השעה היא 4:00 בבוקר, ברחוב לא ידוע באקרה, גאנה. אני ודימי (דימיטרי מרטנס, ספוקס בלגיה) כבר עצרנו 30 מכוניות בניסיון לחזור הביתה. לשנינו נגמרה הסוללה בטלפון, ואין לנו מושג איפה אנחנו נמצאים אחרי שנהג המונית התנקנק ולא ידע להביא אותנו הביתה. אף אחד מהרכבים שעצרנו לא יודע איפה הבית של אדווין, ולאף אחד אין מטען לאייפון.
אדווין אוקראקו, או בקיצור אדווין, הוא השותף הגנאי של ספוקס. הוא אחראי על טיפוחם של מספר שחקני על גנאים - ביניהם באבא רחמן, שנמכר ב-31 מיליון אירו לצ'לסי בקיץ שעבר, עמנואל סואה מאנדרלכט, איסק וארסה (5 שנים בהופנהיים ו- 3 שנים בזלצבורג) ועוד רבים אחרים. אדווין הוא סוג של תופעה בגאנה - השוטרים קוראים לו "מיסטר פרזידנט", ובאחד הימים כשאיחרנו למשחקים פתחו לנו ציר משטרתי כדי שנגיע בזמן ולא נעמוד בפקקים. סיפור אמיתי.
לעוד כתבות על כדורגל ישראלי ועולמי - היכנסו לאתר "סקורר"
גלו את "סקורר" גם בפייסבוק
מדי שנה, אדווין מארח בבית שלו את כל החבר'ה של ספוקס למשך שבוע, בזמן ה"גאנה סוקר פיאסטה" - טורניר הכישרונות הכי גדול בגאנה אשר הוא מארגן עם הסוכנות. באותו היום, היום השלישי של הטורניר, הצלחנו להביא שלושה זימונים למבחנים מקבוצות אירופאיות - אז, באופן טבעי, אדווין לקח אותנו לחגוג. רוב החבר'ה התעייפו וחתכו באזור 1:00 (בכל זאת, אירופאים בני 50), ואני ודימי, "הילדים של ספוקס", החלטנו להישאר ולהוציא קצת מרץ. מחר חופש ויש לנו את הכתובת של אדווין הכול טוב. רק חבל שרוב נהגי המוניות בגאנה לא שמעו על ווייז. או על מפה. או על כתובות.
אז איך הגעתי לרחוב לא ידוע בגאנה, ב-4:00 בבוקר, באמצע טיול הזוי לחיפוש כישרונות הענק הבאים בשביל הקבוצות הכי גדולות בעולם? בשביל זה, צריך לחזור טיפה אחורה.
כמו אלפי ישראלים, גדלתי כפריק של פוטבול מנג'ר. בגיל 8 (!) נחשפתי למשחק פעם ראשונה, ועד הגיוס הייתי שורף בכל שנה אלפי שעות על המשחק. כשהשתחררתי מהצבא, חשבתי איך אני יכול לעשות משהו יותר מגניב מלהכין קפה (והכנתי קפה, הרבה מאוד שנים). החלום שלי תמיד היה לעבוד בכדורגל, אז התחלתי לחשוב איך אני עושה את זה, ונזכרתי במנג'ר - והחלטתי לחקור אם אפשר להשתמש בו ככלי סקאוטינג.
במהלך המחקר, גיליתי שני דברים: אחד, במודל שבניתי, המנג'ר דייק בחיזוי מקצועי של שחקנים ב-72%. השני, יש המון שחקנים מעניינים בעולם, משווקים פחות קונבנציונליים, שכמעט בלתי אפשרי להגיע אליהם (בטח אז, כשאינסטט ו-וייסקאוט היו נדירים מאוד בישראל). הרגשתי שעליתי על משהו, אבל לא הכרתי אף אחד מעולם הכדורגל - אז אמרתי פאק איט, והתקשרתי למשרדים של מכבי חיפה. הצגתי את עצמי כסקאוט, וביקשתי לשבת עם המנכ"ל על "רעיון שיעזור למועדון לשפר איכות רכש זר". אחרי שבוע חזרו אליי, וקבעו לי פגישה עם אורי אוזן - מי שהיה אז עוזר המאמן.
הפגישה עם אורי הייתה לקראת ינואר 2014, וכל העיתונים דיברו על כך שמכבי חיפה מחפשת חלוץ. הסברתי לו את הקונספט, הראיתי לו את המחקר, ובסוף הפרזנטציה הצגתי לו עשרה חלוצים שלדעתי יכולים להתאים בהתבסס על המחקר מהמנג'ר. אורי נדלק, וקבעו לי פגישה עם מנכ"ל מכבי חיפה. הזיה.
הדברים לא כל כך הסתדרו עם חיפה, אבל לאט-לאט התחלתי להכיר עוד ועוד אנשים ולחקור את עולם ייצוג השחקנים. לאחר המון ניסוי וטעייה (בעיקר טעייה), הכרתי בקיץ 2015 את סאשה אמפצ'ר, סוכן גרמני ובעלי סוכנות SPOCS. בצירוף מקרים נדיר של מזל וטיימינג, הצלחנו כבר באותו קיץ להעביר את אדוארדו ורגאס, חלוץ נבחרת צ'ילה, מנאפולי להופנהיים בשישה מיליון אירו. בעקבות ההצלחה, סאשה ביקש שאני אבוא לעבוד איתו פול-טיים, וקיבלתי את האחריות על דרום/מרכז אמריקה וישראל.
וזהו. הנה אני היום. ועכשיו, בחזרה לגאנה, 30.4.2017, 4 בבוקר.
קשה להגיד אם רוח האווירה הטובה של הערב, חודשים של מוצ'ילה על הגב בהודו, או סתם חוסר מודעות, הם אלה שיצרו אצלי את התחושה שיהיה בסדר - אבל וואלה, היה בסדר. כשהמכונית ה-31 עצרה, לנהג היה מטען של אייפון. לאחר טעינה קצרה ובדיקת הכתובת, הסתבר שהיינו כל הזמן הזה 100 מטר מהבית של אדווין.
אחרי שישנו בשביל חמישה ימים, קמנו למשחק ראווה לכבוד יום הפועלים בין שני המועדונים הכי גדולים בגאנה הארטס אוף אוק, המועדון הגדול ביותר באקרה, נגד אשאנטי קוטוקו, מועדון מקומאסי, צפון גאנה, המייצג את ממלכת אשאנטי אימפריה ששלטה בכל צפון גאנה עד הכיבוש הבריטי. בגלל היריבות בין המועדונים, המשחק לא הזכיר משחק ראווה בשום צורה - אלא נראה יותר כמו מלחמה של גמר גביע. אחרי מחצית מאוד קשוחה, הקבוצות ירדו להפסקה - ואז קרה הדבר הבא.
כן, גם אני חשבתי שזה נוער בהתחלה. כן, גם אני הייתי בהלם כשהבנתי שמופע המחצית של משחק הראווה - שמשודר בטלוויזיה למיליוני גנאים ונחשב לחגיגה לאומית - זה כדורגל גמדים. בתמימות מערבית, עוד שאלתי אם זה נועד לקדם תרומות או להעלות מודעות - ואז, תוך כדי שכולם נקרעים עליי מצחוק, הם הסבירו לי שזה בידור נטו. גאנה, לכו תבינו.
במשחק עצמו, הארטס אוף אוק ניצחה 0:2, וביום למחרת כל הכותרות הראשיות בעיתוני הספורט דיברו על "הצלילה האדירה של קוטוקו", עם דרישה לפטר את המאמן שהביא את החרפה. במשחק ראווה.
וזו בעצם התמצית של אפריקה. תשוקה אדירה למשחק שהוא על סף דת כמעט בכל מדינה, והמון, המון טאלנטים שמסתובבים בכל מקום ורק מחכים שמישהו יראה אותם, אפילו אם הם בגובה מטר ועשרה.
בשבועות הקרובים אסקר בטור שבועי לאתר Scorer את הכישרונות העולים של הכדורגל האפריקאי - אלו שכבר פרצו, אלו שעל סף הפריצה והיהלומים החבויים שעל סף מעבר לאירופה. אדבר על הכוחות העולים בכדורגל האפריקאי, המועדונים שהפכו את הסקאוטינג באפריקה לאומנות ואיך זה משפיע (וישפיע בעתיד) על הכדורגל הישראלי. ברוכים הבאים לאפריקה - ספקית הכישרונות הגדולה (והזולה) בעולם.
אוהד כהן הוא סקאוט וסוכן שחקנים העובד בסוכנות הגרמנית "SPOCS", אשר מתמחה בשווקי אפריקה והמזרח התיכון. הלקוחות הבולטים של הסוכנות הם באבא רחמן (צ'לסי ונבחרת גאנה) ומוחמד אלנני (ארסנל ונבחרת מצרים). SPOCS גם אחראית לתיווך עסקאות ענק רבות, כאשר הבולטות שבהן הן שבירת שיא ההעברות הרומני והבלגי (ניקולה סטנצ'יו לאנדרלכט) ושיא ההעברות השוויצרי (מוחמד סלאח לצ'לסי).
