מחלקת שיקום: התקדימים שיעזרו לכספי להזניק מחדש את הקריירה

לפני: קצת בגלל הכוכבות המפוקפקת בשאקטין-א-פול והרבה בגלל ירידה ביכולת ובחשק, ג'בייל מגי של טרום עידן גולדן סטייט נראה כמי שחופר לעצמו את הדרך החוצה מה-NBA. בשנים הראשונות בליגה, במדי וושינגטון שבחרה בו בדראפט והאמינה בו, הוא נראה כמו סנטר איכותי פלוס. אחר כך הגיעה קדנציה ככה-ככה בדנבר, זמן קצת לאחר מכן שאקיל הפך אותו לבדיחה של הליגה, ומשם החלה שחיקה איטית שגררה אפיזודות קצרות ולא מרשימות בפילדלפיה ודאלאס. וכך, במקום להיזכר כמעופף על הפרקט, למגי הוצמדה סטיגמה של מעופף מחוץ למגרש, אחד שקשה מאוד לסמוך עליו ולבנות על אינטליגציית המשחק שלו. למזלו הרב, כל זה היה נכון רק עד אותה הנקודה בה גולדן סטייט נכנסה לתמונה.

אחרי: האמת היא שמגי התגלגל כמעט במקרה לסגל הסופי של הווריירס, אי שם בקיץ הקודם. תחילה הוא הוחתם על חוזה נזיל שאיפשר לסטיב קר לחתוך אותו בכל רגע נתון, אבל שם גם הגיע השינוי. לא רק שמגי הרוויח מקום בסגל למשך כל העונה, הוא גם החזיר את הכבוד האבוד במהלכה והפך לשחקן רוטציה של ממש. לפתע הידיים העצומות שלו, שפעמים רבות ביצעו פעולות מסורבלות ומגוחכות, הפכו לצד שלל כוכבי הווריירס לחתיכת כלי נשק מאיים. מגי הפך לאלי הופ שמחכה לקרות, ועכשיו כשחוזהו הסתיים יש שלל קופצות שמוכנות לשלם לו סכומים נכבדים מאוד.

מסר לדורות הבאים: אם יש משהו שכספי יכול ללמוד מתקדים ג'בייל מגי הוא שהתמחות באלמנט אחד ספציפי עשויה להספיק כל עוד היא מתיישבת על סגנון המשחק של הווריירס. התנועה ללא כדור ויכולת הסיום הטובה של מגי באו לידי ביטוי בווריירס יותר מכפי שבאו לידי ביטוי בכל קבוצה אחרת בה שיחק לפני כן. כמוהו, גם כספי מתמחה בעיקר בתחום אחד - קליעה משלוש כמובן. כמוהו, הוא עשוי לגלות שמה שנראה קשה במקומות אחרים יהיה הרבה יותר קל כשזה קורה על רקע טונות הכישרון והאיכות של הווריירס. אם כספי ייראה במדי גולדן סטייט כמו מומחה השלשות שהיה לפרקים בסקרמנטו, זה עשוי להספיק.

עוד בנושא:

עומרי כספי יחתום לעונה אחת בגולדן סטייט תמורת חוזה מינימום
האתגר העצום והמודל לחיקוי: רביץ מנתח את ההזדמנות של כספי
בארצות הברית משבחים את ההחתמה: "הנחישות שלו מדבקת"
יותר גדול מבניון? דרגו את ההעברות הישראליות הגדולות אי פעם
הדו קרב מול סטף קרי: בחזרה למשחק הגדול בקריירה של כספי

לפני: אלמלא הפציעה האיומה שספג אי שם בפברואר 2007, המסלול של ליבינגסטון ב-NBA היה ככל הנראה שונה לחלוטין. אבל הפציעה המחרידה ההיא, שעצם האזכור שלה צריך להיות מלווה באזהרת צפייה, שינתה את כל התוכניות וכמעט שגדעה לחלוטין את הקריירה בשלב מוקדם מאוד. לליבינגסטון לקח שנים לחזור בכלל לכשירות, וכששב למגרשים מעטות הקבוצות שהיו מוכנות להמר על ברכיו השבריריות. גם אחרי שהשלים עונה מלאה והראה ניצוצות בברוקלין ב-2013/14, החשדנות כלפיו בליגה בלטה יותר כל דבר אחר. ואז באה גולדן סטייט.

אחרי: המספרים של ליבינגסטון במדי הווריירס לא נראים מרשימים במיוחד, על הנייר. בעונה החולפת הוא קלע 5.3 נקודות ב-19.5 דקות בממוצע למשחק, לא רחוק מהממוצעים שהעמיד גם בשתי העונות לפני כן באוקלנד. אבל ברבות השנים הרכז הגבוה הפך למחליף האולטימטיבי עבור הווריירס, והמעמד שלו בקבוצה לא בהכרח נתמך על ידי סטטיסטיקות. עם קליעה אבסולוטית מחצי מרחק והמון חכמת משחק, הוא הפך למצרך חובה ברוטציה, ולשחקן חופשי מחוזר בקיץ הנוכחי. בסופו של דבר הוא גם קיבל את הדיבידנדים בדמות 24 מיליון דולר לשלוש השנים הקרובות מהווריירס.

מסר לדורות הבאים: להיות שחקן ספסל בווריירס לא בהכרח אומר שצריך לחיות משאריות. אם כבר, ההפך הוא הנכון: בעידן סטיב קר, גולדן סטייט יודעת לעבוד ולשחק גם עבור שחקנים שלא עולים בחמישייה. כשאנדרה איגודלה עולה מהספסל, כל סגנון המשחק משתנה; כשליבינגסטון נכנס, דואגים לסדר לו לפחות זריקה או שתיים מחצי מרחק כמו שהוא אוהב; לכן אם כספי יוכיח את עצמו בדקות שיקבל, הוא לא יצטרך להתחנן בשביל הזריקות שלו, ולא יילחם על מעמדו מדי משחק. ביחס לקבוצות אחרות בהן שיחק בקריירה, זו חתיכת בשורה מרעננת.

לפני: על פניו, איאן קלארק רחוק מלהתאים לפרופיל של שחקן ששורד לאורך זמן בג'ונגל של ה-NBA. הוא לא נבחר בדראפט, הנתונים הפיזיים שלו לא מרשימים, וגם תחילת הקריירה קירבה אותו הרבה יותר להיפלטות לאירופה או סין. הוא שיחק פה ושם במדי יוטה (46 משחקים על פני שנתיים) וחילטר למשך שבעה משחקים בדנבר בעונת 2014/15. גם במקרה שלו, המעבר לגולדן סטייט היה בגדר התחלה חדשה.

אחרי: כמו לא מעט שחקנים מקצה הספסל, סטיב קר השרה ביטחון ורוגע על קלארק מהרגע הראשון. לאט לאט הרכז השדוף פילס את דרכו לרוטציה, ואחרי שבעונה שעברה שותף ל-66 משחקים ועשה 3.6 נקודות ב-8.8 דקות למשחק, העונה הוא שודרג ל-77 משחקים, 6.8 נקודות ו-14.8 דקות. כעת הוא שחקן חופשי מבוקש למדי, שכבר תקע יתר בתור רכז מחליף לגיטימי בליגה.

מסר לדורות הבאים: ספק אם קלארק היה הופך למחליף משמעותי אלמלא היה משתפשף במשחקים הרבים בהם גולדן סטייט פירקה את היריבות ואפשרה לסטיב קר לעשות ניסויים רבים. קלארק בנה את עצמו במידה רבה דרך הגארבג' טיים, דבר שגם כספי יוכל לעשות בקבוצה שמביסה בתדירות כה גבוהה. הכל שאלה של ניצול הזדמנויות, השקעה וריכוז בהגנה.

לפני: דיוויד בלאט כבר חווה על בשרו את המציאות הכמעט בלתי אפשרית שמזדמנת לעתים קרובות למאמנים של כוכבי על בליגה. מייק בראון נכווה פעמיים: לברון ג'יימס לא הסתדר איתו בקליבלנד, לאחר מכן גם היחסים עם קובי בריאנט בלייקרס לא היו מי-יודע-מה, והעובדה הזו לבדה הבריחה עשרות הצעות פוטנציאליות. על אף הוותק והניסיון הרב שצבר כמאמן, חוסר היכולת ליצור שפה משותפת עם צמד הסופרסטארים התובעניים עמדה בעוכריו.

אחרי: צריך לומר בכנות - קפיצת המדרגה שבראון ביצע בגולדן סטייט הייתה מקרית. הפציעה/מחלה של סטיב קר הציבה אותו לפתע בקדמת הבמה וסייעה לו לחזור לתודעה גם מבלי שנדרש למאמץ מיוחד. אבל בתקופה הקצרה בה שימש בפועל כמאמן ראשי, בראון הראה שיפור בלא מעט אספקטים, במיוחד בפן האנושי.

מסר לדורות הבאים: לפעמים כל מה שצריך הוא קצת מזל. גולדן סטייט היא במת הכדורסל הגדולה בעולם, והמאמן שלה, בדיוק כמו חלק בלתי מבוטל מהשחקנים, לא תמיד נמצא בכשירות מלאה. באופן מעוות למדי, זה עשוי לפתוח חלון הזדמנויות נדיר עבור כספי, שאת רוב הדקות בעמדה שלו תופסים קווין דוראנט הפציע, אנדרה איגודלה המבוגר ודריימונד גרין הקפריזי. בקבוצה עם באזז תקשורתי כמו גולדן סטייט, גם שבוע או שבועיים טובים שווים המון.