הצל שלי ואני: מי הוא הנמסיס האמיתי של הפועל ירושלים?

הערב (חמישי), לקראת השעה 23:00, כשהמסך יירד מעל עונת 2016/17, אחת משתי ההשוואות תהפוך בלתי נמנעת:

* אם מכבי חיפה תנצח, לא יהיה אפשר שלא להזכיר שתומר שטיינהאור כבר זכה באליפות אחת כשהוא ישוב על הספסל ביד אליהו, עוד בימיו כסנטר המחליף של מכבי תל אביב ב-1996 (וגם אז הוא גבר בגמר על הפועל ירושלים).

* ואם אותה הפועל ירושלים תנצח, תוצף שאלת השאלות: איזה משני התארים היחידים בקריירה של אמארה סטודמאייר חשוב ויוקרתי יותר - אליפות ישראל ב-2017 או מדליית הזהב בפיב"א אמריקאס עם נבחרת ארה"ב ב-2007?

אבל האמת היא שכבר שלושה ימים יש תחושה שמשהו באוויר ההרים כבר לא צלול כיין. איזשהו צל גדול מתקרב מרגע לרגע, ומטיל את אימתו על אוהדי ירושלים. יש לו מין צורה מוזרה. צורה של... כוכבית. הסכינים כבר מושחזים, המקלדות בוערות והמילה שהפכה שגורה בפיהם של השמחים לאידה של האלופה לשעבר, ואולי האלופה לעתיד, שוב חזרה ללקסיקון.

כי הרי מי היא "אלופה עם כוכבית", אם לא זו שבשלושת שלבי הגמר ניצחה את הקבוצות שבמקומות 6, 7 ו-8. ומי היא "אלופה עם כוכבית", אם לא זו שפעם אחר פעם מעפילה לקרב על התואר ולא מוצאת בו את היריבה המושבעת, את הנמסיס, את זו שתמיד מתעלה ברגע האמת ומעיפה אותה.

עוד בנושא:

21:00, ספורט 5: הפועל ירושלים מול מכבי חיפה בגמר הפיינל פור
מחפש נקמה: קווין פינקני הוא השחקן הכי חשוב של מכבי חיפה
יו"ר מנהלת הליגה תוקף: "הפיינל פור נראה כמו אירוע משטרתי"

אבל לא. לא הפעם. כי הפעם ירושלים מתייצבת הערב לא רק נגד יריב עיקש ופיזי, אלא גם עומדת מול תלאות העבר שלה ומישירה אליהן מבט. היא מתמודדת בדיוק עם אותו נמסיס, עם אותו יריב שהיא לא יכולה לו בכל פעם מחדש. בשש הפעמים האחרונות שנתקלה בו בקרב של להיות או לחדול - במשחק בודד או בסדרה - היא הודחה. רק פעם אחת בהיסטוריה, וזה היה ממש אי שם בהיסטוריה העתיקה, היא הצליחה לגבור עליו.

היא הפסידה ליריב הזה רק לפני שנה, בשמינית גמר גביע המדינה בארנה. ולפני שלוש שנים, בסדרת חצי גמר הפלייאוף. ולפני ארבע שנים, בחצי גמר הגביע. ולפני שמונה שנים, בחצאי הגמר של ליגת העל ושל הגביע. ואפילו לפני 33 שנים, בסיבוב ב' של הגביע. ולא, לנמסיס הזה לא קוראים מכבי תל אביב.

שבע פעמים נפגשו מכבי חיפה והפועל ירושלים בשלבי הנוקאאוט; בשש מהן יצאו הירוקים כשידם על העליונה. רק פעם אחת, במפגש הראשון בין שתי הקבוצות על כל הקופה, נציגת עיר הבירה ניצחה.

זה קרה ב-23 בנובמבר 1981. אף אחד מהשחקנים שיופיעו הערב על הפרקט ביד אליהו אפילו לא נולד אז. דורון שפע היה אז בן 20, ורק כעבור 17 שנים ייוולד בנו, בר שפע, שילבש היום את מדי ירושלים. ווילי סימס, דיוויד בלאט וארי רוזנברג שיחקו אז בחיפה, אבל ירושלים מהליגה הארצית הפתיעה את יריבתה מהלאומית - אז הליגה הבכירה - וגברה עליה 76:77 בשמינית גמר הגביע.

"המשחק בירושלים היה עשיר באירועים ולווה במתח רב", דיווח למחרת יעקב פתאל בעיתון "דבר". "המחצית הראשונה התנהלה בשליטה של הקבוצה החיפאית שהוליכה בסיומה בתוצאה 33:45. לאחר ההפסקה הפך המשחק להיות שקול ובדקה ה-38 הוליכה מכבי חיפה בהפרש של נקודה - 73:74. אבנר לוי בזריקת ניתור העניק לירושלים יתרון (74:75) ושפע הגדיל אותו בדקה האחרונה ל-74:77, בעוד שהחיפאי גלן קונסור הצליח 15 שניות מהסיום רק לצמצם ל-77:76.

"500 צופים", הפטיר פתאל, "חזו במשחק". לוי קלע 29 נקודות למנצחים ושפע הוסיף 26, כשמן העבר השני בלטו סימס עם 16 וקונסור עם 15. הירושלמים לא ממש הצליחו למנף את ההצלחה הרגעית הזו, וברבע הגמר נרמסו בידי הפועל עפולה העמק 104:62; חמש שנים מאוחר יותר הם יגיעו לליגה הראשונה, ב-1996 יזכו בגביע הראשון וב-2015 יניפו צלחת אליפות ראשונה. ויחידה, בינתיים.

* תודה לעודד סלע על ההשראה.