לא לשימוש במצלמות: מדוע השיטה של הפוטבול תהרוס את הכדורגל

הזכרתי לא מכבר במספר פסקאות את הסיבות להתנגדותי לשימוש שופטי הכדורגל במצלמות לצורך לקבל החלטות, וכעת אין מנוס מלדון בנושא באופן מעמיק יותר. אחרי השערורייה אמש (שלישי) במשחק הגומלין בין ריאל מדריד לבאיירן מינכן ברבע גמר ליגת האלופות, נשמעו ביתר שאת ההצהרות הפופוליסטיות בנושא העזרים הטכנולוגיים, וזה הזמן להסביר מדוע השינוי לא יקל על השופטים, אלא בדיוק להיפך. המצלמות יהפכו את חיי השופטים לבלתי נסבלים, ויהרסו את הכדורגל כפי שאנחנו מכירים אותו.

הן יקרבו את המשחק לענפי הספורט האמריקאים, במיוחד פוטבול ובייסבול. משחקים בענפים אלה, ובמידה לא מבוטלת גם בכדורסל, בנויים ממקטעים, בניגוד מוחלט לכדורגל אשר מתאפיין בגרסתו האופטימלית בקצב בלתי פוסק. יש אנשים שמעדיפים פוטבול, וזו זכותם. אלה שאוהבים כדורגל צריכים להיות מודעים להשפעת המצלמות.

למה בבייסבול ובפוטבול המצלמות כה יעילות? כי ברור כיצד להשיב את המצב לקדמותו. כל מקטע בענפים אלה מתחיל מעמידה מסוימת של שחקנים על המגרש. אם השופט מגלה כי טעה, הוא פשוט מחזיר את הגלגל לאחור ומעמיד את השחקנים באופן הצודק לדעתו. זה הדבר הנכון והטבעי ביותר. ואולם, האם אפשר להחזיר את הגלגל לאחור בכדורגל? ברור שלא, כי בכדורגל אין עמדות קבועות, וכל מהלך ייחודי בפני עצמו.

עוד בנושא

ריאל מדריד עלתה לחצי גמר האלופות עם 2:4 ביתי על באיירן
רונאלדו התחנן בפני אוהדי ריאל: "אף פעם אל תקראו לי בוז"
ברשת לא נרגעים משערוריית השיפוט, גם פיקה שלח עקיצה

אין עוררין על כך שהשימוש במצלמות יכול לסייע לשופטי הכדורגל להימנע מטעויות מסוימות. למשל, השער השני של כריסטיאנו רונאלדו, שהובקע עמדת נבדל, היה נפסל לו קיבל צוות השופטים עדכון על שגיאתו. זה קל, כי המהלך הסתיים כאשר הכדור חצה את קו השער. ואולם, העלילה יכולה היתה להיות אחרת – הקוון יכול היה לראות את המהלך נכון ולהרים את הדגל. לשמחתנו, מדובר בתסריט שכיח יותר. קוונים טועים מדי פעם, אך ברוב המקרים הם בכל זאת מקבלים את ההחלטה הנכונה. אז דמיינו לעצמכם שהקוון הרים את הדגל, מנואל נוייר הצליח להדוף את הבעיטה של רונאלדו, והכדור עדיין מסתובב ברחבה.

במצב הנוכחי, ללא מצלמות, פסיקתו של השופט ברורה. הוא רואה את סימונו של הקוון, שורק לנבדל, והכדור עובר לבאיירן. אבל מה קורה כאשר השופט יודע שהוא יכול להיעזר במצלמה? האם יעז לעצור את ההתקפה המסוכנת של ריאל, ממש לפני שלוקה מודריץ' מגיע להזדמנות בעיטה, או יתן למהלך "הטבעי" להסתיים כדי לא למנוע מריאל סיכוי לכבוש במידה והקוון שגה? המהלך "הטבעי" הזה עשוי להימשך זמן רב. מאטס הומלס יבלום את הבעיטה של מודריץ', באיירן תצא להתקפה מתפרצת, אריאן רובן יאבד את הכדור... תמשיכו בעצמכם. ככה הכדורגל עובד. הוא לא נח לרגע. יחלפו עוד 74 שניות עד שהכדור ייצא מתחומי המגרש, ואז יתייעץ השופט עם המצלמה, יראה שהקוון צדק ויעביר את הכדור לבאיירן. אלה 74 שניות שלא היו באמת. השופט יצטרך להוסיף אותן לזמן הפציעות.

חשוב להבין שאנחנו לא מדסקסים כאן מצב קיצון היפותטי שמתרחש לעתים רחוקות. נהפוך הוא – אלה החלטות שגרתיות שמתקבלות עשרות פעמים בכל מחצית. לא מדובר רק בנבדלים, אלא גם בעבירות. כמה פעמים יוצא שחקן להתקפה מתפרצת מסוכנת תוך שהוא דוחף קלות את השומר שלו? כיום, כאשר אין שימוש במצלמות, השופט שמבחין בעבירה שורק לכדור חופשי ועוצר את המתפרצת. האם יעז לעשות זאת אם יוכל להיעזר במצלמה?

"האם אני בטוח לחלוטין שכריסטיאנו רונאלדו באמת דחף את טיאגו? אולי הזווית שלי לא היתה מספיק טובה? אוהדי ריאל לא יסלחו לי אם לא אבדוק זאת בווידאו", יחשוב לעצמו השופט. והוא יאפשר להתקפה לרוץ, רונאלדו ידהר לאורך 70 מטרים, יבעט לקורה, יתפוס את הראש, ובינתיים באיירן תתחיל לפתח התקפה משלה. עוד 74 שניות יחלפו עד שהכדור יעזוב את תחומי המגרש, ואז יקבל השופט את העדכון שהאבחנה הראשונית שלו היתה נכונה. באמת היתה עבירה. עוד 74 שניות בוזבזו לשווא. גם אותן צריך להוסיף לזמן הפציעות. וכך הלאה. שוב, ושוב, ושוב. לפחות רבע שעה בכל מחצית. אולי יותר.

תומכי השימוש בעזרים הטכנולוגיים מעלים לעתים תכופות הצעה לפיה לכל קבוצה יינתן מספר מוגבל של ערעורים. נדמה שיש בכך הגיון בריא כי לכאורה הדבר מקטין את השימוש במצלמות, אך בפועל זה לא נכון. האלטרנטיבה הזו לא פותרת את הבעיה בה אנו דנים, אלא דווקא מחמירה אותה. כי הרי המשחק צריך להיעצר כדי שאפשר יהיה להגיש ערעור, והשופט לא יודע מראש אם המאמן מתכוון להגיש ערעור או לאו. לכן, על מנת לאפשר את השימוש בערעורים, השופטים יהיו מחוייבים לתת לכל המהלכים "הטבעיים" להסתיים – אחרת לערעור לא יהיה טעם, כי אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. זה כבר לא יהיה נתון לשיקול דעתם הבלעדי.
זאת ועוד, שיטת המספר הערעורים המוגבל דווקא עלולה להגביר את הטענות לקונספירציה, כי שופט יכול לטעות גם אחרי שקבוצה מסוימת מיצתה את מכסת הערעורים שלה – ואז יהיה קל מאוד לטעון נגדו שגרם למצב זה בכוונה.

בפוטבול, בבייסבול ובכדורסל מעלה האפשרות להשתמש במצלמות את בטחונם העצמי של השופטים, כי היא מעניקה להם שליטה טובה יותר על המתרחש. בכדורגל יורידו המצלמות את בטחונם העצמי של השופטים לאפס, כי הם ירמסו את מעמדם ויפחיתו דרמטית את שליטתם במשחק. השופטים לא ירגישו שהם יכולים לסמוך על עצמם. הרי גם עכשיו מאשים הצד המפסיד את השופט בשחיתות ובקונספירציה. באיירן באמת קופחה אתמול באכזריות, אבל ויקטור קשאי ההונגרי יכול להרגיש שביצע את השגיאות בתום לב, וכי מצפונו נקי. אין שופטים שלא טועים אף פעם. מה יגידו עליו אם יכול היה להשתמש במצלמות ולא עשה זאת? אז יהיה קל הרבה יותר להאשים אותו בכל העוולות, ואפילו יהיה בכך צדק. אז הוא לא יאמין יותר למראה עיניו, ובוודאי לא יסמוך על קווניו. הוא יעדיף את השימוש במצלמה, תמיד ובכל מצב, וזאת למרות שעיניו רואות בדרך כלל נכון וקווניו בדרך כלל צודקים.

ועוד לא דיברנו על המצבים הגבוליים, אשר מתרחשים באופן תדיר וניתנים לפרשנות שונה. האם ביצע אתמול קאסמירו עבירה על אריאן רובן ברחבה כאשר קשאי שרק לפנדל לזכות באיירן? הגיוני יותר להניח שכן, אבל המגע לא מובהק, ויש מקום לספק. מה יעשה השופט אחרי צפייה בהילוכים החוזרים? הוא יהיה נתון ללחצים כבדים משני הצדדים, ואחת הקבוצות תרגיש בהכרח מקופחת. התחושה הזו בעייתית, כי ייתכן שהשופט לא יהיה שלם עם החלטתו בעצמו.

2213083

השימוש במצלמות יעיל רק כאשר הוא משתלב היטב עם אופי המשחק. טכנולוגיית קו השער, למשל, מעולה כי היא עוזרת לשופט לקבוע בזמן אמת אם הכדור חצה את הקו או לא. ההחלטה מיידית, והיא לא פוגעת בשטף המשחק. אם גאון מחשבים יצליח לייצר מערכת שתקבע בזמן אמת אם השחקנים נמצאים בנבדל, תוך התחשבות בכל ההיבטים האקטיביים והפסיביים, זה יהיה נפלא – וייתכן שהפתרון הטכני הזה אפשרי. כדאי גם לשקול אפשרות לשימוש בעזרי וידאו בקביעה לגבי כרטיסים אדומים, כי אלה מקרים שמתרחשים בתדירות נמוכה יחסית, מחיר הטעות בהם גבוה, והמשחק נעצר בכל מקרה (וזהו שיקול קריטי ביותר).

לא צריך לחשוש משינויים קלים וחיוביים בתנאי שהם לא משפיעים על אופי המשחק. מצד שני, אסור בשום אופן להיגרר לפופוליזם. אתם אוהבים את שיטת השיפוט בפוטבול? לכו לראות פוטבול ועזבו את הכדורגל האהוב שלנו בשקט.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק