הגיבור הלאומי שוב הפך לבדיחה: הקריירה של אדר בדרך למטה

ב-10 ביוני 2016 אדר חשב שגורלו השתנה לעד. כובש שער הניצחון של נבחרת פורטוגל בהארכה בגמר היורו האגדי מול צרפת הפך בן רגע מה"ברווזון המכוער" - הכינוי לו זכה לפני כן על שום חוסר החיבה מהציבור הפורטוגלי כלפיו - ליקיר האומה ושמו נכתב בספר הזהב של הכדורגל העולמי.

רק לאחר מכן סיפורו האישי המדהים נחשף, וככל שעברו הימים גם השער שלו הפך למיתולוגיה של ממש, בין היתר בזכות העובדה שאוהד אלמוני של נבחרת פורטוגל ניבא את מה שעתיד לקרות חודש וחצי לפני הגמר.

אבל מאז הסיפור מלא התהפוכות של אדר קיבל טוויסט נוסף, ונכון לעכשיו, בדיוק שני אחרי, הוא שוב בדרך למטה, אולי לפני עוד התרסקות. כמו כל הקריירה של החלוץ בן ה-29, גם השנה האחרונה הייתה משוגעת למדי. ככה זה נראה, פחות או יותר.

עוד בנושא

בית היתומים, האב שרצח את האם החורגת והמחשבות האובדניות: אדר נפתח
"הכובש הכי ביזארי בגמר כלשהו": כך אדר הפך לסיוט של צרפת ביורו 2016
"פורטוגל תזכה ביורו משער של אדר": הציוץ הנבואי, חודש וחצי לפני הגמר ההוא

ארבעה חודשים בלבד לפני פתיחת היורו, "הברווזון המכוער" שוב נקלע למשבר: אוהדי פורטוגל לא אהבו את הגישה שהפגין במשחק ידידות, וקראו בוז לעברו. זו הייתה נקודת שבר ביחסים בינו לבין העם הפורטוגלי, אבל הכל השתנה בדקה ה-109 ב-10 ביוני 2016. אדר נכנס כמחליף בדקה ה-79, ודווקא הוא, האנדרדוג המושלם, הכניע את הוגו לוריס בבעיטה מכ-20 מטר ונתן לסלסאו תואר היסטורי. "מיד כשנכנסתי למשחק, רונאלדו אמר לי שאכבוש את שער הניצחון", גילה אדר הנרגש בסיום. "הוא חיזק אותי ונתן לי את הכוח לעשות את זה, זה רגע מדהים".

רק אחרי שהפך לגיבור לאומי, אדר הרשה לעצמו לחשוף את סיפור החיים יוצא הדופן שלו, וסיפר בכנות נדירה על אביו שרצח את אימו החורגת ועל המחשבות האובדניות שעברו בו בתחילת הקריירה. ניתן לציטוטים שנתן בראיון ל"דיילי מייל" האנגלי לדבר בעד עצמם: "בגיל שמונה נשלחתי לבית יתומים כי למשפחה שלי לא היה כסף. לא אשקר, זה היה קשה מאוד. שיחקתי כדורגל ברגליים יחפות, בחצר מלאה בשברי זכוכית. כן, זה היה קשה, לחיות בלי ההורים. דברים יכולים להידרדר מאוד במקומות כאלה. אני רואה איפה חלק מהחברים שהיו איתי שם נמצאים היום ו... מצבם לא טוב במיוחד".

על אביו: "הייתי בן 12, בבית יתומים. אימי החורגת מתה והאשימו את אבי, שיושב עכשיו בכלא", סיפר אדר, "לא הייתי שם וכמובן שאני לא יכול לדעת בדיוק מה קרה, אבל אבא שלי טוען שהוא חף מפשע. מאותו רגע, הייתי צריך לעשות הרבה חשבון נפש. הוא אבא שלי ואני מאמין בו. אני לא טוען שבית המשפט טעה, אבל הוא אבא שלי. אני מבקר אותו בכלא. התחלתי בגיל 22 את הביקורים וכשיש לי זמן, אני מגיע".

על המחשבות האובדניות: "כן, חשבתי לשים קץ לחיי בשלב מסוים. הראש שלי הלך לכיוונים מאוד רעים, הגעתי למקומות מאוד נמוכים. היו לי כמה פציעות קשות ובמונדיאל דברים לא הסתדרו בכלל. היה לא פשוט, נלחמתי כדי להאמין שוב בדברים ולחלום מחדש. זו הייתה תקופה איומה ואתה תוהה האם פשוט עדיף לברוח מכל זה ולגמור עם זה".

זמן קצר לאחר הגמר, כשפורטוגל עדיין לא יודעת איך להכיר תודה לגיבור הלאומי החדש, כמה אוהדים העלו לרשת עצומה ובה "בקשת מחילה" מאדר על היחס שקיבל מהעם הפורטוגלי לאורך השנים. עד מהרה העצומה הגיעה ל-30 אלף חתימות, ואדר קיבל את בקשת הסליחה בשמחה.

מיד אחרי השער האגדי ההוא, נראה היה שהקריירה של אדר במסלול המראה. ליל החתימה אותו לארבע שנים, ובחודשים הראשונים של 2017 הוא גם סיפק את הסחורה באופן יחסי. ב-2 במרץ הוא עשה זאת שוב כשכבש שער ניצחון בדקה ה-94 ונתן לליל 1:2 על ברז'ה פריגו בגביע הצרפתי.

מאמן פורטוגל פרננדו סנטוס שיבח ופרגן לאדר מיד אחרי שניצח עבורו במו רגליו את יורו 2016, אבל הסנטימנטים לא נשארו זמן רב אחר כך. בעקבות יכולת חלשה וקצב כיבושים נמוך בליל, המאמן גרע אותו מהסגל לקראת המשחק מול לטביה. גם בגביע הקונפדרציות המגמה נמשכה: אנדרה סילבה וגלסון מרטינס הועדפו על פניו, וגם ראיון נרגש לתקשורת הפורטוגלית בו הוא "מבקש צ'אנס נוסף", לא משנה את רוע הגזירה.

28 הופעות, שישה שערים בלבד ופרצופים באימונים הספיקו למרסלו ביילסה הקשוח כדי להחליט שהוא לא מעוניין בשירותיו של אדר בליל. לפני כמה שבועות התבשר החלוץ כי הוא רשאי לחפש קבוצה חדשה למרות שהוא חתום לשתי עונות נוספות, אבל עד כה אין יותר מדי קופצות פרט לכמה קבוצות מרכז טבלה מטורקיה. לא לזה הוא פילל.

אדר לא מרבה להתבטא בתקשורת בחודשים האחרונים והפחות מוצלחים שלו, אבל לרגל ציון יום השנה לניצחון ההוא, הוא רק הסכים לומר למגזין הצרפתי "לה פיגארו" את המילים הבאות: "נמאס לי מכל הפטפטנים. זה מתחיל להיות משעמם. אני בסך הכל מנסה להישאר מרוכז ולא להקשיב שאין להם שום מושג בכדורגל". אז איך תיראה השנה הבאה?