הסינדרלות הקלאסיות, אלה שבאמת נכנסות ללב, מסיימות את מסען בדרך כלל במקום הכי הרואי. לא, לא הראשון, אלא דווקא השני. זה שמגיע לארץ המובטחת, אבל לא נכנס אליה. יש משהו אכזרי וכואב, אבל גם קסום, בסיומת הזו: סיומת שמלמדת שיעור חשוב לחיים על דרך, ועל עבודה קשה, ועל עוד צעד אחד שחסר ושצריך לעבור כדי לגרוף את כל הקופה. השיעור הזה נועד להזכיר למי שעלול לשכוח שזה באמת היה קשה, ושזה לא בא סתם כך.
נבחרת ישראל ההיסטורית ב-1979 הייתה כזו. גם מכבי תל אביב הבתולית של טל ברודי, זו שחוללה את נס בדאלונה ב-1967, נעצרה בגמר גביע המחזיקות. גם נבחרות העתודה ב-2000 וב-2004. אבל בנבחרת העתודה של 2017 יש משהו אחר ומיוחד, כי היא באמת טיפסה מהקרקעית כדי להגיע אל הפודיום.
המסע שלה ידע לא מעט רגעי משבר וקושי, והוא החל לפני חמש שנים, ב-20 ביולי 2012 בבוקרשט, עם הפסד לשבדיה הלא אימתנית 65:52 בפתיחת אליפות אירופה לקדטים דרג ב'. תמיר בלאט, רועי הובר ונתנאל ארצי היו שם בטבילת האש הראשונה שלהם - כשהם צעירים בשנה מסף הגיל המותר - וסיימו רק במקום השישי, שלא מוביל לשום מקום. המאמן יעקב ג'ינו שפע אופטימיות ומחמאות כבר אז.
עוד בנושא
אין תואר: נבחרת העתודה של ישראל הפסידה ליוון בגמר אליפות אירופה
בלאט וזוסמן המצטיינים, ומה עם קטש? ציוני נבחרת ישראל
תמיר בלאט בחמישיית הטורניר, תקרית אלימה נמנעה בסיום הגמר
"מאוד מאוד רצינו לעלות, הצבנו את זה כמטרה, ואת זה לא השגנו", אמר ג'ינו בתום ההפסד 71:65 לבוסניה והרצגובינה במשחק על המקום החמישי, "אבל יש לנו דור טוב, שייצאו ממנו הרבה מאוד שחקנים לרמה הגבוהה. בלאט, הובר וארצי היו שחקנים מובילים כאן, ואם ימשיכו לעבוד כמו שהם עובדים היום - הם יגיעו רחוק מאוד. הנבחרת הזו תצמיח שחקנים לרמה הגבוהה ומהשחקנים היותר ותיקים אצלנו אני רואה את ערן טיסונה, יותם פז ובגני חודולב שללא ספק יגיעו למקומות מאוד טובים בכדורסל הישראלי ובכלל".
הדברים של ג'ינו מתקבלים היום בטבעיות, כאילו הכל היה ברור מראש, אבל המציאות טפחה על פני השחקנים הצעירים פעם אחר פעם. שנה חלפה, וכשהטריו בלאט, הובר את ארצי היה בגיל הנכון, הכל עבד לא נכון. הקדטים בראשותם אפילו לא העפילו לרבע הגמר בדרג ב' וסיימו במקום התשיעי; ב-2014, כשחקני נבחרת הנוער, הם סיימו במקום השישי בדרג ב', ואז הגיעו השנתיים האחרונות שבהן החל הדור הבא של הכדורסל הישראלי להראות סימני חיים.
ב-2015, כשלשלישייה המובילה הצטרפו לראשונה חבריהם בהצלחה הנוכחית יובל זוסמן, דניאל קופרברג, מירון רוינה ויונתן רבינוביץ', הצליחה נבחרת הנוער לנפץ את תקרת הזכוכית המרגיזה ולהעפיל מדרג ב' לדרג א'. תחת הדרכתו של שרון אברהמי זה נגמר בהפסד 73:72 לשבדיה (כן, שוב שבדיה) בגמר. את עיקר הקרדיט להישג קצר טי.ג'יי ליף, שהופיע בכחול-לבן בפעם הראשונה - ובינתיים האחרונה - והצטיין עם 16.7 נקודות ו-8.4 ריבאונדים למשחק.
אבל ההתרשמות המעוורת מהשתתפותו של כוכב העל מסן דייגו הצליחו למחוק ולהסיר חבריו בשנתיים האחרונות, הפעם כבר בגיל העתודה, וגם בלעדיו הם הצליחו לנפק תצוגות כדורסל מרשימות. זה החל בפתיחה מצוינת של אליפות אירופה אשתקד, עם ניצחונות משכנעים על פינלנד וצרפת, אבל נגמר בטעם חמוץ משהו עם המקום ה-12 בטורניר.
זוסמן, רוינה, רבינוביץ' ומיכאל מושקוביץ נשרו עם הנוער בחזרה לדרג ב' רק לפני שבעה חודשים, והאליפות שהסתיימה הערב היוותה עבורם תיקון משמעותי. הכישלונות שהיו בדרך להצלחה רק מעצימים את ההישג והופכים אותו למיוחד.
ולמה זה כל כך מיוחד? כי העתודה של שנת 2000 לא הגיעה מדרג ב'. רחוק מכך: שנתיים לפני מדליית הכסף באוכריד, סיימו טל בורשטיין, יניב גרין וחבריהם במקום השישי באליפות אירופה לנוער, אחרי שניצחו את ספרד של פאו גאסול וחואן קרלוס נבארו, את איטליה ואת ליטא של ארווידאס מאציאוסקאס, והפסידו באכזריות ללטביה ברבע הגמר 73:71 בתום הארכה.
וזה כל כך מיוחד כי גם מדליסטית הכסף הבאה, זו של 2004, עם יותם הלפרין ורביב לימונד, סומנה באותיות מוזהבות עוד קודם וסיימה גם היא במקום השישי באליפות אירופה לנוער ב-2002, עם ניצחון על צרפת של טוני פארקר בדרך.
האם בעליית הסינדרלה של עודד קטש יש בשורה עבור הכדורסל הישראלי? לא בטוח. קחו את דניאל קופרברג כדוגמה: ההייפ סביבו ממש לא החל בשבוע האחרון. לפני שנה הוא בלט במדי העתודה עם 15.1 נקודות (שמיני בטורניר) ושישה ריבאונדים, ואתר DraftExpress דירג אותו במקום העשירי בין מצטייני הטורניר.
"למרות שישראל סיימה את האליפות במקום ה-12 בלבד, קופרברג נצץ ביחס לשאר השחקנים כשהוביל את הנבחרת שלו בנקודות ובריבאונדים. זאת הפעם השנייה שהוא משתתף בטורניר של פיב"א, ולמרות שהוא בן 18 בלבד הוא היה לב ההתקפה", נכתב אז באתר האמריקני היוקרתי. "קופרברג קצת אנדרסייזד בשביל להיות סנטר, אבל הוא משחק עם אנרגיות גבוהות ומראה תנועה קלילה מאוד ביחס לגובה שלו. בכל מקרה, נראה שמדובר בסנטר העתיד של נבחרת ישראל, שתמיד חסרה גבוהים איכותיים".
ומה זה היה שווה במדי מכבי חיפה בליגת העל? נקודה וריבאונד ב-4.5 דקות ל-19 המשחקים בהם שותף, אליהם מצטרפים עוד 14 משחקים שכלל לא נספרו כי בהם הוא לא ראה פרקט. ואלה נקודה וריבאונד למחשבה.