אטרקציה לכל המשפחה: אר ג'יי ורואן בארט בחוד החנית של הכדורסל הקנדי

הבן הדהים את נבחרת ארה"ב הגדולה וכעת מסומן כסופרסטאר עתידי ב-NBA. האב כיכב בישראל וכיום אחראי על אחד מפסי הייצור המשובחים בעולם. יחד, רואן ואר ג'יי בארט רוקמים מזימה יומרנית: להפוך את קנדה למעצמת הכדורסל מספר 1 בעולם. והכל התחיל בכלל בראשל"צ

יהונתן אליהו
AP

בווידאו: מיטב הביצועים של בארט באליפות העולם עד גיל 19

עוד בוואלה!

ליום הולדת, צפייה במשחק או הרמת כוסית: המארז שכולם יעופו עליו

לכתבה המלאה

כמו הומלנד, כמו ווייז, כמו נטלי פורטמן – גם אר ג'יי בארט עשוי למצוא את עצמו בשנים הבאות ברשימת הדברים הטובים שהחלו בישראל והפכו למותגים בינלאומיים. הקשר קלוש למדי, אבל קיים: כשהיה בן שנתיים אביו רואן, אז כוכב מכבי ראשון לציון, העמיד לרשותו חדר משחקים מלא בכל טוב והתפלל שלא ייגש לכדור הכתום שהוסתר בפינה. חייו של כדורסלן ממוצע שנודד בין מדינות ברחבי העולם, חשב לעצמו, אינם מה שהוא מייחל לבנו. אבל אר ג'יי נולד לתוך זה, וההכרעה הייתה בלתי נמנעת.

"היה הכל בחדר הזה. היו מיקרופונים, כדורגל, כדורי טניס, מחבטי בייסבול, הכל. אבל כוח המשיכה לקח אותו לכדורסל", סיפר רואן סיניור לפני שנה למגזין הקנדי "ספורטס-נט".

15 שנה עברו מאז, וברור שהספקות של רואן כבר הוסרו. על אף העובדה שלבנו מלאו 17 רק בחודש שעבר, אין עוררין על כך שמדובר בכישרון בספירה אחרת לגמרי. על פרוספקט שכזה ודאי שלא נגזר לשכפל את הקריירה של אביו ולכתת רגליו במסעות מפרכים בין ונצואלה, קפריסין, ארגנטינה וישראל.

ואחרי שקבר במו ידיו את ארצות הברית הגדולה באליפות העולם עד גיל 19 והוביל את קנדה לזכייה היסטורית בזהב – כל זה כשהוא קטן בשנתיים כמעט מכל שאר השחקנים בטורניר - ברור שהוא שחקן של ליגה אחת בלבד. ה-NBA, כמובן.

עוד בנושא:

לראשונה בתולדותיה: נבחרת קנדה זכתה באליפות העולם עד גיל 19
תמיר בלאט ממשיך לככב במדי נבחרת העתודה באליפות אירופה
כוכב בהתהוות: סיפורו של דניס סמית' ג'וניור, הרוקי המסקרן של דאלאס

ישמור על מעמדו ככדורסלן הטוב בעולם לגילו? אר ג'יי בארט (צילום: AP)

עד כמה ההפסד שהנחיל לארצות הברית בשבוע שעבר מפתיע? ניתן לעובדות לדבר בעד עצמן: שש שנים עברו מאז הפעם האחרונה שהאמריקאים שמטו משחק בטורניר; הסגל האמריקאי כלל כמה בחירות לוטרי עתידיות בטוחות; ועל הספסל עמד אחד ממוחות הכדורסל הכי מוערכים בארצות הברית כיום, ג'ון קליפארי. אבל בארט – בן 17 וחודש , להזכירכם – עשה צחוק מכל מוקש שקליפארי וכוכביו ניסו להטמין לו, וסיים את חצי הגמר עם 38 נקודות, 13 ריבאונדים ו-5 אסיסטים, כשהוא מראה את כל הרפרטואר המרשים לשחקן בגילו (צפו בסרטון המהלכים למטה ותבינו לבד).

בסיום, גם המאמן המעוטר הודה ש"הייתי צריך לנסות דברים אחרים כדי לעצור אותו. אולי לעבור לאיזורית, אולי להציב עליו שמירה כפולה, אולי משהו אחר. הייתי משוכנע שנצליח למצוא פיתרון כלשהו, אבל הוא פשוט התעלם מקיומנו". מיד אחר כך הוא החל בניסיונות העיקשים לגייס אותו לקנטאקי שלו, למרות שמפאת גילו, מעברו לקולג' עדיין לא ממש נראה באופק. בכל מקרה צפויה לו תחרות קשה: בשנה האחרונה, ובמיוחד אחרי הטורניר הנפלא – בסיומו הוכתר ל-MVP עם 21.6 נקודות, 8.4 ריבאונדים ו-4.6 אסיסטים פר משחק – כל המכללות הגדולות רבות מי תזכה בפרס הגדול של מחזור 2018.

זה זמן מה שמנבאים שייבחר בבחירה הראשונה בדראפט, ולא בכדי: על אף בוסריותו, יש לו נתונים פיזיים מרשימים עם סייז נהדר לגארד (1.98 עם מוטת ידיים ארוכה), אתלטיות אדירה, יכולת חדירה מרהיבה וגם קליעה שהולכת ומשתפרת עם הזמן. גם התקשורת האמריקאית שנוטה להצמיד השוואה מדויקת לכל פרוספקט רציני מתקשה לבחור. פעמים אחדות הושווה בארט לבן ארצו אנדרו וויגינס, במקרים אחרים הוא הוזכר בנשימה אחת עם ג'יימס הארדן ומאנו ג'ינובילי, והיו שהעזו אפילו להשתעשע במחשבה שיהפוך לקובי בריאנט מודרני. השאלה, כך נראה, היא רק באיזה דראפט הוא ייחטף ראשון. התוכנית על פי אביו רואן די פשוטה. "זה די פשוט – הוא יילך לקולג', ימשיך משם ל-NBA, ומשם כבר יהפוך לכוכב", הסביר בביטחון מלא, למרות שההיסטוריה מלאה בכישרונות על שקשרו להם כתרים מוקדם מדי וגרמו להם לאבד את הדרך.

צפו בבארט מחסל את ארצות הברית בחצי הגמר

כדי לעמוד בלוח הזמנים שנקבע לו ולצאת לדראפט כבר ב-2019, אז יהיה בקושי בן 19, בארט יצטרך לדלג על שנה בתיכון. בהתחשב בעובדה שהוא מקרקס יריבים שגדולים ממנו בכמה שנים כבר עכשיו, לא בטוח שזה הפסד גדול.

בכל מקרה בארט ג'וניור נמצא בידיים בטוחות למדי. סטיב נאש, חברו הקרוב של אביו והסנדק של אר ג'יי, מפקח מקרוב על התפתחותו מתוקף תפקידו כמנהל העל של נבחרות קנדה. החשש היחיד של הרכז האגדי בנוגע לבארט נוגע דווקא לבגרות יתר שהוא מפגין.

"מדהים עד כמה אר ג'יי מודע לדברים כבר בגילו הצעיר", הסביר נאש בראיון שקיים עם התקשורת הקנדית לאחרונה. "הפחד שלי הוא שיופעל עליו יותר מדי לחץ, שיעמיסו עליו יותר מדי ציפיות, שיופנו אליו יותר מדי זרקורים, וככה לא תהיה לו אפשרות לטעות בדרך, כמו שכל ילד טועה. לכן הכי חשוב בשבילו להמשיך ליהנות. אם הוא ימשיך ליהנות, השמיים הם הגבול עבורו. אבל אם הוא יישאב לתוך הכוחות הרעים של המכונה, יהיה לו הרבה יותר קשה לממש את הפוטנציאל".

עוד קליפ ביצועים של בארט בתיכונים

האמת היא שבארט ג'וניור הוא רק חלק ממאסטר פלאן גרנדיוזית, עליה אמון בין היתר אביו. רואן סיניור הוא עוזרו של סטיב נאש, ומאז לקח על עצמו את התפקיד ב-2012, סייע לגדל שורה ארוכה של שחקני NBA. מרגע שמדינה עצומה ובעלת משאבים כמו מדינה החליטה לשים את קידום הכדורסל המקומי בראש סדר העדיפויות, הנוסחה הייתה די פשוטה. נאש ובארט סיניור לקחו את כל הידע שצברו במהלך השנים בארצות הברית ובשאר המדינות ברחבי הגלובוס, הקימו אקדמיות מקומיות שגייסו שחקנים בגילאים צעירים מאוד, ופיקחו על הנעשה ממעוף הציפור. התוצאות היו מהירות למדי, וקנדה הפכה לאחת היצואניות הבולטות ביותר של שחקנים ל-NBA.

אר ג'יי בארט אולי מסומן כדובדבן שבקצפת, אבל גם בלעדיו לקנדים יש כבר כישרון ועומק בטונות. אנדרו וויגינס, טריסטן תומפסון, ג'מאל מורי, קלי אוליניק וקורי ג'וזף הם רק חלק מרשימה ארוכה של שחקנים שתקעו יתד בליגה הטובה בעולם/הפכו לכוכבים של ממש בה. וכשבוחנים את תמונת המצב בכדורסל העולמי, מבינים מדוע מטרת העל של הקנדים היא להתברג כאחת הנבחרות הטובות בעולם ובבוא היום אפילו להתחרות שווה בשווה מול השליטה הבלתי מעורערת, ארצות הברית.

הרי דור הזהב של ספרד, שפאו גאסול הוא נציגו הבולט, הולך ומזדקן; טוני פארקר כבר פרש מנבחרת צרפת; וגם סוללת הכוכבים של ארגנטינה כבר נעלמה כמעט לחלוטין. אל הוואקום הזה מתיימרות להיכנס קנדה ואוסטרליה, שבעצמה הופכת אט אט למעצמת כדורסל.

זכרונות מראשון. רואן בארט מול וינס קרטר באולימפיאדת סידני (צילום: GettyImages)

מאגר הכישרונות של ארצות הברית ממשיך להתפתח בקצב משל עצמו בקצב, אבל אחרי שקנדה הנחילה לאמריקאים מפלה ראשונה בנבחרות הצעירות, היא לא מתביישת להצהיר על תכנונה לשחזר זאת גם בבוגרים. עכשיו, כך נראה, גם בארצו של הדוד סם מתחילים לחשוש.

"אפשר לזהות אצל בארט פוטנציאל להיות אול אוף פיימר כבר עכשיו, אבל גם לא יצליח כמצופה ב-NBA, יהיה לו תפקיד קריטי בנבחרת קנדה של הדור הבא", ניתח ג'ונתן צ'ארקס מ-The Ringer את ההשפעה העתידית של בארט על מאזן הכוחות. "כדי להדביק את הפער מארה"ב קנדה צריכה לייצר עוד כוכבים, אבל אר ג'יי בארט יכול לקרב אותה לשם. הוא נתן לאמריקאים נוקאאוט פעם אחת, ויהיו לו עוד המון צ'אנסים לעשות את זה בעתיד. קנדה כבר מחכה לכדורסלן הכי גדול שלה בכל הזמנים. ובזכותו, הכדורסל העולמי רק יהפוך למעניין יותר".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully