מגעיל ומעולה: פאביו פוניני הוא רכבת הרים של רגשות עבור הצופה

מגעיל ומ-ע-ו-ל-ה. אין דרך אחרת להגדיר את פאביו פוניני והמשחק שלו בהפסד 6:2, 4:6, 6:1, 7:5 לאנדי מארי מאשר בשתי המילים האלה מהקטע המוצלח ההוא בארץ נהדרת. פוניני הוא פשוט שחקן שכל שנייה שלו על המגרש עושה לך להרגיש משהו. הוא פועל לך על הרגש. אתה מתעצבן, נקרע מצחוק, נהנה ונדהם והכול תוך דקה בערך.

קודם כל להתחלה. לפוניני יש סגנון הליכה של אחד שאומר לך "בוא לפה, רק מדבר". הוא הולך כאילו הוא שומר ראש או אחד שבא ללכת מכות עם מישהו. בעוד רוב הטניסאים בעולם נעים בהפסקות בין המשחקונים ובכלל על המגרש (כשלא בזמן נקודה) בצורה איטית עם צעדים קטנים, פוניני הולך עם חזה זקוף כשל ברבור וצעדים ארוכים. מעין הליכה שחצנית ונראית קצת מאיימת.

פוניני הוא גם הטניסאי היחיד שיכול לעצור את המשחק באמצע נקודת מערכה רביעית לטובתו במעמד כל כך קריטי כדי לקחת צ'לנג' שאין לו ועל זה לאבד את ההזדמנות הענקית הזו מול המדורג ראשון בעולם. הצפייה בפוניני היא חוויה כי האיש פשוט נהנה מהרגע, הוא אוהב לשחק במגרש המרכזי בווימבלדון מול הפייבוריט המקומי, המדורג מספר אחת והאלוף פעמיים. העובדה שרוב הקהל דחף את מארי רק הדליקה אותו עוד יותר. הוא נתן להם פידבקים והם הגיבו לו וחוזר חלילה כששני הצדדים אוהבים את זה ומתחילים להתחבר כך אחד לשני.

עוד בנושא

ווימבלדון: אנדי מארי ורפאל נדאל בשמינית הגמר, קיי נישיקורי הודח
היום בווימבלדון: דודי סלע ינסה להדהים גם את גריגור דימיטרוב
היום בווימבלדון: פדרר ודג'וקוביץ' ייאלצו להזיע לראשונה?

השופט נתן לו עונש של נקודה אחרי תנועה מכוערת כלפיו ובכך בעצם הכריע משחקון לטובת מארי? מעולה, גם זה רק מדליק אותו וגורם לו לשחק טוב יותר. הדבר היחיד שגורם לו לשחק פחות טוב זה השעמום. היו במשחק מול מארי נקודות שפשוט לא יכולת להאמין למה שאתה רואה. האיטלקי בן ה-30 הזיז את מארי מצד לצד, קדימה ואחורה, דרופ שוטים, לובים, העברות, וולי, הכול מהכול. מסוג הדברים שחשבת שרק רוג'ר פדרר מסוגל לעשות מבחינת הכישרון ופתאום פוניני עושה אותם במגרש המרכזי ובשיא הלחץ.

פוניני, שהתחתן עם טניסאית העבר פלביה פנטה ונולד להם לאחרונה גם ילד, כנראה כבר לא יהיה בטופ 10 העולמי או יתמודד על זכייה בתארי גרנד סלאם כי קשה להיות ברמות התחרותיות האלה כשאתה מתנהג בצורה הזו. אבל מה שבטוח הוא שהוא היה שווה כל אגורה ששולמה (ושולמו הרבה מאוד כאלה) כדי לצפות במשחק הנהדר שלו מול מארי בשישי בערב.

כשאומרים את המונח המאוס מעט "אווירה מחשמלת" מתכוונים בעיקר למה שהיה במגרש המרכזי בווימבלדון ביום שישי. ההכנה הייתה במשחק של הת'ר ווטסון מול ויקטוריה אזרנקה (6:3, 1:6, 4:6 לזכות הבלארוסית המתקמבקת) כשהבריטית קיבלה דחיפה אדירה מהקהל. זה לא הספיק לה, אבל מה שהיה במשחק המאוחר של מארי כבר היה משהו אחר לחלוטין. במגרש המרכזי יש רק 15,916 מקומות וכל אחד מהם היה מאויש במשחק האחרון של יום שישי. בכל פעם שמארי זכה בנקודה, בעיקר בשלבים המכריעים של המשחק ובחזרה שלו במערכה הרביעית, יכולת להרגיש כאילו אתה באצטדיון של 159 אלף צופים. אולי זה משהו במבנה שלו או באקוסטיקה, אבל הרעש בכל נקודה היה אדיר ומחריש אוזניים כך שרבים ממש הניחו ידיים על האוזניים כאשר אפילו נשים מבוגרות נעמדות וצורחות מאושר אחרי כל נקודה.

כאן שווה לציין לחיוב את הקהל המקומי ואת התופעה המטורפת הזו שנקראת ווימבלדון. בדרך מתחנת הרכבת התחתית למרכז הטניס בכל בוקר אפשר לראות את ה-queue הבלתי נגמר של האנשים שמחכים לקנות כרטיסים כדי להיכנס למשחקים. חבר בריטי אחד סיפר לי שהגיע ב-5:00 בבוקר וקיבל את המספר 2,500 ומשהו בתור. אחד אחר אמר שהתעורר במיוחד ב-4:00 והגיע ב-5:30 לעמוד בתור. אנשים ישנים שם ונמצאים משעות אחר הצהריים של יום מסוים על מנת להשיג כרטיס ליום המחרת.

אווירה כזו וטירוף כזה קשה למצוא כבר בספורט. הדבר היפה הוא גם לראות את מגוון האנשים שמגיעים. אפשר לראות המון ילדים בני חמש או שש, אנשים מבוגרים, צעירים, נשים, גברים, נכים, אנשים ממעמדות גבוהים ונמוכים, אמריקאים, יפנים, סינים, הונג קונגים, גרמנים, ספרדים, רוסים, איטלקים. אפשר לשמוע שם קללות של שחקנים בכל שפה וגם עידוד בכל שפה. התור לכל דבר הוא בלתי נגמר וההתלהבות אדירה.

ילנה (כנראה שצריך לבטא את זה אלונה, כמו שאלינה סביטולינה אמרה במסיבת העיתונאים שלה) אוסטפנקו בשקט בשקט כבר בשמינית הגמר. אלופת רולאן גארוס, שזכתה בווימבלדון לנערות לפני שלוש שנים, נראתה רע מאוד בניצחון שלה בסיבוב השני מול פרנסואה אבאנדה הקנדית, אבל הצליחה לנצח. נגד קמילה ג'ורג'י היא נראתה הרבה יותר טוב וחזרה מ-5:2 במערכה השנייה כדי לנצח 5:7, 5:7.

בשמינית הגמר מחכה לאוסטפנקו אחת הטניסאיות הכי מרשימות בטורניר ובכלל בסבב, אלינה סביטולינה, שגם הרשימה מאוד מול קרינה ויטהופט. זה הולך להיות חתיכת משחק ובכל אופן טוב מאוד לראות שאוסטפנקו, שרק חגגה לא מזמן יום הולדת 20, מצליחה לרכוב על הגל של ההצלחה הפנומנלית מהזכייה ברולאן גארוס ולא קורסת מיד אחרי זה.

בגיל 34 ז'יל מולר נמצא בפסגת הקריירה שלו. הטניסאי מלוקסמבורג זכה השנה בפעם הראשונה בתואר מסבב ה-ATP (סידני, משטח קשה) אחרי שהפסיד בחמשת משחקי הגמר שקדמו לכך. מאז הוא הספיק להגיע גם לגמר באשטוריל על חימר ולזכות בטורניר דן בוש על דשא. בנוסף, מולר קבע את דירוג השיא שלו השנה בו הוא נמצא גם כרגע (26). בווימבלדון הוא הגיע רק פעמיים לסיבוב השלישי. עכשיו הוא כבר נמצא בשמינית הגמר אחרי שניצח 6:7 (4), 5:7, 4:6 את אליאז בדנה. בשמינית הגמר מחכה לו קרב די אבוד מול רפאל נדאל, אבל למולר אין ממש מה להפסיד חוץ מאשר את המשחק עצמו.

לפני שנה אנה קוניוך שיחקה מול אגניישקה רדוואנסקה. במהלך המשחק הקרואטית מעדה, נפצעה ומיררה בבכי על הספסל בגלל הכאבים. היא בקושי זזה אחרי זה על המגרש, לא הצליחה לנצל שלוש נקודות משחק והפסידה 9:7 במערכה השלישית. אתמול היא סוג של סגרה מעגל כשבגיל 19 וכשהיא כבר נחשבת למישהי שנמצאת הרבה זמן בסביבה (מוכרת כבר מגיל 15) הצליחה לעלות לשמינית הגמר בווימבלדון עם 6:7 (3), 6:3, 4:6 מול דומיניקה ציבולקובה במגרש 12. לקוניוך יש סרב מעולה, היא זזה טוב מאוד, יש לה משחק רשת טוב וחבטות עוצמתיות. מעניין אם ווימבלדון 2017 יהיה הטורניר שיחזיר אותה לעניינים בענק אחרי שנה לא מוצלחת במיוחד, אחרי שבשנה שעברה כבר הגיעה לרבע הגמר באליפות ארצות הברית.