להפועל ירושלים אין הרבה סיבות להיות אופטימיים אחרי הניצחון על עירוני נהריה אמש (שישי). כן, לפני היו זקוקים האדומים חמישה ניצחונות רצופים כדי לזכות באליפות שנייה בתולדותיהם וכרגע המשימה עומדת על ארבעה, אבל היכולת לא מבשרת טובות. קשה היה למצוא מישהו שיהמר על כך שנהריה תנצח את המשחק השלישי בארנה, גם בגלל העובדה שירושלים קבוצה איכותית יותר מיריבתה, וגם בשל המצב המנטלי עימו הגיעה הקבוצה מעין שרה - אבל גם במצב העניינים הנוכחי הצליחה הקבוצה של סימונה פיאניג'אני לעשות את זה קשה, ועד דקות הסיום דפיקות הלב בארנה היו מואצות.
שלשה של טרנס קינזי העלתה את ירושלים ליתרון 31:45, שלוש דקות לסיום המחצית, הזדמנות נהדרת לירושלים לסגור סיפור. שמונה דקות לאחר מכן התוצאה עמדה על 49:52 לטובת הקבוצה הביתית. הדקות הללו, בין סוף הרבע השני לאמצע הרבע השלישי הן הדקות שבהן למאמן אמורה להיות השפעה יותר גדולה על המשחק, לאחר שיחת המחצית וניסיון לבצע התאמה אחת או שתיים. בדקות הללו, ירושלים קפאה. סיפור דומה חזר עד עצמו בשני המשחקים הקודמים בסדרה. אם מישהו בונה על תשובות שיבואו מהספסל הירושלמי לקראת המשך הסדרה, הוא נותן קצת יותר מדי קרדיט לצוות שעושה סימנים של עזיבה בעוד פחות משבועיים, אולי הרבה פחות. אם ירושלים אכן תעבור את נהריה זה יהיה כי היא עמוקה יותר ומוכשרת יותר; לא בגלל שהיא מאומנת יותר.
עוד בנושא:
ליגת העל: הפועל ירושלים ניצחה 75:84 את עירוני נהריה וצימקה ל-2:1 בסדרה
הפועל ירושלים: למרות הניצחון, שינויים רבים צפויים בקיץ הקרוב
הבשורה של ירושלים לקראת המשחק הייתה אמורה להיות חזרתו של אמארה סטודמאייר. תקציר הפרקים הקודמים - סטודמאייר היה מאוכזב מהכדורים שהגיעו, או יותר נכון לא הגיעו אליו במהלך התקופה שאחרי הגעת ריצ'רד האוול, ומיד לאחר מכן עזב לארצות הברית מסיבות אישיות. פציעה שהשביתה אותו יצרה מצב בו הסנטר הירושלמי הדומיננטי נעדר לשלושה שבועות, ארבעה משחקים בהם ירושלים ניצחה בקושי את מכבי חיפה החבולה ואת מכבי קרית גת החלשה והפסידה פעמיים לנהריה. עם סטודמאייר, ובלי אלסנדרו ג'נטילה המושמץ, זה היה אמור להראות טוב בהרבה.
במשחקים הראשונים בסדרה, ריצ'רד האוול היה חלש. אמנם שאר השחקנים שלצידו לא הבריקו, אבל העובדה ששימש כסנטר יחיד הפכה את הירושלמים תלויים לא מעט ביכולת של המתאזרח. האדומים שיחקו בשני סגנונות - איתו, ועם טראוויס פיטרסון או ליאור אליהו בעמדה מספר 5, וכשקבוצה אחת משחקת תוך כדי משחק בשני סגנונות, ובמילא לא מלאת ביטחון ומשחקת לא טוב, שני הסגנונות מבוצעים פחות טוב. עם חזרתו של סטודמאייר, לירושלים היה סנטר אמיתי בכל רגע על המגרש, ואכן האוול בלט והיה מצוין במחצית הראשונה, כשסטודמאייר החלוד המשיך לא לקבל כדורים, ובהתקפה זכורה אחת אפילו התחנן לכדור עם קפיצות במקום. הבעיה? האוול הוא לא הטיפוס הכי קל (תשאלו את הפועל תל אביב וגם את נהריה), וכשהוא הוצא מהמגרש בתחילת המחצית השנייה לדקות ארוכות, הדיווחים מהספסל היו על פרצופים שנעשו. בסופו של דבר, הוא היה זה שגמר את המשחק בדקות הסיום, כך שהחזרה של סטודמאייר, זאת שחידדה את משחק ההתקפה של ירושלים לסגנון אחד, עזרה לו.
דבר נוסף שקרה בעקבות חזרתו של כוכב ה-NBA לשעבר הוא שינוי של הרוטציה. טראוויס פיטרסון ובר טימור, שניים ששיחקו הרבה בשני המשחקים הראשונים, קוצצו בחצי במספר הדקות שלהם. סטודמאייר כמובן נכנס, וג'רום דייסון חזר לעניינים, כולל לחמישייה. אבל השינוי הגדול, ואולי המקרי, היה יותם הלפרין שאחרי תקופה רעה מאוד, שכללה משחק אחד בספרות כפולות בשמונת האחרונים, היה שם. במהלך הראשון הלפרין הפנוי וחסר הביטחון לא לקח שלשה פנויה, אבל אחרי שיירט כדור בהגנה השתחרר, וסיים עם 10 נקודות חשובות. באחת מהעונות החלשות שלו מאז שעלה לבוגרים, שוב היה שם יותם כדי לעזור לקבוצתו להשאר בחיים. פיאניג'אני יצטרך להחליט האם ללכת עם השלישייה שרצה רוב העונה - ג'רלס, טימור וקינזי, או להכניס את הלפרין ודייסון שהיו טובים מהרגיל אמש. השאלה הזו תהיה גורלית ביום שני הקרוב.
אחרי הניצחון במשחק השני בעין שרה, בעירוני נהריה היו כאלה שנעלבו מכך שלא ספרו אותם. ההרגשה הכללית לקראת המשחק אמש הייתה שוב שנהריה לא תפריע, ואכן הפתיחה הזכירה יותר את המשחק הראשון וההתפרקות ברבע הראשון. נהריה כבר פיגרה ב-14 הפרש בשלבים מוקדמים, איבדה שישה כדורים ב-12 דקות, אבל שוב נלחמה והוכיחה שגם על המשחק הזה היא ממש לא באה לוותר. אז מה לא עבד נכון לקבוצה של אריק אלפסי אמש? סקוטי הופסון. הפורוורד רשם משחק נפל, אחרי שני משחקים סבירים, וסל ניצחון ענק במשחק הראשון. אם היה ביכולת טובה, הוא וחבריו היו יכולים לגמור את הסיפור עוד אתמול. מהקדנציה הראשונה שלו בישראל במדי הפועל אילת זוכרים להופסון יכולת נפלאה ואת המשחק השלישי בסדרה נגד מכבי חיפה, כשעודד קטש החליט לספסל אותו. אם לאלפסי הייתה את הפריבילגיה הזו, אולי זה הפיתרון בו הוא היה צריך להשתמש.
בניגוד לירושלים, לנהריה יש סיבה לאופטימיות - מלבד יהונתן שולדבראנד, אף שחקן לא התעלה באמת, ואם ידעו בצפון להוציא משחק טוב יותר משחקני המפתח, הם יוכלו לעלות לפיינל פור ראשון מאז 2008. היריבה שממול, כפי שהבנתם, לא ממש נתנה להם המון סיבות לדאגה. נתראה ביום שני.
