבל הם פנו לאימון בגיל מוקדם. סאקי, למשל, קיבל לידיו את מילאן כשהיה בן 41, ופרש לגמלאות בגיל 53. זמאן החל לאמן ברמות הנמוכות בגיל 21, ופרץ לסערה לליגה האיטלקית הבכירה עם פוג'ה בגיל 44.

לעומתם, סארי לא האמין עד הסוף שהוא מסוגל להתפרנס כמאמן, ולכן למד כלכלה ועבד במשרה לא רעה בבנק הוותיק ביותר באיטליה, אשר זימנה לו שליחויות ארוכות לאנגליה, שווייץ ולוקסמבורג. כדורגל היה עבורו בסך הכל תחביב. במשך שנים ארוכות, היה סארי מסיים את יום העבודה בבנק, מחליף את החליפה לאימונית, ויוצא להדריך שחקנים חובבים כמוהו לקראת משחקים חצי שכונתיים בימי ראשון – עד שהעז לעשות את השינוי הקיצוני ולהתמסר לאהבת חייו. דרוש אומץ רב כדי לעזוב בגיל 41 קריירה יציבה לטובת קבוצה זניחה מהליגה השישית. סארי בחר בדרך זו כי ראה לנגד עיניו את אביו, שסירב בזמנו להפוך לרוכב אופניים מקצועני והצטער על כך מאוד. הוא לא רצה לחיות עם תחושת ההחמצה.

אז, לפני 15 שנה, הוא לא העלה בדעתו שהדרך הנבחרת תביא אותו לספסל הקבוצה אותה אהב מאז שהוא זוכר את עצמו. סארי נולד בנאפולי, אבל משפחתו עברה לפירנצה כאשר היה בן חמש, ולכן הוא היה האוהד היחיד של פרטנופאי בקרב חבריו. לאמן באיצטדיון סן פאולו? זה לא היה אפילו בחלום. השאיפות היו צנועות הרבה יותר, וסארי היה בעננים כאשר קיבל ב-2005 ג'וב ראשון בליגה השניה, בפסקארה. כעבור שנה הוא הוזעק להחליף את אנטוניו קונטה הצעיר בקבוצת ארצו, אבל ירד ליגה למרות שסיים בתיקו 2:2 מרתק עם יובנטוס שהיתה אז בגלות בליגת המשנה.

מאבלינו הוא התפטר עוד לפני שהתחילה העונה כי לא הסתדר עם ההנהלה. ורונה, שהיתה בליגה השלישית ב-2008, העיפה אותו אחרי שישה משחקים בלבד בהם צבר נקודה. פרוג'ה מהליגה הרביעית פיטרה אותו אחרי ארבעה חודשים. את הרשימה הארוכה הזו אפשר להמשיך, אבל למה לתסכל את הקוראים? סארי עצמו היה מתוסכל מספיק. סביר להניח שהתחשק לו לא פעם לעזוב את הנשיאים המטורללים של קבוצות קטנטנות ולחזור לבנק. הוא לא עשה את זה, ובא על שכרו בגדול.

נקודת המפנה הייתה באמפולי. בקיץ 2012 חתם סארי על חוזה לעונה אחת בקבוצה מטוסקנה, בסך הכל חצי שעה נסיעה מביתו בפירנצה. הפעם, לשם שינוי, נתנו לו לעבוד למרות שהתוצאות לא הגיעו בשבועות הראשונים. התוצאה היתה מבריקה – תוך שנתיים חזרה אמפולי לליגה הראשונה, וסארי קיבל לראשונה בחייו הזדמנות לנסות את שיטותיו על הבמה הגדולה.

מיותר לציין שהתקשורת לא סיקרה את השיטות האלה עד לפני שנה, אך כאשר החלה אמפולי להציג כדורגל מאורגן ותוסס כאחד בליגה הראשונה, לפתע התברר כי מדובר בטקטיקן אדיר. סארי שם דגש מיוחד על משמעת בהגנה, ומשתמש בטיסן שמתעד באימונים את תנועות השחקנים מלמעלה על מנת שיהיה קל יותר לנתח אותן. הוא חוקר לעומק את כל היריבות, ומעניק הוראות ספציפיות לשחקנים על היתרונות והחסרונות של הכוכבים שיעמדו מולם. הוא מתרגל אינספור פעמים את המצבים הנייחים, ואפילו קיבל פעם, כאשר אימן בסנסובינו, את הכינוי "מיסטר 33" מעיתונאי מקומי, כי היו לו 33 תרגילים שונים בבעיטות חופשיות. סארי עצמו טוען שהכינוי לא נכון, כי היו 35 כאלה, אבל רק ארבעה או חמישה יושמו בפועל.

כל זה ביחד הניב הצלחה עם הסגל שנתפס כגרוע ביותר בליגה הבכירה, עם מספר ותיקים מזדנקים לצד שחקנים חסרי נסיון שמעולם לא שיחקו ברמות כאלה. אחד מהם, הקשר האלגנטי מירקו ולדיפיורי, ששיחק באמפולי מאז 2008, הגיע בזכות סארי אפילו לנבחרת איטליה בגיל 28. בתחילת עונת 2014/15 ניבאו הפרשנים לאמפולי ירידה בטוחה, אך היא הבטיחה הישארות כאשר נותרו ארבעה מחזורים לסיום. כאשר תהו אצל סארי אם הוא לא כועס על שכרו הנמוך בהשוואה ליתר מאמני הליגה, לאור העבודה המצוינת שהוא עושה, הוא השיב בפשטות: "מה פתאום? משלמים לי על משהו שעשיתי פעם בהתנדבות אחרי העבודה. אני מרגיש בר מזל".

הקיץ השכר הזה צמח פי חמישה, מ-300 אלף ליורו ל-1.5 מיליון, אחרי שנשיא נאפולי אאורליו דה לאורנטיס החליט להמר על איש העבודה המסור כיורשו של רפא בניטס. תחילה שאף הבעלים הראוותן להחתים שם גדול, ניהל משא ומתן מתקדם עם סינישה מיכאילוביץ', וגם ניסה לפתות את אונאי אמרי מסביליה. שיחה אחת עם סארי הספיקה כדי לשכנע אותו שהוא האיש הנכון למשימה.

בניגוד למנצ'יני שהחליף בבזבזנות חצי סגל באינטר בקיץ, סארי עסק כהרגלו בשימור. הוא קיבל לידיו סגל מצוין שהיה זקוק לשיפורים קטנים. הרכש היקר ביותר של נאפולי היה הקשר הברזילאי אלן שהגיע מאודינזה תמורת 12 מיליון יורו. ולדיפיורי גויס מאמפולי, יחד עם המגן האלבני הצעיר אלסעיד חוסאי. הבלם הרומני ולאד קיריקש מטוטנהאם והשוער פפה ריינה שהוחזר מהספסל של באיירן מינכן השלימו את הרשימה הצנועה. רוב שחקני ההרכב היו שם גם בעונה שעברה, אבל המערך הטקטי שונה בתכלית. משחק ההגנה, שהיה עקב אכילס בעידן בניטס, השתפר פלאים עם שמונה שערי חובה ב-13 משחקים. סארי החזיר את הבטחון העצמי לגונסאלו היגוואין, הצעיד את לורנצו אינסינייה לפתיחת עונה פנומנלית, ומתקבל הרושם שהשחקנים ממצים את הפוטנציאל שלהם בהדרכתו.

שלושת המשחקים הראשונים, באופן מקרי למדי, דווקא לא הניבו נצחונות – נאפולי צברה שתי נקודות בלבד מול ססואולו, סמפדוריה ואמפולי והרצף הזה גרם לדייגו מראדונה לצאת במתקפה חריפה ולהצהיר שקבוצתו האהובה לא תזכה בדבר עם מאמן כה אלמוני. סארי השיב בדרכו: "מראדונה הוא אליל שלי, וזה כבוד עבורי שהוא יודע את שמי. אין לי כוונה לענות לו, אני רק מקווה שאצליח לשנות את דעתו". ההתנצלות של דייגיטו לא איחרה לבוא אחרי שנאפולי פירקה 0:5 את לאציו, גברה 1:2 על יובנטוס, רמסה 0:4 את מילאן בסן סירו, וניצחה גם את פיורנטינה במשחק צמרת.

לקרב מול אינטר מגיע סארי עם רשת נקיה בחמשת המשחקים האחרונים של קבוצתו, וללא הפסד מאז מחזור הפתיחה. בסוכנויות ההימורים סימנו את נאפולי כפייבוריטית לזכות בסקודטו ראשון מאז 1990, ודה לאורנטיס מאושר עד הגג. "אל תלחיצו את מאוריציו, כי הוא עלול לעשן 600 סיגריות ביום במקום המנה הרגילה של 300", התלוצץ הנשיא לפני חודשיים. האם הלחץ יעלה או יירד ככל שנאפולי תתקרב לתואר? זו כבר שאלה אחרת.

אם סארי יזכה באליפות בגיל 56 בעונתו השניה בלבד בליגה הבכירה, יהיה זה אירוע מכונן תודעתית. חשבתם פעם כמה מאמנים מעולים בפוטנציה מעולם לא ניסו את מזלם על הקווים כי הם לא היו שחקנים טובים מספיק ובחרו בקריירה אחרת לגמרי בצעירותם? כמה אנשים מוכנים להסתכן ולפתוח דף חדש בעשור החמישי לחייהם כדי לאמן קבוצה זעירה? ההצלחה המדהימה של סארי עשוי לשמש השראה לאלפי אנשים ברחבי העולם שיהמרו כמוהו. החיים של רובם ייהרסו לחלוטין כי הם לא יגיעו לשום מקום, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי. למען הרומנטיקה, וגם למען כדורגל טהור שלא התמכר לכסף, תהיו הערב בעד הענווה ונגד העניבה.