אורי אלון בתפקיד מיטש גולדהאר: על בחירת המאמן של הפועל ירושלים

בווידאו: משחק האליפות של הפועל ירושלים

מכבי תל אביב והפועל ירושלים בחרו לפתוח את העונה הקרובה בהדרכת צמד מאמנים זרים. לכאורה, כבר אין בכך חדש – בגמר הגביע בעונה החולפת התמודדו איטלקי ולטבי – אבל נדמה שהבחירה לחדש את הנדרים עם אנשי מקצוע מארצות ניכר גם העונה היא בבחינת אמירה. כי ברמה הציבורית, הדרך הקלה של שני המועדונים הייתה לבחור בישראלי. מכבי עוד ניסתה לסגור עם דיוויד בלאט, הישראלי הכי זר שיש, וכשכשלה בכך הלכה מיד לתוכנית המגירה הקרואטית בדמותו של נבן ספאחיה. אם במקרה של הצהובים האופציה הזרה כמעט טבעית, נוכח העוינות בין המועמד הטבעי השני, פיני גרשון, לבין המועדון וההעדפה של המנהל המקצועי, ניקולה וויצ'יץ', לעבוד עם לא-ישראלים, הרי ההחתמה של פוטיס קציקאריס בירושלים הבהירה שמדובר במדיניות של ממש.

עוד בנושא:

כפי שנחשף בוואלה! ספורט: פוטיס קציקאריס מונה למאמן הפועל ירושלים
גם גיא גודס חזר למכבי תל אביב, ג'ייק כהן חתם לשנתיים
המחסום שנבן ספאחיה יצטרך לפרוץ במכבי תל אביב

לירושלים היו כל הסיבות שבעולם לחזור לאופציה הישראלית. לפיאניג'יאני הייתה עונה פנטסטית מבחינת הישגים ואפרורית מכל בחינה אחרת. הכדורסל שלו היה לא אטרקטיבי, חלק מהשחקנים לא היו מאוהבים בו והעיתונות ירדה לחייו בעיקר בשל מקום הולדתו. הבייאאוט בעקבות הסיכום במילאנו איפשר לירושלים לבחור בראש מורם בעודד קטש, דן שמיר או מועמדים מקומיים סולידיים אחרים. תחת זאת, ירושלים בחרה ביווני השנוי במחלוקת, שמעולם לא זכה בתואר ושאחרי שנחשב בפתיחת הקריירה לאחד השמות המבטיחים באירופה דשדש בשנים האחרונות. מעבר לכך, אורי אלון וגיא הראל יודעים בדיוק באיזו ביצה הם מדשדשים. הם יודעים שהסכינים יישלפו לעבר היווני, ולעברם, אחרי ההפסד הראשון. בעצם, על מי אנחנו עובדים? הם יישלפו לפני שהמטוס מאתונה ינחת בנתב"ג.

בכל מדינת כדורסל נורמלית אחרת, ההחתמה של קציקאריס הייתה כמעט טבעית. בכדורסל היווני העני מחוץ לפנאתינייקוס ואולימפיאקוס לא היה לו מקום, ובשנים האחרונות הוא נדד בין תחנות שונות בספרד וברוסיה, ליגות אירופאיות מעולות, ברמות הצלחה משתנות. רק שישראל אינה מדינת ספורט סבירה, ועוד לפני שההחלטה נפלה החלו מאמנים ישראלים והלוביסטים שלהם בתקשורת לשלוף את כל התותחים הגדולים.

אז ככה בערך הולך הטיעון המפותל, שאמור להדהים את מיטב הלוגיקנים: כל ההצלחות הגדולות של קבוצות ישראליות היו עם מאמנים ישראלים (ראשית, רודי דאמיקו שמח לשמוע; שנית, מכיוון שזרים בקושי קיבלו הזדמנות, המדגם רחוק מלהיות מייצג; גם רוב הכשלונות הגדולים של הכדורסל הישראלי נרשמו, ובכן, עם מאמנים ישראלים); המאמנים הישראלים מכירים את המנטליות המקומית (של השחקנים האמריקאים?); ליאור אליהו ויותם הלפרין יתקשו להסתגל למאמנים הזרים הקשוחים (רחמינו נכמרים עליהם. ועכשיו ברצינות: למי אכפת מצמד שחקנים שקלעו ביחד נקודה בגמר הפיינל פור); מאמנים סרבים, מונטנגרים, קרואטים, רוסים, ליטאים ובאופן כללי כל מי שנולד במזרח אירופה לא מומלצים באופן כללי (לא, ז'ליקו אוברדוביץ', אין לנו צורך בשירותיך. קראנו באינטרנט שאתה לא מומלץ); המאמנים הישראלים טובים לא פחות מהאירופאים (כל המאמנים הישראלים? כל המאמנים האירופאים? ואם זה נכון, למה הנבחרות המקומיות נראות כל כך רע בשנים האחרונות?); והטיעון החשוב מכל: ג'ייקוב פולן אמר שדושקו איבנוביץ' המאמן הכי גרוע שהיה לו בקריירה, ואיבנוביץ' הוא זר, ולכן אין טעם להחתים מאמנים זרים (אבל איבנוביץ' כלל לא מגיע לכאן, בעוד מינוי אפשרי של האיש שחתך את פולן מירושלים, שרון דרוקר, היה מתקבל בצהלות שמחה וגיל).

למרבה האירוניה, הריח הלא נעים שעולה מהביצה המקומית נוכח איום הזרים הוא בגדר נבואה שמגשימה את עצמה. יש לי תחושה שיותר מאשר ירושלים מחפשת את הידע המקצועי של קציקאריס, שלמרות היעדר ההישגים הצטייר תמיד כמאמן שקדן וידען, היא מחפשת מנהיג שלא יתערבב ולא יערבב. מאמן שלא יתדרך פרשנים ועיתונאים, לא יתרועע איתם בבתי קפה, לא סיים קדנציה כפרשן בערוץ הספורט או יתחיל כזאת יום לאחר פיטוריו ושיבין כמה שפחות ממה שאומרים וכותבים עליו. נדמה שיותר מאשר ירושלים – ומכבי – מפנות גב למאמן הישראלי, הן מביעות חוסר אמון ביכולתו של המאמן הישראלי להתעלות מעל הררי הג'יפה המקומיים.

באופן מוזר, נראה שכדי לשקם את מעמדם, יצטרכו מאמנים ישראלים להתייחס לעצמם יותר ברצינות, להתאפק ולא לכתוב טורים עוקצניים בתקופה שבה הם יושבים בבית, להבין את מעמדם האמיתי בענף, לא לראות בעצמם מועמדים לכל משרה בכירה שמתפנה ולהפנים, שומו שמיים, שאולי יש להם מה ללמוד. בקיצור, להפסיק להתנהג כמו צביקה שרף. יש אפילו אפשרות, לא תאמינו, לפרגן למאמן זר שמגיע לארץ. לא, לא כל המאמנים הישראלים מתנהגים בצורה הנפסדת הזאת, אבל קבוצות ספורט עובדות על פי הכללות וסטיגמות. ואחרי שנים שההכללה המנצחת הייתה "מאמן זר לא יכול להצליח כאן", כיום ההחלטות מונחות על ידי הכלל "מאמן ישראלי לא יכול להתנתק מסביבתו הרעילה". כן, המאמנים הזרים באמת לא יכולים להבין את המנטליות המקומית. הקבוצות המקומיות מתחילות להפנים שזה היתרון הגדול שלהם.