הסבלנות משתלמת: דרכו הייחודית של מסימיליאנו אלגרי לתהילה

ובכן, יש לנו גמר ליגת האלופות – יובנטוס מול ריאל מדריד. משחקי הגומלין בשבוע הבא כבר לא ממש רלוונטיים, ואפשר להתחיל להתכונן לקרב האיתנים המופלא הזה. מפגשים רבים היו בין השתיים, והזכרונות צפים. השער המיתולוגי של פרדראג מיאטוביץ' בגמר ב-1998 שקטע את הבצורת הארוכה מכולן, התשואות האדירות שקיבל אלסנדרו דל פיירו בסנטיאגו ברנבאו ב-2009...

מבחינתי, הרגע המרגש והדרמטי ביותר היה השער של פאבל נדבד במשחק הגומלין בחצי הגמר לפני 14 שנה, והכרטיס הצהוב הגורלי והמיותר שספג הגאון הצ'כי דקות ספורות לאחר מכן. הניצחון המפואר ההוא של הגברת הזקנה השפיע רבות דווקא על ההיסטוריה של הכדורגל בבירת ספרד. הוא גרם לפיטוריו של ויסנטה דל בוסקה, להעזבתם של פרננדו היירו וקלוד מאקללה, ובסופו של דבר לקריסת חזון הגלאקטיקוס המפורסם של הנשיא פלורנטינו פרס. 14 במאי 2003 היה, ללא צל של ספק, תאריך מכונן בתולדות הכדורגל האירופי, אבל רק שלושה ימים קודם לכן התרחש האירוע שאיש מעולם לא דיבר עליו. אז עכשיו זה הזמן – בואו נצא לדרך.

עוד בנושא

יובנטוס ניצחה 0:2 במונאקו בחצי גמר ליגת האלופות
בופון מחכה עם החגיגות: "מונאקו עדיין מפחידה"

ב-11 במאי 2003 סיים מסימיליאנו אלגרי את הקריירה ככדורגלן בגיל 35. היה זה במחזור האחרון בליגה הרביעית, כאשר קבוצתו אליאנזה הפסידה בבית לגוביו ונותרה במקום השמיני המצוין מבחינתה – הרי רק שנה קודם לכן היא עלתה מהליגה החמישית. אלגרי היה הכוכב של אליאנזה במרכז המגרש, ומאמנו דאז פרנצ'סקו בוליו נזכר: "הוא מילא אצלי את התפקיד של פירלו, ביצע את כל הכדורים הנייחים, היה חכם ומהיר מחשבה. מסימיליאנו היה כריזמטי, אהוד בחדר ההלבשה, תמיד חיובי ושמח. הוא עזר לנו לעלות, וכבר אז ראיתי שיש לו תכונות של מאמן על המגרש". ואכן, זמן קצר לאחר מכן החליף אלגרי את בוליו על ספסל אליאנזה, והחל את דרכו לפסגה.

"אנשים לא מזכירים שהוא התחיל מלמטה, וזה הרי חשוב מאוד. מאמנים צריכים להבין את השחקנים", טען בוליו. ובכלל, נוטים להתעלם מהייחודיות של אלגרי, כי המסלול שלו על הדשא ממש לא שכיח בקרב מאמני צמרת. רוב אנשי המקצוע הבכירים הם שחקני עבר טובים מאוד. כוכבי על של ממש בדרך כלל לא מצליחים על הקווים, עם מספר קטן של יוצאי דופן, אבל כוכבים בסדר גודל משמעותי מאוד פלוס-מינוס יש בשפע. נכון לעכשיו, אלה אנטוניו קונטה, פפ גווארדיולה, לואיס אנריקה, מאוריסיו פוצ'טינו, קרלו אנצ'לוטי... אפשר להמשיך את הרשימה. מנגד, נפוצה תופעה של מאמני צמרת שלא זכו כלל לקריירה מקצוענית כשחקנים – ז'וזה מוריניו, לאונרדו ז'ארדים, חורחה סמפאולי, תומאס טוכל, מאוריציו סארי, ברנדן רוג'רס, אנדרה וילאש בואש, יוליאן נאגלסמן.

אין הרבה מאמנים גדולים שהיו שחקנים מקצוענים בינוניים. אפשר להזכיר את יורגן קלופ, לוצ'אנו ספאלטי ואונאי אמרי, אבל הם מעולם לא הגיעו לליגה הראשונה, ולכן ההקבלה לא תהיה נכונה. יש משהו לא שגרתי בדרכו של אלגרי, שהחליף 13 קבוצות בשני עשורים, רובן בליגות הנמוכות, אך חווה בכל זאת גם כמה רגעים מעניינים. עונת השיא שלו היתה ב-1992/93 בפסקארה בליגה הבכירה, שם היה שותף לקונצרטים של כדורגל התקפי מובהק שהסתיימו לרוב בתבוסות. הוא הבקיע 12 שערים מעמדת הקשר הקדמי, אבל הקבוצה ירדה מהמקום האחרון. זכור במיוחד המשחק המטורף מול מילאן במחזור השני, בו כבש אלגרי בדקה הראשונה, בעוד פרנקו בארזי הסיט לרשתו שני שערים עצמיים. המחצית הראשונה הסתיימה בתיקו 4:4, מילאן ניצחה 4:5 בסיום בזכות שלושער של מרקו ואן באסטן. מי חשב אז שאלגרי ימונה בחלוף 18 שנה למאמן האדומים-שחורים בסן סירו?

כאשר נשאל בוליו מדוע לא מיצה אלגרי את הפוטנציאל כקשר, הוא השיב: "שילוב של חוסר מזל וטעויות שהוא עשה. היה לו כשרון נהדר, אבל הקריירה התבזבזה". יכול להיות מעניין לשאול את אלגרי עצמו על הטעויות האלה, אך דבר אחד בטוח – הוא היה נחוש לא לחזור עליהן כמאמן, בעוד נסיונו העשיר כשחקן בקבוצות בסדר גודל של פסקארה, קליארי ופרוג'ה העניק לו פרספקטיבה אחרת על המשחק. יש לו חוכמת רחוב. הוא רגיל למנטליות של אנדרדוג, אבל מוכן להסתכל בעיניים לכל כוכב על שנמצא בסגל. למעשה, קשה לחשוב על מאמן שמסוגל להתמודד עם כמויות האגו העצומות בחדר ההלבשה מבלי להיות דיקטטור מחד (ע"ע ואן חאל או מוריניו), וגם לא להיתפס כרך מדי מאידך (ע"ע אנצ'לוטי).

אין לאלגרי מנטרה שמלווה את חייו. הוא לא מכור לטקטיקה ואסתטיקה כמו גווארדיולה, לא מטורף על עבודה קשה, רוח צוות ולחימה כמו קונטה, לא אובססיבי לגבי משחק לחץ כמו קלופ, לא מאוהב במשחקים פסיכולוגיים כמו מוריניו. הוא לא מספק ציטוטים מרתקים, לא מרבה להתלונן על אילוצים פנימיים וחיצוניים. הוא פשוט מתאים את עצמו לנסיבות, לסגלים ולשחקנים, בוחן את האופציות ומקבל את ההחלטות בשקט ובסמכותיות. הוא מסוגל לעשות טעויות גסות, כמו כל מאמן אחר – החמורה ביותר היתה הדרך בה הועזב אנדראה פירלו ממילאן ב-2011. ואולם, הוא גם יודע להודות בטעויות האלה. לא רבים האמינו שאלגרי יוכל להסתדר עם פירלו כאשר מונה על ידי יובה אחרי העזיבה הפתאומית של קונטה ב-2014, אבל המאסטרו סיפק בהדרכתו עונה חלומית שהסתיימה בהעפלה לגמר ליגת האלופות.

רבים פיקפקו בו כאשר הגיע לחדר ההלבשה הטעון של מילאן ב-2010, אבל אלגרי אילף את כולם, כולל זלאטן איברהימוביץ', וזכה באליפות בעונתו הראושנה בטופ. רבים פיקפקו בו כאשר הגברת הזקנה הימרה עליו, והוא הוגדר כפתרון מאולץ בלית ברירה. כיום ברור כשמש שאלגרי היה היורש המושלם של קונטה. קודמו אהב לטעון שההצלחה בליגת האלופות בלתי אפשרית: "אי אפשר לאכול במסעדה של 100 יורו אם יש לך 10 יורו בכיס". אלגרי לא אמר כלום, והוכיח שאלה היו דברי הבל. בתקופתו, נפרדה יובנטוס מפירלו, קרלוס טבס, ארתורו וידאל, פול פוגבה ואלבארו מוראטה, עשתה רווח נאה מאוד על חלקם, ותמיד ידעה להיבנות מחדש ולהתקדם. עכשיו מצעיד אותה אלגרי לגמר אירופי שני תוך שלוש שנים.

הגמישות הטקטית שלו ראויה להערצה. אלגרי לא מחפש שינויים בכוח, אבל מבצע אותם במידת הצורך, וגם מאתר הזדמנויות מפתיעות לפתח את שחקניו. בעוד גווארדיולה לא סבל את מריו מנדז'וקיץ' בבאיירן מינכן, המציא העונה אלגרי את החלוץ הקרואטי מחדש כשחקן אגף שמאל. בזכות של המאמן, חזר סמי חדירה לכבוש ולבשל כמו בימים העליזים בשטוטגרט, אחרי שכישוריו ההתקפיים סורסו לחלוטין בריאל מדריד.

המעבר בין השיטות השונות בהגנה מתבצע ביובנטוס בטבעיות מדהימה. בשני המשחקים מול ברצלונה, העדיף אלגרי לשחק עם רביעיה אחורית, כאשר דני אלבס ואלכס סנדרו נדרשו למשמעת ברזל – והגברת הזקנה שמרה על רשת נקיה במשך 180 דקות, בעוד שלישיית MSN שותקה. אתמול, נגד הקבוצה הפוריה ביותר ביבשת, עבר אלגרי לשלישיית בלמים ושיחרר את דני אלבס ואלכס סנדרו למשימות התקפיות. התוצאה – גם רדאמל פלקאו, קיליאן אמבפה וחבריהם לא הצליחו למצוא את הרשת. מנגד, בישל סיפק אלבס שני בישולים ברמה העולמית הגבוהה ביותר לגונסאלו היגואין והכריע את ההתמודדות.

והיגואין עצמו? סארי עשה עבודה מופלאה עם הסקורר בנאפולי, אבל ביובנטוס הוא הפך לשחקן רב גוני יותר. הקבוצה ממש לא מתרכזת רק באספקת הכדורים אליו, והארגנטינאי משתתף יותר גם בבניית המשחק. הוא גם הפך לפתע לווינר שלא נעלם ברגעים המכריעים. למעשה, היגואין כבש בשלושת המשחקים הראשונים מול האקסית המיתולוגית. במשחק הראשון בחצי גמר הגביע, פיגרה יובה בבית מול נאפולי, אך ניצחה 1:3 בסיום, והיגואין אמר: "המאמן אמר לא לאבד את הסבלנות, כי אנחנו יכולים לעשות את זה".

וזו אולי מילת המפתח של אלגרי – סבלנות. הוא המתין כל כך הרבה זמן להזדמנות שלו, ועבר כל כך הרבה בדרך, שהסבלנות שלו לא יודעת גבול. אחרי שתלה את הנעליים ומונה למאמן אליאנזה, הוא טיפס למעלה דרך ספאל, גרוסטו, ססואולו וקליארי. בסרדיניה הוא פוטר פחות משנה אחרי שזכה בתואר מאמן העונה, וגם במילאן דאגו לפגוע בתדמיתו עד לפיטורים. איפה מילאן היום, ואיפה אלגרי?

אז גם לזכיה בליגת האלופות הוא יכול להמתין בסבלנות האופיינית. לפני שנתיים הפסידה יובנטוס לברצלונה, והפעם תחכה לה בקרדיף קבוצת הפאר הספרדית השניה, עם האקס זינדין זידאן על הקווים. אותו זידאן שהפסיד ליובנטוס בחצי הגמר ב-2003, שלושה ימים אחרי שאלגרי הפסיד לגוביו במשחק הפרישה. אפשר לשבח את זיזו רבות על פועלו מאז מונה בינואר 2016, אבל כיום אלגרי כבר לא יכול להיות אנדרייטד. כיום צריך להצהיר בפה מלא – בקרב המאמנים נהנית יובה מעדיפות לקראת הגמר המרגש.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק