כמעט חודשיים עברו מאז הכניס את עצמו אדר, חלוץ די אלמוני, לספר הזהב של הכדורגל הפורטוגלי והעולמי בכלל, עם שער הניצחון הדרמטי לקראת סיום ההארכה על מארחת יורו 2016 צרפת, שער שהביא לסלסאו את התואר הראשון בתולדות המדינה. השחקן, שב-13 הופעות במדי סוונסי לא הצליח אפילו לבעוט למסגרת, הוא כיום גיבור לאומי.
כעת, כאשר הוא כבר שם מוכר ברחבי עולם הכדורגל, נזכר אדר ברגעים הקשים שעבר לאורך חייו, רגעים שכמעט הביאו אותו להתאבדות: "בגיל שמונה נשלחתי לבית יתומים כי למשפחה שלי לא היה כסף. לא אשקר, זה היה קשה מאוד. שיחקתי כדורגל ברגליים יחפות, בחצר מלאה בשברי זכוכית. כן, זה היה קשה, לחיות בלי ההורים. דברים יכולים להידרדר מאוד במקומות כאלה. אני רואה איפה חלק מהחברים שהיו איתי שם נמצאים היום ו... מצבם לא טוב במיוחד", הוא אמר בראיון ל"דיילי מייל" האנגלי.
החלוץ המשיך: "בקושי היה לי קשר עם ההורים שלי, התנכרתי אליהם עד שהתבגרתי וגם אז, הקשר לא היה חזק. אין לי יחסים נורמליים עם אימא שלי, כי לא היינו ביחד בכל הרגעים הגדולים בהתבגרות שלי. עכשיו אנחנו יותר בקשר, היא ואחותי עברו לגור באנגליה. ואז יש את אבא שלי...".
אביו של אדר נמצא במאסר עולם באנגליה מאז 2003, אז רצח את אשתו החורגת. הוא הכה אותה באמצעות חפץ קהה, חנק אותה והשליך את גופתה לנהר: "הייתי בן 12, בבית יתומים. אימי החורגת מתה והאשימו את אבי, שיושב עכשיו בכלא", סיפר אדר, "לא הייתי שם וכמובן שאני לא יכול לדעת בדיוק מה קרה, אבל אבא שלי טוען שהוא חף מפשע. מאותו רגע, הייתי צריך לעשות הרבה חשבון נפש. הוא אבא שלי ואני מאמין בו. אני לא טוען שבית המשפט טעה, אבל הוא אבא שלי. אני מבקר אותו בכלא. התחלתי בגיל 22 את הביקורים וכשיש לי זמן, אני מגיע".
אחרי מונדיאל 2014 ובעוד הקריירה לא מתרוממת, הגיעו הביקורות ואדר מודה כעת: "כן, חשבתי לשים קץ לחיי בשלב מסוים. הראש שלי הלך לכיוונים מאוד רעים, הגעתי למקומות מאוד נמוכים. היו לי כמה פציעות קשות ובמונדיאל דברים לא הסתדרו בכלל. היה לא פשוט, נלחמתי כדי להאמין שוב בדברים ולחלום מחדש. זו הייתה תקופה איומה ואתה תוהה האם פשוט עדיף לברוח מכל זה ולגמור עם זה". אדר אף סיפר בראיון כיצד מפגש מקרי עם פסיכולוגית ספורט הציל אותו ושינה את מסלול הקריירה ומסלול החיים שלו.