אחת הגדולות בהיסטוריה: ריאל מדריד סגרה עונה חלומית עם מחצית לפנתיאון

השער הרביעי היה סמלי. מרקו אסנסיו, ילד הפלא של ריאל מדריד, פתח את העונה הזו – והוא גם חתם אותה. ב-9 באוגוסט 2016, הבקיע אסנסיו את השער הראשון במשחקם הראשון של הלבנים, בסופר קאפ האירופי מול סביליה. ועוד איזה שער זה היה – טיל ממרחק לחיבורים של סרחיו ריקו, באחד הביצועים היפים ביותר של העונה כולה. כמעט 10 חודשים חלפו מאז, וביוני 2017 הגיש אסנסיו את הקינוח לעונה החלומית של החבורה המלכותית מבירת ספרד. היא זכתה באליפות ובליגת האלופות במקביל לראשונה מאז 1958, ומדובר אם כך באחת העונות הגדולות ביותר בתולדות המועדון המפואר הזה. עונה היסטורית בכל קנה מידה, עם אקורד סיום אדיר.

עוד בנושא

ריאל מדריד שוב זכתה בליגת האלופות עם 1:4 על יובנטוס
רונאלדו: "המבקרים שלי יצטרכו להחזיר את הגיטרות לתיק"
השלמות של ריאל, הלוזריות של בופון: כל המספרים והממים
אפילו בברצלונה השתחוו: כל התגובות ברחבי העולם לזכייה
בופון: "חשנו שעשינו כל מה שצריך כדי סוף סוף לנצח בגמר"
גלרייה למזכרת: התמונות שעשו לנו את גמר ליגת האלופות

לשער הרביעי יש גם חשיבות תודעתית עצומה. 1:4 על יובנטוס זה לא דבר של מה בכך. בכל המפגשים הקודמים בין ריאל ליובנטוס, לא כבשה אף אחת מהן יותר משלישיה (וגם זה היה נדיר). השער של אסנסיו הוליד את סטטיסטיקה המדהימה לפיה ספגה הגברת הזקנה בגמר יותר מאשר בכל 12 המשחקים הקודמים בליגת האלופות גם יחד. זו היתה גם הפעם הראשונה בה קבוצה סופגת רביעיה תוך 90 דקות בגמר ליגת האלופות מאז ה-0:4 המיתולוגי של מילאן על ברצלונה ב-1994 באתונה. הפרש של כמעט רבע מאה. יתרה מכך, במשך כל ההיסטוריה של גביע האלופות, ספגו עד אתמול שש קבוצות בלבד ארבעה שערים או יותר ב-90 דקות בגמר.

מחצית מהמקרים היו בעידן אחר לגמרי, כאשר ריאל מדריד גברה על ריימס 3:4 ב-1956, פירקה 3:7 את פרנקפורט ב-1960 והובסה בעצמה על ידי בנפיקה ב-1962. אתלטיקו מדריד קיבלה רביעיה מבאיירן מינכן ב-1974, אבל רק במשחק חוזר אחרי 1:1 מתיש מבחינתה ב-120 דקות בגמר המקורי יומיים בלבד קודם לכן, בו היתה רחוקה שניות מניצחון – אז זה לא בר השוואה. בכל 42 הגמרים מאז, רק מילאן חגגה פעמיים עם רביעיות, מול סטיאווה בוקרשט ב-1989 ובאותו גמר בלתי נשכח מול ברצלונה. זה הכל. אתמול הצטרפה לרשימה ריאל, ודווקא בקרב מול ההגנה שנחשבת לטובה ביותר בתבל. מדהים זה אנדרסטייטמנט.

המבט על ההיסטוריה מעניק פרספקטיבה נכונה על ההישג הפנומנלי. תוסיפו לכך את העובדה כי ריאל היא הראשונה שמצליחה להגן על התואר, ואת המאזן הנדיר של שלוש זכיות בארבע העונות האחרונות, והתמונה ברורה – מדובר באחת הקבוצות הטובות אי פעם, שרק הולכת ומתעצמת. העונה היא זכתה סוף כל סוף באליפות ספרד שחמקה ממנה מאז 2012, וההצגה בגמר היתה משכנעת בניגוד לשני המקרים הקודמים. ב-2014, היתה רחוקה ריאל שניות מהפסד לאתלטיקו מדריד לפני שסרחיו ראמוס נגח את השיוויון בזמן פציעות. אשתקד היא נזקקה לפנדלים בגמר שקול בו לא היתה רחוקה מהפסד. אתמול המזל לא שיחק תפקיד, גם אם שני השערים הראשונים נחתו ברשתו של ג'יג'י בופון בגלל הסטות מרגליהם של לאונרדו בונוצ'י וסמי חדירה. זו היתה תצוגת תכלית.

עם זאת, ההצגה הזו התרחשה במחצית השניה בלבד. ב-1994, פירקה מילאן את ברצלונה בשיטתיות במשך כל 90 הדקות, למרות – ואולי בגלל – שהקטלאנים נחשבו לפייבוריטים, ויוהאן קרויף היה בטוח שהתואר כבר מונח בכיסו. פאביו קאפלו הדהים אז מבחינה טקטית מהדקה הראשונה ולחץ על הדוושה במקום להסתגר כצפוי בהגנה, כיאה לקבוצה שזכתה באליפות איטליה עם מאזן מחפיר של 36 שערי זכות בלבד ב-34 משחקים. זה היה נוקאאוט טוטאלי, אך אתמול הדברים נראו אחרת עד להפסקה. יובנטוס היתה טובה יותר, יעילה יותר, וגם מסוכנת יותר. עובדה היא שכריסטיאנו רונאלדו בקושי נגע בכדור לפני ששלח אותו לרשת בדקה ה-20, בבעיטה היחידה של הלבנים למסגרת ב-45 הדקות הראשונות.

מנגד, יובנטוס שלחה ארבעה כדורים למסגרת, בעוד מיראלם פיאניץ' וסמי חדירה מניעים היטב את המערך במרכז המגרש. שער השיוויון המרהיב של מריו מנדז'וקיץ' היה מוצדק במיוחד, והיה אמור לתת לאלופת איטליה יתרון מנטלי ברור. הרי שערים מסוג זה מכריעים משחקים, וזינדין זידאן יודע זאת טוב מכולם. אלא שהמציאות היתה שונה בתכלית, ובמחצית השניה טיאטאה ריאל את יובנטוס מהמגרש. זה קרה ללא חילופים וללא שינויים בולטים במערך. ממבט ראשון, כלל לא ברור לאן נעלמה יובה, ומדוע הביטחון העצמי אשר איפיין אותה במשך כל העונה התאייד, אך כאן בדיוק מתגלה גדולתו של המאמן.

את התוכנית של זידאן אפשר היה לראות עוד לפני ההפסקה. הוא הורה לרונאלדו לשחק בעיקר לימינו של קארים בנזמה בחוד, לפעמים אפילו כשחקן אגף, כי הצרפתי סימן את ג'ורג'ו קייליני, הבלם השמאלי של יובה, כחוליה שתתקשה יותר להתמודד עם הפורטוגלי. ההחלטה הזו לא אינטואיטיבית, אבל היא התבררה כנכונה. קייליני איבד את הפורטוגלי בשני המקרים בהם הוא מצא את הרשת, בנגיעה אחת מתוך הרחבה כהרגלו – וזה הזמן להזכיר שזו התכונה החשובה ביותר של רונאלדו אשר הפכה אותו בין היתר למלך השערים בליגת האלופות בחמש שנים רצופות. ואולם, ההזדמנות בדקה ה-20 הגיעה בניגוד למהלך המשחק, ואילו במחצית השניה ערכה ריאל מטווח על השער של בופון.

מדוע? כי זידאן עשה את ההתאמות הקטנות, ובכך הוא מצטיין במשך כל הקדנציה שלו. הוא הנחה את איסקו ולוקה מודריץ' ללחוץ על שחקני היריב גבוה יותר במקום להעניק לפיאניץ' שניות יקרות עם הכדור. לא פחות חשוב – הוא דרש מחניכיו לבעוט מחוץ לרחבה. במחצית הראשונה, ריאל כלל לא עשתה זאת. המחצית השניה החלה עם נסיון של איסקו, וזה הכתיב את ההתרחשויות. יובנטוס, עם ממוצע גילאים מעל 30 בהרכב הפותח, לא עמדה בקצב שהכתיבה היריבה ולא התמודדה עם מגוון האיומים. זה לא מקרי שהשער של קאסמירו הגיע בבעיטה ממרחק. זה לא מקרי שמודריץ' הנפלא היה האיש שבישל את השער השלישי. זה לא מקרי ששני המגנים של ריאל רשמו אסיסטים. הכל היה חלק מהתוכנית.

זידאן לא מדבר הרבה, ומשתדל לא למשוך תשומת לב, אבל העבודה השקטה שלו בחדר ההלבשה עולה על הציפיות האופטימיות ביותר מאז מונה בינואר 2016 במקומו של רפא בניטס. כוכבים גדולים לשעבר נוטים לכפות את עצמם על הקבוצה ולכן נכשלים בדרך כלל כמאמנים. אצל זיזו, המצב שונה בתכלית, והסמכותיות שהוא מקרין מאפשרת לו לשלוט היטב בסגל. זה לא טריוויאלי לספסל את גארת בייל במגרשו הביתי בקרדיף, אבל לזידאן לא היתה בעיה לעשות זאת. מובן שלא כל הבחירות שלו נכונות לחלוטין, והבחירה להשאיר את חאמס רודריגס מחוץ לסגל צרמה, אבל בשורה התחתונה מדובר בהצלחה מסחררת. מאמני על רבים ניסו לזכות פעמיים ברציפות בליגת האלופות – וכולם נכשלו. זידאן עשה זאת תוך שנה וחצי, וזה מפעים. האם ישתפר עוד כאשר יצבור נסיון רב יותר?

ובכלל, שימו לב שהיתה זו הזכיה השישית של ריאל בליגת האלופות, וזידאן היה בסביבה בחמש הזדמנויות. ב-1998, כאשר נשברה הקללה והגביע הונף לראשונה אחרי 32 שנה, הוא הופיע על תקן כוכב היריבה יובנטוס. הגמר מול ולנסיה ב-2000 "מקלקל" את הסיפור, אבל ב-2002 היה זה זידאן ששלח את הטיל ההוא לרשת של לברקוזן, ולאחר מכן נמשכה ההמתנה לדסימה עד 2014 כאשר הצרפתי מונה לעוזרו של קרלו אנצ'לוטי. בעונה שלאחר מכן אימן זידאן את קבוצת המילואים בליגה השלישית, וריאל הודחה, אבל מיד עם שובו לקבוצה הבוגרת היא השיגה שתי זכיות ברציפות.

זידאן הוא אחד האחראים למאזן המהפנט של רונאלדו שהבקיע 10 שערים החל משלב רבע הגמר, כי הוא העדיף לתת לכוכב מנוחה בחלק ממשחקי הליגה, בניגוד לדעתו. כריסטיאנו לא היה כשיר בתחילת העונה בגלל הפציעה בגמר יורו 2016, אבל כיום הוא אלוף אירופה לנבחרות, אלוף אירופה לקבוצות ואלוף ספרד בו זמנית. הוא כבר יכול לרשום את כדור הזהב של 2017 על שמו, וזו היתה שנה קסומה עבורו מכל הבחינות. אולי זו גם שנת השיא מבחינת התארים, כי רונאלדו כבר בן 32, והנסיגה עלולה להגיע בשלב זה או אחר.

לכן גם ריאל, שבנויה עליו מאז 2009, צריכה להתחיל לתכנן את העתיד, ואסנסיו עשוי להיות היורש. הוא פתח במקום כריסטיאנו בסופר קופה והבקיע את השער הראשון של העונה. הוא כבש אתמול את השער האחרון של העונה. אין ספק שהיתה זו סגירת מעגל מושלמת וסמלית, והמחצית השניה בגמר מול יובנטוס תיזכר כאחת הטובות בתולדות ליגת האלופות.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק