הגיע הזמאן: הבלוג של יוכין על מאמן רומא, אוזביו די פרנצ'סקו

אולי היה יותר הגיוני לו היה בעולם אוזביו מוריניו, אוזביו ז'ארדים או אוזביו סילבה, אך את שמו של החלוץ הפורטוגלי האגדי לא נושא בן ארצו אלא דווקא מאמן איטלקי. אוזביו די פרנצ'סקו, שמונה ביום שלישי רשמית למאמנה החדש של רומא, צריך להודות על הכבוד לאביו ארנלדו, שהיה מאוהב בביצועים של הפנתר השחור מבנפיקה. במשך חודשים הוא התווכח עם אישתו בנסיון לקרוא לבנו שנולד ב-1969 אוזביו – וניצח אותה. את הנחישות והדבקות במשימה ירש ממנו די פרנצ'סקו בעצמו. הוא גם מצדיק מאוד את השם, בזכות מחוייבות חסרת פשרות לכדורגל התקפי.

למעשה, אין בארץ המגף הרבה מאמנים הרפתקנים יותר, וזה לא מפתיע – כי הרי די פרנצ'סקו הוא תלמידו המסור והנאמן ביותר של זדנק זמאן. באליפות עם רומא הוא זכה ב-2001 כאשר פאביו קאפלו עמד על הקווים, אבל התקופה שזכורה לו לטובה במיוחד היתה בין 1997 ל-1999 עם המאסטרו הצ'כי. "זמאן הוא המאמן ממנו למדתי הכי הרבה, והוא גם היחיד שגרם לי לצחוק", אומר די פרנצ'סקו. הוא מגדיר את 3-3-4 של המנטור כמערך האופטימלי, וסוטה ממנו לעתים רחוקות מאוד בלבד. מזמאן הוא לקח גם השאיפה לעבור מהר ככל הניתן מהגנה להתקפה. די פרנצ'סקו מכנה זאת "כדורגל אנכי", ומקפיד לגעור בשחקניו אם הם מבצעים יותר ממסירת רוחב אחת. לטעמו, זה פשוט בזבוז זמן.

זמאן חזר לרומא ב-2012 והתקבל בהתלהבות, אך הקדנציה השנייה שלו הסתיימה מהר מהמתוכנן בתום חודשים ספורים. כעת די פרנצ'סקו עושה קאמבק משלו, ועבורו תהיה זו התקופה השלישית בעיר הנצח. תחילה הוא בילה ארבע שנים באולימפיקו כשחקן, ומאז עזב לא הצליחו ג'אלורוסי לזכות בסקודטו נוסף. הקשר שלו עם פרנצ'סקו טוטי היה תמיד נפלא, ומלך רומא שיכנע את המועדון למנות ב-2005 את חברו למנהל הספורטיבי, מיד אחרי שדי פרנצ'סקו תלה את נעליו. ההרפתקה הזו החזיקה מעמד שנה אחת בלבד, על רקע חיכוכים משמעותיים עם המאמן לוצ'אנו ספאלטי. והנה לכם צחוק הגורל – הפעם חוזר די פרנצ'סקו למועדונו האהוב דווקא במקום ספאלטי שעבר לאינטר, אבל אין ביניהם משקעים. הבוס הוותיק שמח מאוד לפרגן לו.

"די פרנצ'סקו עזר לכדורגל האיטלקי להיות מעניין יותר בזכות עבודתו בססואולו", אמר ספאלטי, ויהיה קשה מאוד למצוא מישהו שיחלוק עליו. המחמאות זרמו תמיד בכיוונו של איש המקצוע הדעתן שדואג ללבוש חליפות ומרכיב משקפיים גדולות במיוחד. אריגו סאקי, למשל, מגדיר אותו כאחד המאמנים הטובים בדורו, וייעץ לפני שנה לסילביו ברלוסקוני להביא את די פרנצ'סקו למילאן אחרי פיטוריו של סינישה מיכאילוביץ'. לנשיא השערורייתי היו תוכניות אחרות, אבל העובדה המעניינת היא כי המאמן עצמו רמז כי היה מסרב להצעה מרוסונרי. "אם אחליט על צעד חדש, יהיה זה לטובת מועדון מסודר, ובמחינה זו אין הרבה מתחרים לססואולו", הוא הצהיר.

לא בטוח שהוא היה אומר זאת בתחילת 2014, כאשר הנשיא ג'ורג'ו סקווינצי פיטר אותו ואז החזירו כעבור חודשיים בגלל שהבחין בהתדרדרות בלעדיו, כנהוג בקבוצות איטלקיות רבות. ואולם, פרט לתקופה בעייתית זו, עבד די פרנצ'סקו במשך חמש שנים בקבוצה בירוק-שחור, והביא אותה להישגים חסרי תקדים. בעונתו הראשונה בתפקיד, ב-2012/13, הוא העלה את ססואולו לליגה הבכירה לראשונה בתולדותיה. בהמשך, הוא התגבר על מכשולים לא מעטים כדי לבסס אותה ככוח משמעותי במרכז הטבלה, ואפילו סיים ב-2016 במקום השישי בדרך להופעה היסטורית בליגה האירופית. הוא עשה זאת בלי לוותר על כדורגל התקפי תוסס, וסגל המבוסס ברובו על שחקנים איטלקים. לדעת די פרנצ'סקו, יש להחתים זרים רק אם הם עדיפים באופן מובהק על פני המקומיים, ומבחינה זו לא יהיה לו קל עם מגדל בבל בחדר ההלבשה של רומא.

מצד שני, ברור שהמועדון בחר בו כי התקבלה החלטה אסטרטגית לשנות כיוון. הנשיא ג'יימס פאלוטה לא רק טוען כי סגנונו של המאמן החדש מתאים לרומא כמו כפפה ליד אלא גם מציין: "די פרנצ'סקו יסייע לשלב בקבוצה הראשונה את הכשרונות המעולים שצומחים באקדמיה שלנו". רומא רוצה להיות אותנטית יותר ולקדם ממשיכי דרך ראויים לאלסנדרו פלורנצי, דניאלה דה רוסי וטוטי בכבודו ובעצמו. את הגיבוי של גדול שחקני המועדון, אשר פרש בדמעות בחודש שעבר כדי לעבור לתפקיד ניהולי, יקבל די פרנצ'סקו מיידית – וזה חשוב מאוד. הם לא רק ידידים קרובים, אלא גם מעריצים ביחד את זמאן. הצ'כי היה זה שהפך את טוטי משחקן צעיר שלא ממש מיצה את הפוטנציאל לכוכב על. ועכשיו הם יטפחו ביחד את הנוער במטרה למצוא את טוטי הבא, כאשר רוחו של זמאן מרחפת מעליהם.

די פרנצ'סקו אוהב אמנם את ההקבלה למורה, אבל הקפיד להדגיש בהזדמנויות רבות שהוא לא מחקה את זמאן, אלא רק לוקח חלק ניכר מהעקרונות ומפתח אותם בעצמו. האימונים שלו מפרכים הרבה פחות מבחינה פיזית בהשוואה לעינויים של הצ'כי. הוא גם דואג לאיזון טוב הרבה יותר בין התקפה להגנה ומנחה את אחד המגנים להישאר מאחור אם המגן השני דוהר קדימה. הוא רוצה לתת שואו לקהל, אבל לא בכל מחיר ובכל תנאי. הוא חסיד של לחץ על שחקני היריב בחלק המגרש שלהם, אבל לא במשך כל 90 הדקות. הוא גמיש יותר מזמאן, וגם קצת פחות אובססיבי ממנו. אחרי הכל, הוא בכלל לא חשב על קריירת האימון בהיותו שחקן.

אחרי שעזב ב-2006 את משרת המנהל הספורטיבי באולימפיקו, פנה די פרנצ'סקו לניהול אתר נופש בעיר הולדתו פסקארה. בהיותו נער, התפרנס אוזביו לפרנסתו כמלצר, אחיו עובדים מאז ומתמיד בתחום המסעדנות, וגם הוא ראה כך את עתידו. התוכניות "השתבשו" כאשר בעלים של מועדון חובבים באיזור ביקש ממנו להיות מעורב בפרויקט, בעיקר כי שמו של שחקן נבחרת איטליה לשעבר היה אמור למשוך תשומת לב. כך הוא נשאב בהדרגה חזרה לכדורגל, וב-2008 החליט לנסות את מזלו בליגה השלישית על ספסל וירטוס לנצ'אנו. זה נגמר רע, אבל החיידק נשאר, ודי פרנצ'סקו הפנים שהוא נועד ליישם את השיעורים של זמאן.

יש משהו סמלי בכך שזמאן החליף אותו בפסקארה ב-2011. את ההתנסות הראשונה בליגה הבכירה הוא עשה עם לצ'ה, אחת האקסיות של זמאן. ועכשיו הוא חוזר למועדון שאוהדיו זוכרים תמיד לטובה את הצ'כי ומעריצים מאוד גם את די פרנצ'סקו עצמו. אי אפשר היה לא להתחבר לאנרגיות ולמחוייבות האדירה של הקשר הדינאמי כאשר שרף שטחים על הדשא. הוא היה אהוב הקהל, וכולם הצטערו על כך שהחמיץ כמעט את כל עונת האליפות ב-2000/01 בגלל פציעה בברכו. הוא נעדר מספטמבר עד מרץ, ופתח בהרכב פעם אחת בלבד, במחזור הלפני האחרון. לכן אמנם שותף די פרנצ'סקו לחגיגות הגדולות, אבל תרומתו לסקודטו לא היתה משמעותית מספיק. עכשיו הוא שוב באולימפיקו כדי לסגור את המעגל, ולנסות לרשום את התואר על שמו. זמאן וטוטי ממתינים לכך בקוצר רוח.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק