אם אפשר להסיק מסקנה אחת מההתנהלות של אוהדי הכדורגל בליגת העל בימים האחרונים, היא די ברורה: כולם אותו דבר. עד עתה אוהדים של מכבי והפועל תל אביב התגאו בהבדלים בין הקבוצות, באתוס השונה, ביומרות הייחודיות, ברוח המועדון, אבל סוף השבוע הזה הוכיח, וסלחו לי על השפה, שכולם אותו חרא.
עוד בנושא
הפועל ת"א בהלם: "למרמורק ולחדרה? לאן הגענו?!"
המגרש שלא בווייז והאוהד המחרפן: המדריך ללאומית
ירידה בלי פנים: יוסיפון על העונש הראוי להפועל ת"א
אוהדי מכבי תל אביב חגגו בכיכר, ברשת לא מרחמים
ואיזה מסכנים: אלבום הדמעות של אוהדי הפועל ת"א
43 שחקנים, 100 מיליון שקל: המספרים של הירידה
נפתח בהפועל תל אביב. ברגע הכי קשה של המועדון, יום לפני משחק מכריע, הגיעו עשרות אוהדים למתחם האימונים, וקיללו את השחקנים. זו הבחירה שלהם, וכמה היא מעוותת. לקלל, להעכיר את האווירה, להוציא עצבים ולפזר שליליות. אחר כך הם נקטו בצעד חריף יותר, פרצו למגרש האימונים ופתחו בתגרה עם שחקניהם שלהם, אלה שבהם הם תולים את גורלם, מי שאמורים להיות הגיבורים הגדולים שלהם, אלה שאחריהם הם אמורים ללכת באש ובמים, וכל זאת יום לפני המשחק הכי חשוב של הקבוצה בשנים האחרונות. לך תבין.
אם להשתמש בלשון המעטה, הרי שההתנהגות הזאת אינה תואמת את הרומנטיקה המפורסמת שבה מתיימרים אוהדי הפועל תל אביב. ספק אם זה תואם את הדרך שבה הם רואים את עצמם פוסעים, כמאהבים רכי נפש, מוכי גורל, הקהל הכי טוב בארץ. הרי אלה הם לא סתם עבריינים וחוליגנים, כפי שכבר הוכיחו בעבר עם שורה של פעולות, אלה פשוט אוהדים רעים. אריק איינשטיין הלך, עלי מוהר הלך, עכשיו הם מיוצגים בתקשורת על ידי ארי שמאי וקומץ עבריינים. כשמוסיפים לזה את המכתב לרבי מלובביץ' וההבטחה להפיץ את בשורתו (בפעולה שמנוגדת לכל ה"עקרונות" (לכאורה!) של המועדון, פעולה שעבור רבים היא בגידה בסמל וחמורה יותר מירידה) ואת דברי הדרבון המתלהמים של מפקד חיל הים - מגלים שהפועל הפכה לבית"ר לכל דבר, כזו שנאלצת לגנות את "הקומץ".
משם עוברים למכבי תל אביב, הקבוצה שמאז ומעולם נהגה ללגלג על הלוזריות והשמחה לאיד של האדומים, ואמש ראתה עשרות (אולי מאות) מאוהדיה לוקים באותם תסמינים אומללים וחסרי כבוד, ומתכנסים בכיכר רבין לא על מנת לחגוג ניצחון, אלא מפלה של קבוצה אחרת. הקהל הצהוב תמיד זכר כמה עלובים נראו אוהדי הפועל שחגגו בכיכר ניצחונות של פנאתינייקוס וצסק"א מוסקבה על מכבי בגמרים אירופיים, ועד כמה פאתטי זה נראה מהצד, כמה עצוב ומעורר רחמים, ופתאום גם הם מתכנסים על מנת לצהול ממפלת היריבה, והלב נצבט. איך זה קרה?
ולא שיש משהו רע בשמחה לאיד, היא באמת מרנינה ומשובבת נפש, אבל יש הבדל בין שמחה קטנה ועוקצנית לבין התכנסות, ובמיוחד כשזה נעשה בדיוק באותה שעה שאוהדי באר שבע חוגגים בדרום. הרי רק בשביל זה, רק בשביל מראית עין, רק בשביל הכבוד - ראוי היה להימנע מהאבוקות האלה בכיכר. אלה הם בדיוק ההבדלים בין הקבוצות שבעבר התגאו בהם אוהדי מכבי. הגאווה, הפאסון, הדברים שהם עושים ואנחנו לא. לערב אחד, ברגע אחד, מכבי הפכה להפועל.
ואם זה לא מספיק, מבט מקרוב לאוהדים האלה של מכבי תל אביב שהתהלכו בגסות על כבישי תל אביב אמש מגלה ש"אוהדים" היא הגדרה מחמיאה עבור הנוכחים. "אוהד" מסמל תמיכה וחיוביות ואמפתיה, אך למעשה מדובר באנשים שרבים מהם הם פשוט פרחחים שמחפשים צרות, קטטות ועימותים עם המשטרה, גזענים חשוכים ששרים שירים אלימים, ואין שום הבדל בינם לבין "לה פמיליה" המושמצים. אם כך מעתה אמור: אוהדי מכבי הם קצת כמו הפועל, וקצת כמו בית"ר. שלוש הגדולות, שלוש קטנות.
משם עוברים למכבי חיפה, עוד קבוצה שאוהדיה בעבר הקניטו את אוהדי מכבי תל אביב על המחאה שלהם נגד לוני הרציקוביץ', עם החולצות השחורות והחיתולים, ופתאום גם הם נוקטים באותן שיטות, משקיעים את מירב האנרגיות שלהם בשלטים ובמחאה נגד יעקב שחר, ומקללים את השחקנים באיבה גדולה. בין אם המחאה מוצדקת או לא, זה ממשיך את המגמה בכרמל, של קהל שלפעמים נוטה להתעסק בעצמו יותר מדי.
מה עוד? על אוהדי בית"ר אין טעם לדבר. אוהדי כפר סבא כל כך איימו אתמול על סתיו שחם עד שהוא נזקק להשגחה משטרתית ליד הבית כל הלילה. אומנם אוהדי באר שבע עכשיו בתקופה נפלאה, אבל לא צריך להזכיר מה היה שם בימים פחות טובים. זה מה יש.
ברור שמדובר במיעוט. ברור שרוב אוהדי הפועל תל אביב נגעלו וסלדו מהאלימות באימון, בכו אתמול בשקט והתכנסו בתוכם בעצב. ברור שהרוב המוחלט של אוהדי מכבי תל אביב הוא לא גזען והעדיף לשמוח בשקט ולצחוק בפייסבוק מאשר לחפש בלאגנים בכיכר. ברור שרוב אוהדי חיפה הראו העונה נאמנות מוחלטת ויוצאת דופן. ברור שמדובר באחוז קטן. ברור וברור וברור. אבל זה הרושם שנוצר, בימי הכרעה של הכדורגל הישראלי, של שליליות שהופכת לדבר העיקרי, למרכז הבמה. אולי זו אשמתה של התקשורת, שמנפחת כל שטות, אולי זה ככה בכל העולם. ואולי מכבי, הפועל, בית"ר או חיפה, כולם רק חושבים שהם מיוחדים ושונים, ומגלים שעם כל הכבוד לצבע החולצה, הם לא יכולים לברוח מהישראליות.