פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        "כסף זה הבל הבלים, המשחק מעל לכל": הנאום שניימאר לא יישא

        "עם כל הכבוד לפ.ס.ז', כבר הרווחתי מספיק בחיי. לא אתן יד להרס הכדורגל ולפגיעה בתדמית השחקנים. אין בנו אגו, רק אהבה, זו זכות עבורי לשחק לצד מסי". פז חסדאי כותב לניימאר את הנאום שכל אוהד כדורגל ירצה לשמוע

        "כסף זה הבל הבלים, המשחק מעל לכל": הנאום שניימאר לא יישא

        קודם כל, לפני הכל, כלל לא ברור לי איך נושא העזיבה שלי עלה על הפרק. למה שאעבור? הרי אני תחת חוזה. אומנם חתמתי עליו מול נשיא הקבוצה, אבל אני חש שהמחויבות שלי היא הרבה מעבר אליו או למועדון. אני מרגיש שחתמתי את החוזה מול מיליוני אוהדים, שתולים בי תקוות ונושאים את עיניהם אליי, ואין בכוונתי להפר אותו או לפתוח אותו או לפגוע באמון שנבנה בינינו. למעשה מאז ומעולם סלדתי מהקודים בעולם הספורט בכלל ובכדורגל בפרט, קודים שכל כך שונים משאר העולם 'הרגיל', שבו אדם לא עובר ממקום עבודה בכזו צורה שרירותית ומשנה את תנאיו בתכיפות. מבחינתי הסכם הוא הסכם, אעמוד בו עד יומו האחרון, ואצפה שקודים אלה יישמרו על ידי כל שחקן וכל קבוצה. בכל זאת, גורל הענף על כתפינו.

        עוד בנושא

        גם בקטאלוניה כבר מודים: "95 אחוז שניימאר יחתום בפריס סן ז'רמן"
        מוראטה נפרד מריאל מדריד: "עובר למאמן שהכי האמין בי עד היום"
        העברות בעולם: האם קוטיניו יגיע לברצלונה במקום ניימאר?

        ניימאר במדי פריס סן ז'רמן (תמונות גולשים)
        התמונה שמופיעה לאוהדי ברצלונה בסיוטים (צילום: יח"צ)

        "וסלחו לי על הנאיביות, אני נוטה לרגשנות בימים אלה, אבל אני עדיין מאמין באמת ובתמים שבכדורגל הנאמנות צריכה להיות גבוהה יותר מבכל מקום אחר. אתם ודאי מניחים, ובצדק רב, שכספורטאי מקצועני שכדורגל הוא חייו, תופעת המסחור של המשחק צורמת לי. אני רואה בכאב את המקום שהמשחק הולך אליו, אני רואה את כל תופעות הלוואי השליליות סביב הכלכלה של המשחק, את חוסר המחויבות של השחקנים, את הקשר שנשחק עם האוהדים, והאמינו לי, זה מדיר שינה מעיניי. אני נושא את הכאב הזה עמי מדי יום ביומו. המשחק הזה נתן לי את כל מה שיש לי. אני חב לו את חיי. אני מרגיש אחריות לשמש דוגמה, לעשות את הדבר הנכון, להעביר מסר לעולם, לשחקנים, למנהלים, לאוהדים, לספונסרים - שיידעו כולם, אנחנו לא סחורה. לא תקנו אותנו בכסף.

        "יותר מזה, כחלק מהעם הברזילאי, כבחור צעיר שגדל במשפחה צנועה במדינה ענייה, עליי להודות לאלוהים על מה שיש, ותודה לאל, יש מספיק. מה כבר ההבדל בין 10 מיליון יורו ל-30 מיליון יורו לעונה? כמה זה כבר ישפר את חיי, כמה זה ישנה אותם, כמה דירות צריך בן אדם, כמה יאכטות צריך בן אדם, כמה בגדים אפשר לקנות? הלא כסף זה הבל הבלים, יש לי כבר די והותר. רק תנו לי קורת גג וארוחה חמה, בריאות לי וליקיריי, מה עוד צריך? למעשה כסף רק סיבך אותי בחיים, רק הוסיף לי צרות ומתח מיותר ובעיות עם החוק. חברות קש, מקלטי מס, רואי חשבון, רק המחשבה על זה מעיקה עליי. לא לזה פיללתי.

        שחקן ברצלונה ניימאר חוגג (רויטרס)
        לאן נעלמה התמימות? ניימאר (צילום: רויטר)

        "מאסתי בהתעסקות הזאת, במרדף חסר הטעם הזה. חסרה לי התמימות הילדותית, של ילד עם כדור על מגרש כדורגל, שרק חולם לכבוש ולרוץ לקהל, שרק שואף לשמח את ההמונים, שבראשו רק דבר אחד: ללבוש את מדי הנבחרת. אני חושב על זה, ומתגעגע. רק מלדבר על זה העור שלי מצטמרר. כן, זה אולי לא נראה ככה, אבל אני זוכר היטב את תחילת דרכי במגרשים הרעועים בברזיל. כל מה שחלמתי היה רק לשחק, פשוט לשחק.

        "בגלל זה, כל המסחרה הזאת של הקיץ, אני מתבייש ששמי הטוב נגרר אליה. גם אני קורא את הכותרות על חלון ההעברות, איך סוכנים מנסים לסחוט עוד ועוד בשם הכדורגלנים, איך המשחק מנוהל על ידי ציניקנים חסרי לב ונשמה, וזה חורה לי. חלון ההעברות הפך לקרקס. שקרים מופצים על ידי תקשורת צמאת דם ועסקנים תאבי בצע. החלטות הרות גורל, שמשפיעות על חייהם של מיליארדי אוהדים מסורים בכל רחבי העולם, מתקבלות בשרירותיות וממניעים פסולים, ואני מסרב לשתף עם זה פעולה.

        "ובכלל, 220 מיליון יורו על כדורגלן? יצאתם מדעתכם? האם אתם מעלים בדעתכם כמה שכונות פחונים אפשר לשפץ בכסף הזה, כמה בתי חולים ובתי ספר אפשר לבנות, כמה חיים ניתן להציל? איך אני, כברזילאי, יכול לחיות בשלום עם העיוות הזה? איך ארדם בלילה? אי לכך ובהתאם לזאת, לנוכח כל הספקולציות הכספיות וסכומי העתק שנזרקים לאוויר בטבעיות מקוממת, אני מצהיר בזאת שמעתה אתרום 20 אחוז משכרי למטרות צדקה. הגיע הזמן שאחזיר לעולם את חובי, שאביע את התודה שלי, זה פשוט הדבר הנכון לעשות.

        שחקני ברצלונה ליאונל מסי, ניימאר (GettyImages)
        כבוד לשחק לצידו של מסי? או מועקה? (צילום: גטי אימג'ס)

        "על שאר הדברים שנאמרו עליי, זה כבר מתחת לכבודי להתייחס אליהם, אבל אין לי ברירה אלא להעמיד דברים על דיוקם: האם מישהו יכול להעלות בדעתו שבוער בי לעזוב לקבוצה שבה אהיה הכוכב המרכזי? שנמאס לי להיות 'תחת צלו של מסי'? שרק בקבוצה אחרת יש לי סיכוי לזכות בכדור הזהב? הרי זה לא יעלה על הדעת. למי אכפת מהשטויות האלה? ממתי לכדורגלן חשובים תארים אישיים? הרי זה כבוד עבורי לשחק לצד מסי. זו חוויה שאנצור לנצח, זו זכות שאני מוקיר מדי יום. הסטטיסטיקה האישית היא עניין שולי. אין בי אגו, לעולם לא ארדוף כבוד. תמיד סלדתי מספורטאים סוליסטיים. תמיד אוותר על פנדל לחבר במצוקה, תמיד אעדיף בישול על שער, הצלחת הקבוצה מעל הכל. הקלישאות האלה הן מהות חיי. גם הספקולציות המרושעות, לפיהן אני נתון ללחצים מנייקי או מגורמים מסחריים, הן מנותקות מהמציאות. נאיבי האדם שמאמין שספורטאי יפעל על פי שיקולים פסולים אלו, ולא על פי מצפונו ואמות המוסר שלו.

        "ועם כל הכבוד לפריס סן ז'רמן, אני משחק בברצלונה. אני מבין את המשמעות של זה. אני מבין את הציפיות, את הדרישות ממני, את כל מה שזה מסמל. מעטות הקבוצות בעולם שמחויבות כל כך לכדורגל התקפי ושובה עין כמו ברצלונה. מעטות הקבוצות שהעניקו לחובבי המשחק כל כך הרבה רגעי אושר בשנים האחרונות. זה יהיה עוול לעזוב את זה בשביל כסף, אפילו פשע. להחזיר את האליפות למועדון, לזכות עמו שוב בגביע אירופה, אין מטרה נעלה מזו. ומה לעשות, אני בחור רגיש. לראות אוהדים צוהלים, לשמוע ילד צעיר שאומר לך תודה בעיניים נוצצות, אין סכום שבעולם שמשתווה לזה.

        "נוטים לזלזל ברגישות של כדורגלנים מקצוענים. להגיד שאכפת להם רק מכסף ותהילה אישית. בדיוק בגלל זה, לאור העובדה שהדיווחים על המעבר שלי מעוררים עניין כל כך גדול, ובגלל שכל העיניים מופנות אליי, אני מרגיש אחריות לעשות את הדבר הנכון. אני מנצל את ההזדמנות הזאת לשלוח מסר, לשמש דוגמה, לעשות צעד קטן וסמלי, להראות לאוהדים בכל העולם שעוד נותר בנו רגש, שיש לנו מחויבות, שאנחנו מבינים את תפקידנו בעולם. רק אתמול נישקתי בתאווה גדולה את הסמל של בארסה, איך עכשיו יעלה על הדעת שאלבש חולצה אחרת? כמה משוגע העולם הזה יכול להיות?".