פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        רון קופמן: "איל ברקוביץ', אתה פסולת שצמא לאהבה ותשומת לב, אני מתעב אותך"

        שדר 103FM הגיב לדבריו של שחקן העבר על השדר וחברו מאיר איינשטיין, שהלך לעולמו: "הארטסון בעט בך כי הוא זיהה שיש לך ראש קטן, פה גדול ומטונף. טלי, אשתך, ביקשה רחמים עליך בעבר"

        רון קופמן: "איל ברקוביץ', אתה פסולת שצמא לאהבה ותשומת לב, אני מתעב אותך"
        צילום: יוסי ציפקיס, עריכת וידאו: מתן חדד

        העיתונאי רון קופמן דיבר הערב (שני) בתכנית הספורט של 103FM על כדורגלן העבר איל ברקוביץ'. כזכור, ברקוביץ' דיבר אתמול על מאיר איינשטיין ואמר שכל מה שהוא זוכר ממנו זה רק את התסרוקת שלו. קופמן, שהיה חברו הטוב של איינשטיין ושיתף איתו פעולה בתכנית, סגר חשבון במונולוג פתיחה.

        עוד בנושא:
        ברקוביץ' מסרב להתנצל על דבריו: "המדינה הזו חולה"
        ברקוביץ' תוקף: "הדבר היחיד שאזכור מאיינשטיין זה את התסרוקת שלו"

        בתגובה, אמר רון קופמן בפתיחת תכנית הרדיו: "רק אתמול הובא מיורה (כינוי של איינשטיין בפי קופמן) למנוחת עולמים והבטחתי לעצמי שעם אלה שפגעו באלמנתו אולי ביום חמישי אסגור חשבון רק אחרי ה-30, כדי לא להעיק על האובדן של אולי, סיון וסביון, אבל אתה, איל ברקוביץ', גמד רוחני שכמוך, חצית את הקו האדום הבוהק של ריסון עצמי. אני וחברים נוספים של מאיר, שעבדו איתו עשרות שנים, יודעים שלא היה קדוש, שפגע כעיתונאי וכשדר באנשים במהלך אותן שנים. אבל הוא הלך לעולמו והותיר אחריו מורשת שאתה לא נכלל בה. היום אני יכול לומר לך שהוא בז לך, לא על יכולתך על הדשא, אלא על האישיות המעורערת שלך מחוץ לדשא. אני מרשה לעצמי להוסיף שלדעתי אין לך אישיות כלל. אני חושב שאתה גולם שמרוכז בעולמו הצר, שצמא לאהבה ולהכרה שאף אחד לא רוצה לתת לו. כנראה שמישהו נתן לך לפני כמה שנים עצת אחיתופל ולפיה אתה מקורי, שנון ומצחיק. לדעתי, שאתה מודע אליה, אתה נע בין הגימיק לקוריוז.

        האזינו לדבריו של קופמן

        העיתונאי רון קופמן בהלוויתו של מאיר איינשטיין (ברני ארדוב)
        קופמן, בלוויה אתמול (צילום: ברני ארדוב)

        מיורה בז לך, אבל אני מתעב אותך. תמיד הקפדת לדרוך לאנשים על הכבוד, לנצל חולשה זמנית. אני עדיין אוצר בלבי את הראיון שלך למעריב ב-19 באוקטובר 2012, אז כשקרסתי החלטת להודיע לעולם על פני שלושה עמודים בעיתון סוף השבוע שלא תעבוד איתי יותר. מי בכלל רצה לעבוד איתך? כשהחלמתי ושבתי לעבודה, מיורה - כן מיורה - האיש שהחלטת לבזות עם מותו כי חששת ממנו בחייו, דרש ממני לא להתייחס ולא להגיב לדבריך. גם כשהסתבכת בפרשיות לא פשוטות, ואתה הרי יודע שאנחנו יודעים הכול על הכול, אתה יכול להיות משוכנע בזה, מיורה מנע כל אזכור רדיופוני על ההסתבכויות האלה. אתה הרי נולדת סמרטוט ותהיה סמרטוט כל חייך. אז נשענת על טלי, אם ילדיך שביקשה עליך רחמים. היא הזכירה לי שהיא אם לילדים. לי זה הספיק, היא לא הייתה צריכה לומר יותר. אבל גם מיורה היה אב לבנות וסב לשני נכדים, אז איך אתה מעז להשפיל את זכרו ולהתגונן בילדותיות שאינך צבוע כמו כולם. אתה אינך מסוגל לזהות צבוע גם בלהקת כלבים, אם אין מולך מראה.

        "לא מדובר רק בחיה, אלא בצביעות ואתה סמל לצביעות באשר היא. אתה הכדורגלן היחיד במדינה מאז ומעולם שעמיתו לקבוצה בעט בפניו באימון כי ג'ון הארטסון זיהה מיד את מה שידענו כשהיית נער. יש לך ראש קטן, פה גדול ומלוכלך וללא שום בסיס. אתה משוכנע שאלוהים נגע בך, אך מתברר שגם השכינה סולדת ממך. עובדה, מה עשה לך מיורה? אמר שאינך מתאים להיות מאמן נבחרת ישראל? מי, חוץ ממך, חושב שאתה מתאים להיות מאמן לאומי? מה בינך ובין המשרה הזו? לדעתי, כלום ושום דבר. ולרגע אינני שוכח שמיורה נקרא להחליף אותך בזמנו ב-103. אני הייתי שם כשהנהלת הרדיו הפסיקה את העסקתך כי ביזית בנוכחותך את המושג שידור. זה כמובן בימים שטרחת להגיע לעבודה. אתה אדם עמוס באינטרסים, ואני חושב שבכך אתה מבייש את המונח תקשורת בכל פעם שאתה פותח מיקרופון. אני נעלב מזה שלכאורה אתה ואני באותו תחום.

        "מהבוקר אני חושב איך להגיב לדברי הפסולת שהשמעת. לא רציתי לעסוק בפסולת בשפה שלי, הרי רדיו 103, קבוצת ג'רוזלם פוסט וערוץ הספורט, מבכים בימים אלו, את לכתו של אחד מהעוגנים האיכותיים של קבוצות התקשורת האלה. אז בחרתי שיר שכתבו יהודה פוליקר ויעקב גלעד. לשיר הזה, גמד רוחני שכמוך, שלא מסוגל גם לדבר עברית תקנית, קוראים "קין".

        תסתכל על עצמך,
        תגיד לי איך אתה נראה
        יש לך במצח אות קין,
        אם זה קעקוע או כתם מלידה,
        תמיד זה יישאר חידה.
        קלות הדעת, תאונה?
        טירוף של רגע? החלטה?
        אולי רעב לחום ואהבה.
        אתה עייף ומכוער,
        תמיד היית איש מוזר.
        בורח כבר שנים מפחד אלוהים,
        רחוק מאנשים חיים.
        מי זה שגידל אותך?
        תגיד לי בנאדם,
        אף פעם לא תדע,
        מה לקחו ממך,
        כשבאת לעולם.

        "השיר הזה אומר הכול ברקו. הוא לא נכתב עליך, הוא נכתב על נסיבות טראגיות במשפחתו של פוליקר. אבל השתמשתי בו כדי להגדיר אותך בשלוש מילים.
        אתה הטרגדיה במהותה".

        האזינו לפרק החדש של "הפודיום": פרידה מאיינשטיין ז"ל וסיכום ספרד-ישראל