וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מהמוצדקות: אורן יוסיפוביץ על ירידת הליגה של הפועל תל אביב

קשה מאוד לרדת ליגה בישראל אבל אחרי שנים אומללות, חובבניות ופושעות, בהן כל הבעלים שלה לא פספסו החלטה אחת רעה, הפועל תל אביב סוף סוף הצליחה לעשות זאת, וטוב שכך. אורן יוסיפוביץ העביר לילה בנתניה ובחודורוב וראה ירידה ללא פנים, של קבוצה חסרת זהות

ברני ארדוב

אין הרבה זמן.

העיתון אוטוטו יורד לדפוס, והעורך הראשי של מדור הספורט של מעריב צריך לחשוב על כותרת לעמוד השער. משהו שמאגד את הכול. ואיך תאגד את הכול באותו 15 מופרע במאי, אחרי שער אליפות של ערן זהבי בדקה ה-92, בטדי, ודאבל להפועל תל אביב - דאבל ראשון זה עשור - ומחזור הסיום הדרמטי ביותר בליגת העל?

"מהמוצדקות".

זו הכותרת בה בחר העורך. דווקא בעונה עם קיזוז נקודות, אלמנט שגימד את ההישג בעיני רבים, הוא הלך עם "מהמוצדקות". להראות שעל אף הכול, הפועל תל אביב של 2009/10 היתה הקבוצה הראויה ביותר לכתר. להוכיח שמה שמגיע, אכן מגיע.

שבע שנים חלפו, וזמן דווקא יש.

הטור הזה עולה, בלי נדר, בראשון בבוקר, אבל הכותרת שלו ניתנה כבר מזמן. כי איך נאגד את הכול - את כבירי וגוטמן ולוזון ופירוק והתפרקות ובנייה מחדש ו-5:0 בדרבי והפסד לעשרה שחקני בית"ר ופנדל דרמטי של דגני מול מכבי חיפה ו-2 מ-9 מול אשדוד, אשקלון ורעננה? והפועל היתה מעל לקו האדום אמש, לא פעם, פעמיים, ובסופו של דבר בכל זאת נשרה לליגה הלאומית - איך נאגד את הכול בכותרת אחת? קל.

"מהמוצדקות".

דווקא בעונה בה קוזזו ממאזנה תשע נקודות, אלמנט שמגמד את האומללות - הרי שאילולא ההפחתה האדומים במקום השמיני, טוב יותר מבעונה שעברה, וכמו לפני שנתיים; אבל גם היום אנחנו עם "מהמוצדקות". להראות שעל אף הכול, הפועל תל אביב של 2016/17 היתה הקבוצה הראויה ביותר לרדת ליגה. להוכיח שמה שמגיע, אכן מגיע.

וזו היתה ירידה מוצדקת. וזה אכן הגיע. וטוב שכך.

עוד בנושא:

הפועל תל אביב ירדה ללאומית
הלם אצל האדומים: "הפועל בלאומית. זה לא נקלט"

sheen-shitof

עוד בוואלה!

התהליך המסקרן של מיחזור אריזות מתכת

בשיתוף תאגיד המיחזור תמיר
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
אין תמונה/מערכת וואלה!, צילום מסך

אין חשובה מתמונת השער, בטח ביום שאחרי 15 במאי כזה, והעורך בחר אז בדני בונדר נתלה על משקוף השער הצפוני בטדי. העונה בונדר מאמן את קבוצת הנוער של הפועל רעננה, יריבת הפועל אמש, זו שב-2010 ירדה ליגה בעצמה. ואז היה בונדר אדום, מגן ימני בחצי משרה - שבוע-שבוע עם עומרי קנדה. באותו משחק בטדי נכנס לשחק בדקה ה-31, אחרי הרחקתו של קנדה, והוחלף בדקה ה-71, כשגוטמן ראה רק התקפה בעיניים. 40 דקות על הדשא הקנו לו את אחת מתמונות השער החשובות בעשור האחרון. בונדר היה שחקן שולי באותה הפועל - רק באותו משחק שיחקו אניימה, דה סילבה, דה רידר, שכטר, באדיר, ורמוט, זהבי, לאלא וידין - רובם נוצצים יותר ממנו. זו נחשבה אז לבחירה די אלמונית לעמוד השער, אבל בונדר, גם במעמדו היחסית שולי, היה חתיכת עמוד תווך. הוא היה הפועל בקבוצה שהורכבה מכאלה שנולדו הפועל ומכאלה שהפכו להיות הפועל. כולם היו מה שהיא היתה אז.

אמש והבוקר תראו הרבה תמונות של אנשי הפועל תל אביב אבל תמונת ירידה לא תראו. אין כזו ולא תהיה. אין אף דמות - בוס, מאמן, שחקן - שהיא הפועל, וזו אחת הסיבות לכך שהקבוצה הזו הגיעה עד הלום. לא תראו אף תמונת ירידה כי זו קבוצה ללא זהות וזו ירידה ללא פנים.

שריקת הסיום מצאה את השער המזרחי והאדום באיצטדיון בנתניה נסער, חצוי. והשחקנים על כר הדשא, חלקם הסתלקו מהר וחלקם עוד תהו ללכת לעבר הקהל עד שהבינו שאין הם רצויים. והכול הפך לשקט מהיר, לערב לא מסעיר, לירידה חרישית. עמדת הראיונות היתה מיותמת. אף שחקן הפועל לא העז להישיר מבט למצלמה, לעיתונאים, לאוהדים בבית, ולדבר. לתרץ. להגן. להבטיח. לבכות. זה גם לא משנה. אף אחד מהם לא מעניין.

בירידה הקודמת של הפועל, 1989, הקבוצה היתה מפורקת אבל מלאה בפרצופים. עד היום מהדהד הנאום הנוגע והנוגה של גילי לנדאו, פיוטיו כמספר שיערותיו - והיתה לו רעמה מכובדת. והיו שם גם קוקוס ואקהויז וסיני ועוד ועוד. היום אין כאלה. אין קוקוס ואין אבוקסיס ואין אבוטבול ואין באדיר ואין שכטר ואין זהבי ואין ורמוט. ואין גם בונדר.

הפועל הזו היא קבוצה של שכירי חרב ללא חרב וללא שכר, חסרת לידר, נעדרת עמוד אש. אף שחקן שיישאר לא ירגש אף אחד, ואף שחקן שיברח לא ירתיח אף אוהד. הקבוצה מרוקנת לחלוטין. את השער שלכמה שניות "השאיר אותה בליגה" היא רשמה מבעיטה חופשית של שנוא האוהדים מספר 1 ומדחיקה של שנוא מספר 2. הפועל הזו היא ספינה שננטשה עד כדי שחיקת המטפורה. 43 שחקנים ושלושה מאמנים ושני שלטונות עברו עליה העונה, המנהל המקצועי גוטמן עזב והועזב בשלושה מהלכים, הבוס כבירי שלח את כל העסק לפירוק וגם לוזון מיהר להימלט בנקודה שאז נראתה אסטרטגית. כל מי שיכול היה ברח, אף אחד לא רצה להיות האחרון שמכבה את האור. אבל הכתם ירדוף גם אותו, את כולם, מהמצולות ולנצח.

העיניים אומרות הכל/ברני ארדוב

בין הדאבל של 2010 לירידה של 2017 מפרידות שבע שנים רעות. אומללות. גרוטסקיות. נוראיות. חובבניות. פושעות. שיהיה ברור - קשה מאוד לרדת ליגה בישראל. קשה מאוד. צריך להיות מאוד מאוד גרוע במה שאתה עושה כדי להוריד קבוצה ליגה בישראל, ובעלי הפועל תל אביב, כולם, בלי לפסוח על שם באותה תקופה, לא פספסו החלטה אחת רעה. לא התחמקו ממכשול אחד. לא היתה להם רגל שלא דרכה עמוק בתוך החרא. יש הרבה בוסים גרועים בכדורגל אבל נראה שהפועל לא דילגה על אחד.

ובגלל זה הירידה שלה גם מבורכת. כי אפשר להיות רע מדי פעם ולהתחמק מעונש, אבל אי אפשר להיות כל כך רע מבלי לחטוף. יש משהו מעודד בכך שהסיסטמה סוף סוף התנקמה בפושעי כדורגל, במעסיקים שאצלם אף שחקן לא גומר טוב, באנשים שבשבילם שכר הוא בונוס, במנהלים שמשחקים בכסף שלא באמת קיים. וכאן אין הכוונה רק בשבע שנים, וגם לא ב-17. הפועל תל אביב הינה אורוות ניהול כמעט מאז שנוסדה. לעתים, אופי גדול של שחקנים גדולים וגאונות של מאמנים גדולים הצליחו להסתיר את הבושה, אבל מתחת לכל המסיכות מסתתר חורבן מתמשך, וכמה טוב שלאותם חוטאים סוף סוף נדבק עונש.

גם העונה, גם אחרי המינוס תשע, הפועל תל אביב בסך הכול היתה צריכה להתמודד מקצועית עם שתיים מהגרועות שנראו בליגת העל. והנה, האדומים הגיעו ליישורת האחרונה כשגורלם בידם, ובשלושה משחקי מפתח הוציאו שתי נקודות וגול אחד. זו היתה עונה מגעילה, שהתאימה לקבוצה הנוכחית כמו פטיש למגל.

הכתובת היתה על הקיר, מרוחה כמו שצריך, ועם מאמן שכבר ירד פעמיים לפני אמש ועם 14 ירידות מצטברות בסגל שחקנים צעיר, דל ורע, כנראה שהפעם הגורל באמת התעקש.

מאמן הפועל תל אביב מנחם קורצקי. ברני ארדוב
מאמן שירד כבר שלוש פעמים וסגל שמלא בצעירים שחוו ירידות ליגה/ברני ארדוב

אחת בלילה במתחם חודורוב, ושם נותרו המעטים שבאמת אכפת להם. אפשר היה לספור אותם על כף יד אחת. השחקנים כבר מזמן לא שם. לא מפתיע. אוזניות של אחד מהם נותרו על הכיסא, מחכות לאיסוף, אם בכלל ישוב בעליהן. מטען עדיין בשקע, לא מחובר לכלום, כמה נעליים זרוקות.

המתחם נוצץ, מדוגם, מפואר - הכול פרי פנטזיותו של כבירי. בעונה בה הגיעה הפועל לחוב בן 100 מיליון שקל, המתחם המשופץ הוא כנראה עגל הזהב. את הדאבל של 2010 לקחו בצריפים, ובחודורוב המתוקתק יורדים ליגה.

הגביעים והמדליות והמגנים והאותות פרוסים על מדפים במסדרון הרחב, כאילו להשוויץ במה שהיה, להגחיך עוד יותר את מה שקרה. אלופת המדינה, מחזיקת הגביע, אלופת אסיה.

הפועל תל אביב של היום היא ממש לא אימפריה אבל פעם היא הייתה כזו.

יום אחד היא כנראה תשוב להיות.

orenjos@walla.co.il

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully