אחת בצהריים, גאנה. מזג האוויר הורג אותנו. שילוב של חום אילתי ולחות של תל אביב, והמשחק הרביעי והאחרון להיום עומד לצאת לדרך. השמש כבר אכלה כל פיסת צל, ומשורה עם נוף חמישה כוכבים למגרש הפכנו לשלוש שורות צפופות עם מלא ראשים בדרך. אני שולף פחית ספרייט מהצידנית ושם על המצח, וכולנו מדמיינים את עצמנו קופצים כבר לבריכה של אדווין כשהמשחק ייגמר.
כולנו, חוץ מאלברט מרטנס - הסקאוט הראשי של אנדרלכט. עם שריקת הפתיחה, הוא מוריד חולצה, שם קרם הגנה, לוקח כיסא ועולה לעמדה של הצלם כדי לראות יותר טוב. אין מה להגיד, הבנאדם בא לעבוד.
אלברט הוא שם דבר באנדרלכט. הוא במועדון כבר משנת 1989(!), ומילא כמעט כל תפקיד - החל ממאמן ילדים ועד נוער, דרך עמדות הסקאוטינג ועד לראש המערך. ווינסנט קומפני מקדיש לו פרק שלם באוטוביוגרפיה שלו. על דריס מרטנס (אין קשר משפחתי) הוא התעקש למרות הנתונים הפיזיים, ואנתוני ואן דן בורה מספר שהוא חייב לו את הקריירה. והנה הוא, אחרי כמעט 20 שנה ואינספור הצלחות, יושב בשמש בלי חולצה, על עמדת צילום מאולתרת בגאנה. ותוך כדי שאני רואה אותו מזיע את חייו, הבנתי כמה החבר'ה באנדרלכט רציניים לגבי אפריקה.
עוד בנושא
בפרק הראשון: כדורגל גמדים, מוזיקה שחורה וארגזי בירה - אוהד כהן מספר על הקסם האפריקאי
רוצים לקרוא עוד? היכנסו לאתר סקורר
לעמוד הפייסבוק "סקורר - אתר הכדורגל שלנו"
קצת רקע. אנדרלכט היא אחד הסמלים המוכרים באירופה למערך סקאוטינג איכותי. היא מעסיקה שישה סקאוטים במשרה מלאה, ועוד כעשרה במשרה חלקית לפי שווקים ייעודיים. כל העבודה מתבצעת במיילים על מנת שהמידע לא יאבד, ואחת לחצי שנה, יושב כל סקאוט לתת דין וחשבון על השחקנים שהציע. הוא ומתאם הסקאוטינג (Scouting Coordinator) עוברים שחקן-שחקן, בין אם נרכש על ידי המועדון או לא, רואים כיצד הוא התפתח והאם ברטרוספקטיבה הוא היה המלצה טובה או לא. אלו שלא עומדים ברף הצלחה מספר פעמים מפוטרים מהמועדון, ומוחלפים בדם חדש. בחישוב קל, אלברט - שמשנת 2005 נמצא במערך הסקאוטינג של המועדון - שרד כבר 24 ישיבות כאלו. והיד עוד נטויה.
בתור מי שהיה שנים אחראי על אפריקה עבור המועדון, כאשר מונה לסקאוט הראשי הוא הוביל תפנית חדה ביחס ליבשת השחורה וכמות המשאבים והידע כמעט הוכפלו. מאז, דואגת אנדרלכט להנחית בשנה כ-10 (!) שחקנים אפריקאיים למבחנים לאחר סקאוטינג מקיף, ומתוכם, כ- 3-4 חותמים.
המחשבה מאחורי זה היא מאוד פשוטה מעטים מאוד השווקים בהם אנדרלכט יכולה להתחרות על טאלנטים ברמה עולמית מבחינה כלכלית, בטח בתוך אירופה - מכיוון שהיא מאוד חשופה וכולם מכירים את כולם. המועדונים הגדולים ביבשת תמיד ינצחו מלחמות בכסף ואטרקטיביות, ומעטים (אך חכמים) השחקנים שיעדיפו לקחת שלב ביניים ולא לקפוץ ישר לאריות אירופה (ראו ערך יורי טילמנס, שבחר לחתום במונאקו על אף הצעות ענק מהפרמיירליג). לכן, אנדרלכט הייתה חייבת "לפתוח" שווקים חדשים ולהתמחות בהם, ע"מ שתוכל לייצר יתרון תחרותי. או במילים שלהם, "באירופה אנחנו עניים, באפריקה אנחנו פאקינג טראמפ".
יחד עם סקאוטינג איכותי, אנדרלכט גם הבינה שהיא חייבת לשפר את הטיפול בשחקנים האפריקאים שמגיעים, לאחר שנכוותה עם דיומרסי אמבוקני. אמבוקני הוא חלוץ קונגולזי שהגיע לאנדרלכט בהשאלה בקיץ 2006, ועל אף שאנדרלכט מיד הבינה שיש לה משהו מיוחד ביד - קשיי התאקלמות גרמו לה להסס לשלם את סכום ההעברה, וסטנדרד ליאז' קפצה על המציאה. לאחר 3 עונות בהן קרע את הליגה הבלגית, הוא נמכר בשבעה מיליון אירו למונאקו, ובאנדרלכט שברו את הראש על מנת להבין מה היו יכולים לעשות אחרת. לאחר מספר דיונים, הם החליטו על מהפכה כוללת ביחס לצעירים האפריקאיים.
שני אנשי צוות מונו אך ורק לטיפול יום יומי שוטף וקשר עם הילדים, ע"מ להקל על ההתאקלמות תוך הבנת התרבות האפריקאית. בשביל להכריח אותם להכיר את החברים לקבוצה, הם הופרדו בדיור והחלו לחלוק דירות עם שחקנים בלגים (השחקנים הצעירים של אנדרלכט חולקים דירות שותפים, כ-2-3 שחקנים בדירה), ואפילו שגרת האימונים שלהם במהלך החודשים הראשונים השתנתה. "ראינו שב- 90% מהמקרים, השחקנים האפריקאים היו נפצעים פציעות של עומס במפשעה, ולא הבנו למה. הם הרי עליונים פיזית, הגוף שלהם רגיל לעומסים אדירים בגלל תנאי מגרש קשים וחום קיצוני, אבל כולם נפצעו, ובדיוק אותה פציעה" מספר אלברט. "עד שבאחד הטיולים נפל לי האסימון. הסתכלתי על החימום לפני אחד המשחקים, וראיתי שיש שני כדורים לכל הקבוצה. בגלל המחסור בכדורים, יצא שבזמן החימום, כל שחקן מסר 9-10 פעמים - ובאנדרלכט באותו פרק זמן, לכל אחד יש כדור, אז הוא מבצע את אותה פעולה 50-60 פעמים. לכן, היום כאשר הם מגיעים, הם עושים חימום בנפרד ועולים באינטנסיביות בהדרגה, ותודה לאל, פתרנו את הבעיה". כמה פשוט, ככה חכם.
מקצועית וכלכלית, תוצאות המהפכה הן בלתי נתפשות. תוך זמן קצר אנדרלכט יצרה מאגר שחקנים חדש לחלוטין עבור הקבוצה הבוגרת ובמקביל מכרה אפריקאים במעל 35 מיליון אירו, לפני בונוסים. את ה- 11 הראשונים של הקבוצה מעטרים היום שלושה אפריקאים אשר צעדו איתה לעונת שיא של אליפות וחצי גמר ליגה אירופית, ובשנה הבאה צפויים להשתלב בקבוצה הבוגרת שלושה נוספים לאחר עונת התאקלמות בקבוצת המילואים. ואמבוקני? אפילו הוא חזר לאנדרלכט, רק כדי להימכר שנתיים אחר כך ב- 11 מיליון אירו לדינמו קייב.
כשמסתכלים על השינוי בתפיסה ומה שאנדרלכט בנתה, קל להבין שכמובן - יש פה עניין של כסף - אבל לא פחות חשוב מזה, יש כאן עניין של סדרי עדיפויות ואסטרטגיית רכש ברורה. אסטרטגיה שהפכה מועדון ביניים למכונה לייצור כישרונות, ושדרגה אותו בכמה רמות. בתור מי שזוכה להיות חלק מהתהליך הזה בשנים האחרונות, נשאר רק להתפעל ולקוות שיום אחד סקאוט ישראלי בכיר יישב על המגדל הזה. גם עם חולצה זה בסדר.
אוהד כהן הוא סקאוט וסוכן שחקנים העובד בסוכנות הגרמנית "SPOCS", אשר מתמחה בשווקי אפריקה והמזרח התיכון. הלקוחות הבולטים של הסוכנות הם באבא רחמן (צ'לסי ונבחרת גאנה) ומוחמד אלנני (ארסנל ונבחרת מצרים), בנוסף לתיווך עסקאות רבות, שהבולטות ביניהן הן שבירת שיא ההעברות הבלגי (ניקולה סטנצ'יו לאנדרלכט) והשוויצרי (מוחמד סלאח לצ'לסי).