וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מימר על הסוסים הלא נכונים: בלוג הקיץ על ראשי בית"ר ירושלים

23.7.2017 / 17:20

מאמן בית"ר לא הובס במקרה ביום חמישי. מתחילת הקיץ הוא עושה טעויות של טירון, מזגזג ונלחץ, ומעלה המון סימני שאלה לגבי היכולות שלו להוביל את בית"ר של טביב ליעד הבא. בלוג הקיץ, והפעם: חמי אוזן על ראשי המועדון שנכשל גם העונה באירופה ומה צריך לעשות כעת

צילום ועריכת וידאו: קובי אליהו

מלפפון: עם החתמתו של פקהארט, אליניב ברדה יצטרך להשלים גם העונה עם הגורל הלא פשוט: הוא לא החלוץ הראשון של ברק בכר, ומצפה לו הרבה זמן ספסל גם ב-2017/18 כששהר יהיה בריא. האם הוא יגיב אחרת?

צנון: ההתאחדות הורידה שלוש נקודות להפועל עכו והבטיחה כנראה סופית את היורדת הראשונה בעונה הבאה. יהיה לנו בהצלחה עם הערך הספורטיבי בליגה, אהה.

עוד בנושא:

שרון מימר לשחקני בית"ר ירושלים: "אל תקשיבו לרחשים, רק אני קובע את ההרכב"
הפועל עכו נענשה בהפחתה של שלוש נקודות, היו"ר דודי רוזנפלד הורחק לשנה
בן שהר נוטה ללכת לניתוח, תומאש פקהארט לא יהיה בסגל הפועל באר שבע מול לודוגורץ?

מאמן בית"ר ירושלים שרון מימר. ברני ארדוב
שגיאות טקטיות של טירונים. שרון מימר/ברני ארדוב

שרון מימר

שרון מימר מנהל בימים אלו מאבק לא פשוט במספר כלי תקשורת. מי צודק, מי טועה, מי אשם, מי זכאי – אלו שאלות פחות חשובות כרגע. מה שקריטי יותר זה המתח שהשגיאות הטקטיות שלו יוצרות והלחץ שזה מפעיל על בית"ר. מי שארב לו בפינה, ארב גם לשחקנים. מי שציפה לכישלון המקצועי של המאמן, השפיע לא מעט על הכישלון המקצועי של הקבוצה כולה. את הזעם שהוא הביא על עצמו, הוא הפעיל גם על חניכיו. לא יהיה זה מופרך לומר שפיגורה כמו אלי אוחנה, אחד שמנוסה במשחקי התן וקח האלה, ויודע לשמור על פאסון ברגעים מתוחים כאלה, לא היה נופל לבורות האלה.

כמובן, אין להשליך בין הרכילות התקשורתית למציאות המקצועית, אבל השגיאות הטקטיות מאוד מזכירות אחת את השנייה. ואלו שגיאות, חייבים לומר זאת בצורה הנכונה, של טירונים. של אנשים שלא מורגלים ברמות האלה, של מאמנים שלא מבינים את גודל הלהבות שהם מתעסקים בהן – ומימר, למי ששכח, רכש את מירב ההשכלה שלו בכדורגל בהפועל תל אביב של משה סיני. באותה קבוצה מיתולוגית שלטה הפוליטיקה, הפוליטיקה הלא ממש מוצלחת, כזו שהגבירה את השריפות במקום להרגיע אותן.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

קק"ל מעודדת לימודי אקלים באמצעות מלגות לסטודנטים צעירים

בשיתוף קק"ל
יוסי אבוקסיס מאמן בני יהודה. ברני ארדוב
לא רק יותר מוכשר, אלא גם יותר מנוסה. יוסי אבוקסיס/ברני ארדוב

קשה שלא לשים לב לחולשות האלה של מימר הקיץ. ייאמר להגנתו בהמשך, הוא לחלוטין לא האשם היחיד בחרפת פלובדיב והתבוסה המשפילה שהגיעה בשיאה, אבל גם בסיטואציה הקיימת הוא היה צריך להוציא הרבה יותר. לנהל חכם יותר, להגיב רגוע יותר, לחשוב עמוק יותר ולהוציא מהקמפיין האירופי של בית"ר הרבה, הרבה יותר.

הדוגמאות לכך שונות ומשונות, אבל כל ילד שהביט בהרכב שמימר העלה למשחק הגומלין בבולגריה זיהה את הבולטת שבהן: אתה פותח עם סירושטיין, בפעם הראשונה שלו, במשחק כל כך קריטי? ועוד במערך כל כך פגיע מבחינה הגנתית? יש טעות יותר לא מובנית מזו?

ומילא סירושטיין, למה לפתוח עם שני בלמים? מערך שלושת הבלמים עבד לא רע בכלל. נכון, היו חריקות, אבל מכל המערכים בהם שיחקה בית"ר הקיץ, זה עם מורי, כחילה וקלטינס במרכז העורף, היה הטוב ביותר. קונטה, אולי השחקן הכי חלש ביום חמישי בבולגריה, פרח ככה. הבולגרים בקושי הגיעו למצבים. אז שער שוויון אחד שלהם בפתח תקוה, ואתה נלחץ ומשנה מערך? ועוד במשחק חוץ, שבו צריך להיזהר שבעתיים?

מימר, כך נראה, לא רק איבד כיוון מהלחצים, אלא גם מפספס פואנטות. הנה, תראו מה יוסי אבוקסיס אמר אחרי משחק העלייה של בני יהודה בחמישי: טוב שלא ספגנו, היו עיקרי דבריו. כי זה אבוקסיס. הוא לא רק מאמן מוכשר יותר ממימר, הוא גם יותר מנוסה במשחקים באירופה. מימר נזהר ללכת בין הטיפות ונרטב מכולן. הוא מנסה לרצות את האוהדים עם התעקשות על משחק התקפי ובסוף גומר עם הבושה המקצועית הכי גדולה של בית"ר באירופה מאז ויסלה קרקוב.

תהיו בטוחים שאם מימר היה שולט בסוס הגבוה שעליו הוא רוכב, הכול היה נראה אחרת. גם אם הבלמים הקיימים, גם עם הקשרים הנוכחיים. כי בסופו של דבר, זו משמעת של קבוצה. זה ריכוז. זה לא לשחק באותה רמה 180 דקות מול אותה יריבה. מספיק היה לצפות במכבי תל אביב לפני בית"ר כדי להבין זאת. הקבוצה של קרויף שיחקה בינוני מינוס ועלתה בקלות. היא שיחקה קבוע בינוניי מינוס, כל הזמן באותה איכות, בעוד שבית"ר נעה בין מצבי רוח, בין פזרנות להתלהבות, ובסוף גם קריסה. אלו בדיוק הערכים שמאמן מכניס. אבל למימר יש כנראה דברים יותר דחופים.

אלי טביב בית"ר ירושלים. אדריאן הרבשטיין
נראה היה שהוא מאמין יותר במותג. אלי טביב/אדריאן הרבשטיין

אלי טביב

תחילת הקיץ של בית"ר נראתה קצת אחרת מבחינת אלי טביב. לראשונה מאז קנה את המועדון, נראה שטביב מאמין יותר במותג. שהוא מבין שעוד קצת השקעה, עוד קצת יוזמה, עוד קצת תעוזה – ובית"ר תהפוך מקבוצה שחוגגת מקום שלישי לקבוצה שלא מסתפקת במקום השלישי.

כבר בשבועות הראשונים של הפגרה נחתו לא מעט שחקני רכש: ז'אורז'יניו, בניון, ואrן, סירושטיין, עגייב, ציון צמח. אפילו טל כחילה חזר אחרי השאלה מוצלחת בבני יהודה (רק כדי להרגיש איך מדיחים אותו כבר אחרי תיקו ביתי מול פלובדיב). הכuל טוב יפה, היתה רק בעיה אחת עם השחקנים שהגיעו: מעטים באמת התאימו כדי לעזור באירופה, פחות מכך סיפקו פתרונות מקצועיים ושדרוג במגרש. יותר מדי לרוחב, מעט מדי לעומק.

הבאג הראשון הוא בלם: כחילה הוא שחקן בית, סירושטיין יכול להיות שומר נחמד בציוות מסוים, אבל אף אחד מהם הוא לא הבלם שיחזיק את ההגנה. לבית"ר היה אחד כזה בשנתיים האחרונות, אבל למרות שכבר באביב היה ברור שהוא לא ימשיך, לא הובא מחליף לחסוס רואדה.

טביב העדיף להביא חלוץ, אבל יש סיכוי שהיום הוא מבין שטעה. שעם הבלמים הקיימים בבית"ר אי אפשר לארגן משחק הגנה ברמה של קבוצה מתיימרת. כשאתה רואה את מכבי פתח תקווה משקיעה כל כך הרבה כסף בבלמים, ובית"ר גוררת רגליים בנושא הזה, קשה שלא לתהות מי באמת רוצה לעשות הכל כדי לשבור את תקרת הזכוכית ומי שואף לעשות זאת מבלי לשנות יותר מדי.

חסוס רואדה שחקן בית"ר ירושלים. ברני ארדוב
היה האיש שהחזיק את ההגנה. חסוס רואדה/ברני ארדוב

וזו לא רק ההגנה. לבית"ר יש שני מוציאים לפועל מהטובים שיש בליגה: איתי שכטר ועידן ורד. נכסים אמתיים. מה לעשות שהם סובלים מעליות וירידות, ובמקרים האלה צריך למצוא גיבורים שיחליפו אותם ברגעים האלה. אף אחד מכל אותם שחקנים שהגיעו לא מספק מענה כזה, למעט ז'אורז'יניו וקצת בניון. בפועל, הברזילאי שהגיע מסכנין לא סיפק את החלופה הנדרשת, גם בגלל שהמאמן לא הכין אותו לרגע הזה.

כל שאר השחקנים שהגיעו מרחיבים את הסגל אבל לא מספקים עוגנים אמיתיים. בניון אולי יכול היה לשנות את התמונה, אבל למימר לא היה מספיק אומץ להחליט אם מטפח אותו או לא. אז הוא בחר בפשרה. פעם בניון מחליף, פעם הוא פותח – אבל שום דבר מזה הוא לא חלק מתכנית סדורה. המאמן מחליף הרכבים מתוך לחץ ומשנה מערכים מתוך פאניקה – אז איך ימצאו תותחים חדשים שיספקו ארטילריה אמיתית.

אבל שוב, זה לא רק מימר. כשמצרפים לזה את המאמץ הדל בהשארת שני המנהיגים שעזבו, איינבינדר ורואדה, או לפחות אחד מהם, מתקבל הרושם שטביב עדיין חושב לפעול כמו בעבר, בתקווה שיהיו תוצאות שונות. שזה איבוד כוכבים, יותר ניסיונות למצוא תגליות, ואמונה שעם מאמן לא גדול הוא יוכל להביא הישג גדול. ביום חמישי בלילה קשה היה שלא לתהות מה היה קורה אם אבוקסיס היה מאמן את בית"ר הקיץ, או כל מאמן קצת יותר מיומן מזה שטביב החליט להמר עליו בקיץ.

אלי אוחנה נציג בעלי בית"ר ירושלים. קובי אליהו
צריך לקבל החלטה עכשיו. אלי אוחנה/קובי אליהו

אלי אוחנה

למרות שהוא עדיין לא מתעסק בצד המקצועי, אלי אוחנה נכנס לעובי הקורה בסיפור טביב-מימר. זה לא מפתיע. אוחנה לא ירצה כתם של מאמן מפוטר כבר בתחילת הקדנציה שלו בבית"ר, אבל זה לא צריך להיות שיקול: בית"ר צריכה לקבל עכשיו החלטה האם מימר מתאים להוביל קבוצה גדולה ועמוסה בכוכבים, בסגל וביציע מכובדים, כמו בית"ר, או שלא. האם מימר מסוגל למעמסה כל כך כבדה. האם הוא שולט בחדר ההלבשה, האם הטעויות שלו ניתנות לתיקון. לא לגרור רגליים עד ההפסד הבא. לא לחכות לתגובת ההמון אחרי התיקו בגביע הטוטו. להחליט עכשיו.

אם אתה עם מימר, אז עד סוף העונה. אם אתה חושב שזה גדול עליו, אז לחתוך עכשיו ולהביא מאמן שמסוגל לעמוד במטרות שכל אוהד שקנה מנוי מאמין בהן. בדיוק בשביל זה כל אוהד בית"ר שמח שאוחנה חזר: כדי לשפר את הרגלי העבודה שהביאו את בית"ר למקום השלישי, ולקחת אותם צעד קדימה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully