חוסר עניין לציבור: כך איבדה נבחרת ישראל את הרלוונטיות שלה

1. יום שלישי האחרון, בית"ר ירושלים עורכת מסיבת עיתונאים ומציגה את אלי אוחנה. מסיבת העיתונאים מסתיימת ואחריה עיתונאים, צלמים ואנשי בית"ר מתערבבים. אחד הנוכחים זורק שהוא חייב לנסוע חזרה למרכז , כשהוא נשאל האם הוא ממהר למשחק מול מולדובה כולם מסביב צוחקים. צחוק שכולו עצב. כשאלי טביב עמד לצאת מהחדר, שאל אותו אחד העיתונאים אם הוא הולך למשחק כדי לגלות איזה מציאה ממולדובה. טביב התעניין על איזה משחק מדובר ולאחר שהוסבר לו ענה: "אה, זה היום?". נבחרת ישראל, מודל 2017, מאבדת את הרלוונטיות בעיני הציבור.

2. היו ימים בהם עורכים בגופי התקשורת היו מחכים למשחקי הנבחרת. הקהל הצמא חיכה לכל ידיעה, לכל כתבה או ראיון לקראת משחקים, שתה כל מה שנתנו לו. היום? הצחקתם את הרייטינג. לידיעות ההכנה והתרגולים של אלישע לוי לא נכנסים יותר מדי קוראים, וגם המשחק עצמו מול מולדובה סיפק רייטינג מאוד נמוך. הכול עד שהנבחרת ספגה שער. אין טיפת עניין עד שהמצב מתדרדר ויש על מה ללגלג. זו כבר רוטינה אצל נבחרת ישראל בשנים האחרונות - אנשים מגלים עניין רק כשהיא סופגת, סובלת או מושפלת. נבחרת שהגיעה לשלב הסאדו-מאזו בחייה.

עוד בנושא

21:45: ישראל - אלבניה
נבחרת ישראל: "טיבי יעיל יותר בכדורים ארוכים. אולי הוא עדיף על בן חיים"
ליאור רפאלוב בראיון: "גורמים במכבי תל אביב הכשילו את עסקת בן חיים בכוונה"

3. אלישע לוי הוא אדם חביב ונעים הליכות. קשה לכעוס עליו או להתעצבן, והוא בהחלט הכניס אנרגיות טובות יותר לנבחרת. אבל, אלישע לא יהיה מה שישנה אצל הקהל את תחושת חוסר האמון בנבחרת. אם יש סיכוי כלשהו להחזיר את העניין זה רק אם תהיה מהפכה שתבשר על פוטנציאל לשינוי, גם אם זאת תהיה אשליה. איך אמר אתמול אחד משחקני הנבחרת? "כל פעם שנראים רע שומעים מאנשים ברחוב שצריך להחליף את כל הנבחרת ולהעלות צעירים. איזה צעירים יש כאן? למדו משפט וכולם מדקלמים אותו בלי שכל". האמת היא שאותו השחקן צודק, אבל כשאנשים רוצים משהו אחר, שיגרום להם להאמין, הם מוכנים לקנות כל דבר, גם אם בשלב ראשון הנבחרת תלך עוד קצת אחורה או שהשינוי לא יהיה יעיל. קודם כל תן להם מהפכה בשביל הנשמה, אחרי זה יחשבו הלאה.

4. המטרה של הנבחרת הנוכחית מתחילת הקמפיין היא המקום השלישי בבית. ברגע שהוגרלנו יחד עם ספרד ואיטליה, שני המקומות הראשונים והעפלה ירדו מהפרק, ולכן המטרה הייתה המקום השלישי, לקראת ההגרלה הבאה. מישהו באמת מצפה שהקהל יביע עניין במקום שלישי? אחרי שלא עלינו מבתים סבירים, בהם מקום שלישי איפשר להעפיל לטורניר גדול או לפחות להגיע לפלייאוף, הקהל כבר חסר אמונה. מה מעניין את הקהל המקום השלישי אם כולם משוכנעים שאפילו אם תהיינה ארבע עולות ישראל תישאר בחוץ? הקהל הגיע לנקודת אל חזור, שרק קמפיין בו הנבחרת תגיע להישגים ותייצר סיכוי אמיתי לעלות לטורניר גדול אולי תחזיר אותו לעניינים. הרבה פעמים משווים את המצב לזה שהיה בשנות ה-90 ולניסיונות לעלות תחת שלמה שרף. ללא קשר להשוואה, כאשר שלמה שרף התחיל את דרכו בשנת 1992, נבחרת ישראל סגרה בצורת של 24 שנים ללא טורניר גדול, היום זה כבר כמעט 50. מטורניר לטורניר הייאוש וחוסר האמונה הופכים גדולים יותר.

5. ואיך מרגישים שחקנים הנבחרת? הם קולטים טוב מאוד את הווייבים. השבוע סיפר אחד מהם: "איזה רעש עשו על התיקו מול מולדובה, זה מדהים. אם היינו מנצחים 0:10 בקושי היינו מקבלים מילה טובה, אבל חס וחלילה תיקו עם מולדובה במשחק אימון ולכולם יש מה להגיד. כשהמשחק התחיל היו אולי אלף איש באיצטדיון ובטח גם הם נכנסו חינם, אף אחד לא התעניין במשחק ופתאום כולם מאוכזבים מהתיקו".

שחקן נוסף הוסיף: "בימים שלפני ההתכנסות הייתי בארוחה משפחתית ושאלו אותי אם אני בכלל בפגרה. אמרתי להם שאני עם הנבחרת ויש משחקים מול מולדובה ואלבניה. אמרו לי: 'אה, חשוב שתהיה לך עוד הופעה, זה יכול לעזור לך בעתיד", אבל אף אחד לא התעניין בנבחרת. אני אומר לך עכשיו, אם אנחנו מקבלים בראש ויומיים אחר כך יש עוד ארוחה משפחתית, כולם יורדים על הנבחרת וצוחקים עליי. אנשים שוכחים שהנבחרת היא שלהם ולא של ההתאחדות, המאמן והשחקנים. כל אלה זמניים, זאת נבחרת של המדינה".