ממשיך דרכו: פטר בוס החזיר את המורשת של יוהאן קרויף לאייאקס

יש משהו ביזארי, כמעט אבסורדי, שדווקא קשר אחורי מפיינורד לשעבר החזיר את הרוח של יוהאן קרויף לאייאקס, אבל זה המצב. על אף שהקבוצה מרוטרדאם צפויה באופן אירוני לזכות באליפות ראשונה מאז 1999 על חשבונו, פטר בוס הוא מלך אמסטרדם. גם אם יסיים את העונה בידיים ריקות, היא תוגדר כהצלחה מסחררת, והציפיות לקראת העתיד בשמיים. אפשר להרגיש את האופוריה שלא זכורה בעיר כבר הרבה שנים. "כולם מאוהבים בבוס", אומרת לוואלה! ספורט באבט ואן הארן, אוהדת שלא מפספסת אף משחק, והיא מבטאת את האווירה הכללית.

נקודת הפתיחה לא היתה מזהירה, בלשון המעטה. מינויו של בוס נתקל בהתנגדות נחרצת מצד הגרעין הקשה של האוהדים, ובמיוחד מארגון האולטראס F-Side. "ההנהלה לא לוקחת אותנו ברצינות. לבוס עבר בפיינורד, וזה חמור מספיק, אף בנוסף אין לו גם קבלות אמיתיות כמאמן. הוא לא זכה בדבר בקריירה", נכתב באתר האינטרנט של הארגון, והמאמן החדש התקבל בשריקות בוז מצד חלקים מסוימים ביציעים.

עוד בנושא:

אייאקס תנסה להשלים העפלה לגמר הליגה האירופית

געגועים למאמן הקודם לא היו שם. פרנק דה בור אמנם זכה בארבע אליפויות רצופות עד 2014, אך כשל במירוץ מול איינדהובן בשתי העונות הקודמות, כולל פיאסקו דרמטי במיוחד במחזור הנעילה אשתקד, והכדורגל שלו נתפס כשבלוני ומשעמם. היתה כמיהה עצומה למשהו חדש ומרענן, ובוס מונה במטרה זו בדיוק, אולם בעוד ההנהלה סברה שעשתה את הצעד הנכון, הפרשנים והאוהדים הפגינו סקפטיות גדולה – קל וחומר אחרי הפתיחה המזעזעת.

משחק הבכורה של בוס בליגה הסתיים ב-2:2 מול רודה החלשה שכבשה את שער השיוויון בזמן פציעות. שבוע לאחר מכן הגיע הפסד ביתי 2:1 לווילם טוויי הקטנה, למרות שהקפטן דייבי קלאסן כבש כבר בדקה הראשונה. באירופה המצב היה בעייתי אף יותר. אייאקס הצליחה איכשהו לגבור, עם הרבה מאוד מזל, על פאוק סלוניקי במוקדמות ליגת האלופות, אבל אז הגיעה רוסטוב של קורבן ברדייב ופירקה אותה לחתיכות.

מאמן סגנית אלופת רוסיה בכלל לא היה אז בתפקיד רשמי, והכין את הקבוצה מאחורי הקלעים תוך שהוא מנהל משא ומתן עם ספרטק מוסקבה, אך העליונות הטקטית שלו על בוס היתה ברורה כשמש. רוסטוב יצאה עם 1:1 מאמסטרדם בזכות הגנה מאורגנת, ואז הביסה את ההולנדים 1:4 בגומלין בדרך לשלב הבתים. בוס יצא קירח מכאן ומכאן, בכל המובנים האפשריים, והמחאה הגדולה כבר חיכתה לו מעבר לפינה שבועות ספורים אחרי תחילת הקדנציה. אלא שבוס שמר על קור רוח ובטחון עצמי, כי הוא ידע בדיוק לאן הוא שואף להגיע כאשר קיבל את משרת חלומותיו.

כן, זה תמיד היה חלומו הגדול. בוס אולי כיכב בפיינורד, ואפילו התאפיין בכל התכונות הדרושות ברוטרדאם – נחישות, קשיחות, רוח לחימה, אך אייאקס היתה אהבתו הגדולה, גם אם הוא שמר זאת בסוד בשנות ה-90'. לטענתו, הוא נסע עוד בהיותו שחקן פיינורד לאמסטרדם כדי לצפות באימונים של לואי ואן חאל, אם כי לא לגמרי ברור כיצד קיבל אישור להיות נוכח בהם. האובססיה שלו עם יוהאן קרויף החלה מזמן. "כבר בגיל 16 ידעתי שאני רוצה להיות מאמן, והיה לי רק מודל אחד לחיקוי", אמר בוס בראיון לגרדיאן השבוע, "קראתי את כל מה שקרויף כתב. ביחד עם חבריי, יצרנו ספר שלם. היו בו כל המאמרים של יוהאן וכל הראיונות איתו. אספנו אותם וניסינו לארגן אותם לפי פרקים – הגנה, התקפה, טקטיקה וכו'".

את החזון הזה החל בוס ליישם כאשר תלה את הנעליים והפך למאמן. גם שלוש שנים כמנהל ספורטיבי בפיינורד לא שינו במילימטר את כוונותיו. הוא רצה להיות מאמן אייאקס לפי המורשת של קרויף, וחתר לשם בהתמדה. כמאמן הראקלס, הוא דגל בכדורגל התקפי סוחף וקידום צעירים, וכך עשה גם כאשר מונה למאמן ויטסה ב-2013 והפך את הקבוצה לאטרקטיבית במיוחד. אוהדים נהרו לאיצטדיון בארנהם כדי לראות הצגות, גם אם התארים לא הגיעו.

אנשי ויטסה עדיין כועסים על בוס על כך שעזב את הקבוצה בינואר 2016 כדי להגיע למכבי תל אביב, אבל עבור המאמן היה זה צעד טבעי נוסף בדרך להגשמת החלום. מכבי תל אביב לא ממש עניינה אותו – הוא הגיע לארץ הקודש כדי לחזק את הקשר עם משפחת קרויף. התברר שהעיתוי היה נכון, כי הגאון הלך לעולמו באפריל שעבר. "זמן קצר לפני מותו של יוהאן, הוא הגיע לישראל. בילינו שבוע ביחד, וזה היה מדהים. במקום לקרוא את הספר שעשיתי, הקשבתי לו אישית. הייתי כולי אוזן. למדתי בשבוע כאילו עברו עשר שנים. הוא חזה בשני משחקים של מכבי, והיה בכל האימונים", סיפר בוס לגרדיאן.

ההיכרות המעמיקה הזו, והשבחים מצד ג'ורדי קרויף, תרמו לקידום מועמדותו של בוס כמחליפו של דה בור. העובדה כי מכבי תל אביב סיימה כסגניתה של הפועל באר שבע אשתקד כלל לא היתה רלוונטית, כי הוא לא נבחן לפי מידת הצלחתו בישראל אלא לפי ההתאמה למועדון. ההנהלה האמינה בו, והיום היא קוצרת את הפירות. גם המתנגדים הגדולים ביותר של המהלך מודים כי טעו. באמסטרדם יש קונצנזוס לגבי בוס.

"אחרי הכשלונות בפתיחת הליגה וההדחה בידי רוסטוב, היתה ביקורת נוקבת מאוד על בוס, אבל הוא ידע לעשות את השינויים הנכונים. חכים זייש הוסט לקישור, לאסה שונה הדני הפך לקשר אחורי, ולפתע הקבוצה החלה לשחק כדורגל התקפי ומהנה. גם התוצאות הנכונות הגיעו, ובוס הוא הצלחה אדירה בעונת הבכורה, במיוחד אם יעפיל לגמר הליגה האירופית. זו קבוצה צעירה מאוד שמייצרת המון הזדמנויות בכל משחק .לראשונה מזה זמן רב, אוהדי אייאקס יכולים להזדהות עם הקבוצה, כמו בימי ואן חאל בשנות ה-90'", אומר לוואלה! ספורט העיתונאי פלוריס קוקנביר.

ברט סנדרס, עורך אתר האוהדים הגדול ביותר של אייאקס, מסכים איתו. "בוס הוא הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות לקבוצה", הוא טוען, "אחרי חמש שנים עם דה בור, היינו משועממים עד מוות עם הכדורגל העלוב שלו. שחקנים העבירו את הכדור מצד לצד, וגם ארבע אליפויות לא פיצו על כך. לאוהדי אייאקס לא מספיק לזכות – אנחנו רוצים לעשות את זה בסטייל, וזה הסגנון של בוס. הוא הכי קרוב ליוהאן קרויף מבחינת השקפת עולמו. הוא החזיר לקבוצה את שיטת הלחץ, והביא לאוהדים הנאה. הוא קידם המון צעירים, מצא תפקידים חדשים עבור שחקנים רבים, הפך את הקשר דיילי סינקחראבן לשחקן אגף והגדיר מחדש את שונה כסוג של אנדראה פירלו. אייאקס חזרה להיות אייאקס בזכות בוס".

התנופה רק הלכה והתחזקה בתקופה האחרונה. הניצחון הביתי המוחץ על פיינורד במשחק העונה היווה ציון דרך משמעותי, וכך גם ההצגות מול שאלקה וליון בליגה האירופית. הצרפתים אולי הפגינו משחק הגנה עלוב כאשר הובסו לפני שבוע 4:1 באמסטרדם במשחק הראשון בחצי הגמר, אבל אייאקס היא זו שגרמה להם לטעות. בוס אמנם לא מרבה לחייך על הספסל, אבל הוא החזיר את החיוך לפני האוהדים. "אין שום ספק לגבי מעמדו של המאמן. כולם רוצים שהוא ימשיך כאן לשנים ארוכות במסגרת פרויקט ארוך טווח", טוען קוקנביר.

האם גם ג'ורדי קרויף יצטרף בעתיד לפרויקט זה, וישוב לעבוד עם בוס במקום להלל אותו במאמרים בעיתון דה טלחראף? בשלב זה, הפרשנים בהולנד לא מאמינים באפשרות זו, כי המנהל הספורטיבי מארק אוברמארס לא ממהר לעזוב ולפנות את המשרה, אבל נוכחותו של המאמן בהחלט עשויה להכשיר את הקרקע לקראת עתיד רחוק יותר. אם בוס מביא את הבשורה של יוהאן קרויף, יהיה טבעי שגם הבן ישולב. בינתיים, באייאקס מייחלים לנס במחזור האחרון ביום ראשון, והערב כוססים ציפורניים לקראת הגומלין בליון, אולי בדרך לגמרי אירופי ראשון מאז 1996. וגם זו בהחלט סיבה למסיבה.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק