פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        להציל את הקבוצה מעצמה: הגיע הזמן למהפך ביציעי יד אליהו

        כדי ליצור שינוי אמיתי במכבי תל אביב, כדי לרענן ולשנות את האווירה, נדרשת גם מהפכה ביציעי יד אליהו: פז חסדאי מציע לפנות את הרולקסים עם שופל, ולהעביר לשם את הגוש המעודד משער 11

        להציל את הקבוצה מעצמה: הגיע הזמן למהפך ביציעי יד אליהו

        בינתיים, נכון לרגע כתיבת שורות אלה, נראה נחמד מאוד דף הסגל באתר הרשמי של מכבי תל אביב, שכולל ארבעה שחקנים בלבד: ארבעת המצטרפים החדשים, טיוס, דיברתולומיאו, רול וג'ייק כהן. יש משהו נקי בדף הזה, משהו טרי ומרענן, ארבעה שמות חדשים, ארבעה מצטרפים רעבים, ארבעה שחקנים שלא שותפים לעונה הביזיונית האחרונה. ומאחר שרק החדשים בפנים, ומאחר שכל הכושלים כרגע בחוץ עד להודעה חדשה, התחושה היא כאילו הכל נבנה מחדש, כאילו מתחילים מאפס, כאילו כל מה שהיה נמחק כלא היה.

        זה כמובן לא נכון. ראשית, כי כל מה שהיה לא נמחק. ממש לא. חלק מההשפלות עדיין חקוקות בראש. על חלק מהביזיונות קשה לסלוח. זו הייתה עונה רעה ועלובה, של כל המעורבים, שחקן אחרי שחקן, מאמן אחרי מאמן, מנכ"ל אחרי יו"ר, וכו' וכו'. אלה דברים שלא נמחקים בעריכה גרפית. בנוסף, הרי ברור שחלק משחקני הסגל של השנה שעברה כן יישארו. קווינסי מילר, דווין סמית', ומי יודע איזה עוד איזה ליצן מיליונר שגרף העונה מאות אלפי דולרים והיה חלק מההשפלה יזכה שוב ללבוש את הגופייה הצהובה, זו שבעבר העניקה לספורטאים יכולות על ומסורת של "רוח המועדון" הבלתי מוסברת, וכעת הפכה לסתם עוד גופייה ככל הגופיות.

        פלאס, לא לשכוח, המערכת היא אותה מערכת. ההנהלה לא התחלפה. הוויצ'יץ' הוא אותו וויצ'יץ'. אין מהפכה במבנה הניהולי או בדרך קבלת ההחלטות. הסקת המסקנות ממשיכה להיות בתחום המאמן והשחקנים. חוץ מזה, חלק מהפרצופים החדשים הם לא כל כך חדשים. אלכס טיוס וג'ייק כהן כבר שיחקו במכבי ושוחררו אחרי שהובן שהם לא מספיק טובים למערכת. כך גם ספאחיה וגודס, שעזבו בגלל שלא עמדו בסטנדרטים ובציפיות. בעצם כל הריענון הזה כרגע נראה כמו ריענון לשם ריענון, כמו להדליק מאוורר בחדר מסריח. הגיע הזמן לפתוח חלון.

        עוד בנושא:

        אפקט יוגב אוחיון: מכבי תל אביב נכנסה לתמונה בגזרת בר טימור
        בתום מו"מ בזק: יוגב אוחיון סיכם לשנתיים בהפועל ירושלים
        בדרך למאבק משפטי? ספאחיה הודיע למקל שהוא לא בתוכניות

        המנהל המקצועי של מכבי תל אביב ניקולה וויצ'יץ' (ברני ארדוב)
        המערכת היא אותה מערכת. ההנהלה לא התחלפה. הוויצ'יץ' הוא אותו וויצ'יץ'. אין מהפכה במבנה הניהולי או בדרך קבלת ההחלטות (צילום: ברני ארדוב)

        אז הנה הצעה לריענון השורות, לפתיחת דף חדש, למהפכה שיווקית, לדם החדש שהקבוצה הזו כל כך זקוקה לו: קחו את כל מנויי שער 11 מלמעלה, את השרופים מאחורי השער, ושימו אותם בשער 9 למטה. לכו על מהלך מכונן ומתריס, שברו את הכלים. הביאו שופל ופנו את השערים התחתונים על יושביהם ורולקסיהם (סלחו לי על הקלישאה), וקחו את הקהל המעודד, זה ששר וקופץ, אלה עם התופים, עם אוהדי הגדר שעם הגב למגרש, אלה שאשכרה לובשים צהוב ומתעטפים בצעיפים, ושימו אותם בשורות הטובות, באמצע, קרוב לשחקנים, מול מצלמות הטלוויזיה. תחזירו את האווירה ליד אליהו. תחזירו את האש לקבוצה.

        כבר שנים "אוהדי מכבי תל אביב בכדורסל" זה מונח מורכב והפכפך. מצד אחד ממלאים פארקים וכיכרות בזכיות בגביע אירופה, מצד שני מתקשים למכור כמה אלפי כרטיסים למשחקים במסגרות מקומיות. מצד אחד קהל קנאי שידע ליצור בעבר אווירה ייחודית בהיכל, מצד שני קהל מפונק שנשאר דומם ברגעים קשים. כפי שכבר צוין לא פעם במדור זה, העיוות מגיע לשיאו במשחקים על תארים. מכבי תל אביב היא אחת מקבוצות הספורט הבודדות בעולם שאוהדיה לא חוגגים אליפות. אין זיקוקים בכיכר, אין במות עם זמרים ים תיכוניים, במכבי תל אביב גביע ואליפות מתקבלים באנחת רווחה כשהשיא מגיעה בהרמת כוסית במסעדה. זו לא חגיגה, אלא הקלה. "יופי", הם ממלמלים, "ניצחנו, זה נגמר". הגיע הזמן לשנות את זה. זה יהיה כמו לבנות אולם חדש, בית חדש.

        אם אכן המטרה העיקרית של מכבי תל אביב היא לקחת אליפות בישראל, אם באמת נמאס לה לראות את הצלחת בידיים של אחרות, אם זה לא מקרי שהצעדים הראשונים שלה הם חיזוק הסגל "הישראלי", היא חייבת להחזיר את התשוקה ליציעים. מה לעשות, האווירה ביד אליהו אומללה. הקסם דעך. יש המון מושבים ריקים. המון פרצופים משועממים. המון קלוז אפים על אוהדים עם חולצות פולו, שבקושי טורחים להרים ידיים אחרי סל. הם מגיעים באיחור, חוזרים באיחור מהמזנון, יוצאים מוקדם בגלל הפקקים. הם הם הסמל לעייפות שנפלה על המועדון. בשביל ליצור אכפתיות לשחקנים, צריך טירוף. בשביל טירוף צריך קהל. אחרת אין טעם לסיפור הזה. כל השבעים והמדושנים, אלה שבאים כדי לראות ניצחון וללכת הביתה, צריכים לפנות את מקומם. גם ככה הם לא רואים ניצחונות.

        אוהדי מכבי תל אביב מוחים נגד הקבוצה (ברני ארדוב)
        המחאה לבד לא תספיק (צילום: ברני ארדוב)

        יסלחו לי יושבי שער 9, רבים מהם אוהדים ותיקים שהקבוצה בדמם, ומי זה בכלל העיתונאי המושתן הזה שיגיד שעבר זמנם, אבל ידעתם שהיום הזה יגיע. כמו אנשי האצולה בצרפת, גם אתם ידעתם שיום אחד אנשי העם יעלו על הבתים שלכם עם קלשונים. הסרחתם את היציע. אתם מתלוננים, מתבכיינים, רוב הזמן רוטנים. פעם אנשי השורות הראשונות עוד היו קמים בתנועות מאיימות לעבר השופטים והמזכירות, היום גם את זה אין. ההשפעה השלילית היא גם מעבר לאווירה באולם, אלא גם תדמיתית. לפעמים צפייה במשחקים של מכבי תל אביב נותן את התחושה שהקבוצה מתה.

        כמובן שאי אפשר אפשר להאשים את הקהל בכישלון של העונה האחרונה. האוהדים היו הבעיה האחרונה של הקבוצה. כמובן שזכורות לא מעט עונות מוצלחות למכבי תל אביב, עם אותם אוהדי רולקס. אבל צריך שינוי. משהו באווירה, בתחושה, ברעב. ברור שצריך שינויים מקצועיים, ברור שהבעיות עמוקות יותר, אבל לפעמים שינויים סמליים הם כל ההבדל. אם כך, שימו מבטחכם בקהל הצעיר (כי על ההנהלה כבר ראינו שאי אפשר לסמוך).

        בירם כיאל, מג'דיידה לפרמיירליג - האזינו לפרק החדש של "הפודיום"