המומחה לשיקום: אנטוניו קונטה הוא הגיבור הגדול באליפות של צ'לסי

מישי בטשואיי הבקיע אתמול (שישי) מול ווסט ברומיץ' את שער הניצחון שהעניק לצ'לסי רשמית את תואר האליפות. מה יכול להיות סמלי יותר? הרי בטשואיי לא פתח אפילו פעם אחת בהרכב, וגם כאשר עלה כמחליף היה זה לדקות האחרונות בלבד. לא מדובר בילד שקודם מהמילואים אלא בכוכב בן 23 שנרכש ממארסיי תמורת 39 מיליון יורו אחרי שהפציץ 23 שערים בכל המסגרות בעונה שעברה. הפיכתו לשחקן זניח, כמעט לא רלוונטי, היתה עלולה לגרום לצרה משמעותית בחדר ההלבשה, וכדאי לזכור כי בטשואי סבל בנעוריו מאינספור בעיות התנהגות, ואף נזרק בזמנו מהאקדמיה של אנדרלכט בשל כך. ואולם, לא נרשמה אף כותרת שלילית בנושא. בטשואי המשיך לעבוד קשה באימונים וקיבל אמש את הפרס הגדול כאשר נרשם בספרי ההיסטוריה. הקרדיט על כך מגיע לאנטוניו קונטה.

קשה לחשוב על אליפות שמזוהה יותר עם מאמן מאשר התואר הזה של צ'לסי. קונטה הפך תוך זמן קצר לפנים של המועדון, לרוח החיה שלו. הוא חתום על ההישג מכל ההיבטים האפשריים – המנהיגותי, התדמיתי, החברתי, הטקטי והניהולי. הוא קיבל לידיו קבוצה שבורה, שיקם אותה במהירות מופלאה וייצר מכונת משומנת בצלמו ובדמותו. בדרך, הוא התמודד עם סוגיות רבות שאיימו לפגוע במלאכתו, ופתר את כולן בסמכותיות ובנחישות, תוך שמירה ראויה להערצה על שקט תעשייתי.

לפני העונה התרכזה התקשורת בעיקר בשני מאמני העל האחרים שמצאו עבודה חדשה במנצ'סטר. פפ גווארדיולה וז'וזה מוריניו הוגדרו כפייבוריטים במירוץ האליפות – בגלל השמות שלהם, בגלל הנסיון העשיר שלהם בליגות השונות, וגם בזכות הרכש המאסיבי שביצעו. וקונטה? הוא רצה את לאונרדו בונוצ'י, אך נאלץ להסתפק ברגע האחרון בהחזרתו של דויד לואיז לסטמפורד ברידג'. הוא רצה את אלברו מוראטה, אבל ריאל מדריד קנתה אותו. הוא רצה את רומלו לוקאקו, אך אברטון סירבה. הוא רצה את ראג'ה נאינגולן, וגם זה לא עלה בידו. הפרשנים גיחכו על ההחתמה התמוהה לכאורה של מרקוס אלונסו תמורת 24 מיליון ליש"ט, וזה היה השחקן היחיד שנרכש לבקשתו המפורשת של האיטלקי – אם כי הוא אישר, כמובן, את ההגעה של אנגולו קאנטה. ואולם, גווארדיולה ומוריניו עדיין עובדים על בניית קבוצותיהם, בעוד קונטה כבר השלים ארמון פאר, ועשה זאת מזמן.

עוד בנושא

צ'לסי זכתה באליפות השישית בתולדותיה עם 0:1 מול ווסט ברומיץ'
ריקוד המכונה: ציוני הדרך באליפות השישית בתולדותיה של צ'לסי

כאשר הודיעה צ'לסי על מינויו של קונטה באפריל 2016, היה ברור שאדן הזאר ודייגו קוסטה נמצאים בדרך החוצה מהקבוצה. קונטה השאיר את שניהם. הוא שיכנע את הכוכב הבלגי המתוסכל שכדאי לו להיות המנהיג במקומו הטבעי מאשר לחפש תהילה בשדות זרים, והשינוי בגישתו היה עוצמתי – אתם מוזמנים לקרוא על כך כאן. החלוץ הברזילאי-ספרדי היה עם רגל וחצי בחוץ, אבל גם אותו השכיל קונטה לאלף ללא רעש מיותר. יתרה מזו, הוא כיבה באלגנטיות עוצרת נשימה את השריפה שאיימה לפרוץ כאשר קוסטה קיבל הצעה אסטרונומית מהליגה הסינית באמצע העונה. הצהובונים מצאי הדם חיכו לשווא לסכסוך שייצא משליטה, אבל קונטה ניהל את המצב בקור רוח מופתי כלפי חוץ, והוציא את המיטב מהסקורר.

הכישורים המיוחדים של קונטה באו לידי ביטוי גם בהעלמתו של ג'ון טרי מההרכב. הקפטן, שנהנה ממעמד מיוחד בקרב האוהדים, ידע תמיד למשוך את תשומת הלב התקשורתית ולנצל אותה לטובתו. כך עשה, למשל, כאשר הכריח את צ'לסי להאריך את חוזהו לפני שנה באמצעות ספין שעשה כותרות גדולות מאוד. העונה, לא פתח טרי בהרכב בפרמייר-ליג מאז נפצע בתחילת ספטמבר. בתקופת החלמתו, עברו הכחולים למערך החדש עם שלושה בלמים, והכוכב הוותיק לא התאים יותר לתוכניות. עם מנג'ר אחר על הקווים, זו היתה עלולה להיות בעיה, אבל קונטה ניהל את העסק היטב גם בזירת טרי. ההודעה על סיום דרכו של הקפטן בקבוצה, אשר פורסמה לפני כחודש, התקבלה בטבעיות על ידי כל הצדדים. אצל קונטה, כולם פועלים למען מטרה משותפת ולא מכבסים את הכביסה המלוכלכת בחוץ.

זוהי אחת התכונות החשובות ביותר של האיטלקי – הוא שתלטן ואובססיבי, אבל לא דיקטטור. הוא מקבל את כל ההחלטות, אבל גורם לסובבים אותו להרגיש שייכים, גם אם – כמו במקרה של בטשואי וטרי – השפעתם מצומצמת עד כדי כאב. הוא המנהיג האולטימטיבי, אבל לא מתעקש לקחת את הקרדיט על ההצלחות, כמו מוריניו לפניו. הוא יודע לעבוד עם התקשורת, אבל שומר על פרופיל נמוך, ממעט לנהל מלחמות פסיכולוגיות עם גורמים חיצוניים, ולא מדבר כלל על בעיות פנימיות.

המנטרה שלו ברורה – עבודה קשה, משמעת, התלהבות חסרת גבולות, מחוייבות חסרת פשרות, רצון בלתי נשלט לנצח, ווינריות, אמונה עצמית. כך הוא הצליח כשחקן, על אף שהכשרון הטבעי שלו היה מוגבל למדי. כך הוא מצליח גם כמאמן, וזה עבד בכל מקום אליו הגיע. קונטה הוא המומחה הטוב בתבל לשיקום אימפריות הרוסות – הוא נהנה להתחיל במשימה דווקא מהמקום הנמוך ביותר ומשיג תוצאות מיידיות שעולות גם על הציפיות האופטימיות ביותר.

קחו, למשל, את יובנטוס אהובתו. קונטה חתם בקיץ 2011, אחרי עונה קטסטרופלית שהותירה את הגברת הזקנה מחוץ למפעלים האירופיים. יובה היתה אז הלוזרית של הכדורגל האיטלקי, והפרשנים לא הפסיקו לנתח את חוסר יכולתה להתאושש מפרשת קלצ'ופולי. "המועדון הזה סיים פעמיים ברציפות במקום השביעי. זה בלתי מתקבל על הדעת. אני לא אסבול זאת", אמר הבוס בשיחתו הראשונה עם השחקנים, ויובנטוס זכתה באליפות בעונתו הראשונה. ואז שמרה על התואר. ואז זכתה גם בפעם השלישית. לפני תחילת הקדנציה, היו ספקות לגבי יכולתו של המאמן לשלב את אנדראה פירלו במערך שלו, אבל קונטה התאים את הטקטיקה כדי להוציא את המיטב מהמאסטרו.

קחו גם את השנתיים בנבחרת איטליה. קונטה החליף את צ'זארה פראנדלי אחרי שהכחולים הודחו מהמונדיאל בשלב הבתים, בין היתר בגלל הפסד לקוסטה ריקה. האופוריה אחרי ההעפלה לגמרי יורו 2012 נעלמה כלא היתה, והנבחרת היתה במשבר עמוק. המאמן ספג ביקורות גדולות במהלך המוקדמות, והאש רק התעצמה כאשר בחר סגל אפור לכאורה והשאיר שחקנים יצירתיים בחוץ. אלא שאיטליה היתה הנבחרת הטובה ביותר באליפות אירופה האחרונה, הכניעה ללא תנאי את בלגיה ואת ספרד, הובילה את המהפכה הטקטית החשובה ביותר בשנים האחרונות עם מערך שלושת הבלמים אשר הושלמה העונה גם בפרמייר-ליג, והיתה ראויה לנצח את גרמניה ברבע הגמר.

הפסד החבורה של קונטה בפנדלים גרם לאוהדים ברחבי העולם להתאכזב, וזה לא דבר של מה בכך. בדרך כלל, איטליה היא נבחרת לא פופולרית בלשון המעטה בקרב חובבי הכדורגל הנייטרלים, אך הפעם נשבו רבים מאוד בקסמה המיוחד. הם התאהבו בראש ובראשונה בהתלהבות האדירה של קונטה, שגרם לכל מי שחזה בקפיצותיו המטורפות על הקווים ובחגיגות השערים שלו להרגיש חלק מהחוויה. את השגעון יוצא הדופן הזה הביא קונטה גם לסטמפורד ברידג', עם תוצאות מדהימות.

קונטה לא רק הדביק את השחקנים באמוציות שלו. הוא לא רק יצר קשר מופלא עם הקהל שמעולם לא היה רגיל למאמן שמתחבק בלהט עם אוהדים אחרי כיבוש שערים. הוא גם שינה את היחס של האוהדים הנייטרלים, באנגליה וברחבי העולם, כלפי צ'לסי.

הגישה של מוריניו, לפיה "כל העולם נגדנו", התאימה למנטליות של המועדון ועבדה נהדר בקדנציה הראשונה של הפורטוגלי, אבל היא יצרה אנטגוניזם בקרב כל מי שלא מזהה את עצמו עם הקבוצה. צ'לסי מודל 2005 ו-2006 היתה אלופה ראויה ומוערכת, אך ממש לא אהובה. קרלו אנצ'לוטי לא הצליח לשנות את התדמית הזו, הזכיה בליגת האלופות ב-2012 עם כדורגל הגנתי מובהק העמיקה את הבעיה, והקדנציה השניה של מוריניו דירדרה את המצב לשפל חסר תקדים. נוכחותו של טרי, דמות לא פופולריות באופן קיצוני עבור אלה שלא אוהדים את הכחולים, כלל לא עזרה. המפלה של צ'לסי ומוריניו אשתקד גרמה לפרץ אדיר של שמחה לאיד. לא יהיה מוגזם לומר כי צ'לסי היתה קבוצה שנואה.

והנה, תראו אותה עכשיו. היש מישהו שמסוגל לשנוא את הקבוצה הנוכחית בכל ליבו? צ'לסי של קונטה היא קבוצה כריזמטית. קל להתחבר אליה, כיף לצפות במשחקיה, נוח להזדהות איתה. צ'לסי בגרסתה החדשה היא אלופה אהודה – לא ברמה של לסטר אשתקד, אבל הרבה יותר מכל התארים הקודמים שלה במילניום הנוכחי. יש רק אחראי אחד לכך. קונטה חולל מפנה טקטי עצום ושינוי תדמיתי משמעותי לא פחות. הוא המלך האמיתי של אנגליה.

קונטה לא מושלם, כמובן. נסיון העבר מלמד שהוא לא בנוי להוביל פרוייקטים ארוכי טווח ונוטה להסתכסך עם הנהלות. הוא התפטר מיובנטוס בפתאומיות בקיץ 2014 כאשר דרישותיו בשוק ההעברות לא נענו, ועזב גם הנבחרת על אף שבהתאחדות ניסו לשכנעו להמשיך. איש לא יודע כמה זמן יוכל האיטלקי לעבוד בהרמוניה עם רומן אברמוביץ', ומתי יחליט לצאת להרפתקה אחרת כדי לחלץ מועדון חדש מהמשבר (מישהו חשב על אינטר?). אבל כל עוד הוא בסטמפורד ברידג', ההצלחה המסחררת עשויה להימשך, וקונטה מראה לעמיתיו כיצד צריך לנהל מועדו. הוא מתווה דרך, פותר בעיות, מתאים את השיטה לסגל הקיים ועוסק בדבר החשוב ביותר בכדורגל – השגת נצחונות. הוא המודל לחיקוי, ואחד המאמנים הטובים בעולם.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק