אח שלי, לא צריך לפחד, פשוט לך על זה, ותבקש חולצה

"לא מבין למה כולם עושים מזה ביג דיל. הרי זה נהוג בכל אירופה, בכל העולם, כולם מחליפים חולצות. זאת לא המצאה ישראלית. למה אני צריך להתבייש? בגלל שהפסדנו 4:1? למה תמיד להאשים בפרובינציאליות? כשבופון וקסיאס מחליפים חולצות זה פרובינציאלי? מה, זה לא קורה ברמות הכי גבוהות? לא ראינו אף פעם שחקנים מחליפים חולצות בהפסקה במנהרת השחקנים? בצ'מפיונס הם לא עושים את זה? למה אני צריך להרגיש מובך? כאילו יש מישהו בבית שלא היה רוצה עכשיו חולצה של בוסקטס. יאללה יאללה, שלא ישחקו אותה. פשוט צריך לעשות את זה באלגנטיות.

"זה מעצבן שאני בכלל צריך להתנצל. כמה פעמים בחיים ייצא לי לשחק נגד ספרד? מי יודע מה יהיה במשחק הבא? אולי לא אהיה בהרכב. אולי לא אהיה בסגל. אולי אהיה פצוע. אין הרבה הזדמנויות כאלה בחיים. במשחק מול איטליה שיחקתי אותה גבר כאילו זה לא מעניין, ירדתי עם פרצוף רציני לחדר ההלבשה, הודיתי לקהל או משהו, לא זוכר על מה בזבזתי את הזמן. התעסקתי בשטויות, בכבוד עצמי, בפאסון, ובזמן הזה בן חיים שיחק אותה ויצא עם חולצה של קייליני. קייליני! זה משגע אותי. תראה איזה חולצה יפה יש להם לספרדים. האדומה. לה רוחה. איזה קלאס. איזה קלאסה. קלאסיקה. אני חייב עכשיו להשיג חולצה. חייב. אבל איך?

עוד בנושא:

ישראל הובסה 4:1 בידי ספרד, משחק חלש למרציאנו בין הקורות
לוי אחרי התבוסה: "בדיעבד חלק מההחלטות שלי היו לא טובות"
בספרד צוחקים על אופיר מרציאנו, איסקו: "המאמן נותן לי ביטחון"
מרציאנו 3, גרשון 4, רפאלוב וזהבי 5: הציונים של נבחרת ישראל

"זה לא פשוט. זו תורה שלמה. קודם כל, הטעות הכי גדולה היא לבוא לאיזה ספרדי מעמדת נחיתות ולבקש ממנו בנימוס החלפת חולצות. זה כבר באמת משפיל. תנועת החילוף הזאת, עם האצבע המתגלגלת, מביך לאללה. אני אוהב את השיטה האסרטיבית: לבוא למישהו כבר בלי חולצה, ללחוץ לו יד, להגיש לו אותה, ולא להשאיר לו ברירה, כי אז הוא חייב להוריד גם. הבעיה שתמיד יש כאלה שיש להם התחייבויות קודמות לחולצה. לך תדע אם ראמוס הבטיח משהו לאחיין שלו. או שבא לו לזרוק אותה ליציע של האוהדים. או שהוא כבר הבטיח אותה כתרומה לגוף צדקה. אני לא אעמוד בהשפלה הזאת. רק לא סירוב. זה כבר באמת יהרוס לי את היום.

"יש את הגישה שטוענת שכדאי לחכות למנהרה, שם אפשר להתחנף קצת ולקשקש, אולי להגיד משהו לאינייסטה על בארסה, שיפרקו את הבלאנקוס המסריחים האלה, ואז להגניב לו איזה מילה על החולצה. קאמיסטה, ככה אומרים. קאמיסטה. הבעיה שעד המנהרה הכל יכול לקרות. לפעמים יש שם בלגן. אני יכול לפספס אותו. אסור לקחת סיכון. חייב לעשות את זה על הדשא.

"אנשים לא יודעים את זה, אבל החוכמה האמיתית היא לא מתי ואיפה - אלא על איזו חולצה ללכת. עם איזה שחקן להחליף. פה באמת באים לידי ביטוי האינטליגנציה שלך והניסיון שלך באירופה. ואני אומר, אף פעם אל תלך על הכוכב הכי גדול. זה סיכון גדול מדי. לפעמים בסוף משחק יש הסתערות על שחקן ספציפי, ואז גם יכול להיווצר תאקל עם חבר, אתה לא רוצה לעשות סצינה. אם זה כוכב, גם סביר להניח שהמצלמות יתמקדו בו בסיום, ואז כולם בבית יראו אותי ניגש אליו. פאדיחה. צריך ללכת לשחקן משני. יעני, ג'ורדי אלבה כזה. אולי דויד סילבה. רק שלא איתקע עם ויטולו.

"מניסיון שלי, כדאי כבר ליצור איתו קשר במהלך המשחק. לעשות עליו עבירה, ואז ללחוץ לו יד. לעזור לו לקום מהדשא. ליצור איתו קשר עין. אולי לקרוץ לו. לגרום לו לחבב אותך. שיבין שאתה ספורטאי אמיתי. קולגה. פנים אל מול פנים. מה כבר ההבדל בינינו? שנינו שחקני כדורגל מקצוענים. שנינו כוכבים במדינה שלנו. שנינו נתנו את המיטב, את המקסימום שלנו. לשנינו יש חברות דוגמניות, חשבון אינסטגרם, גופיות ג'יפיאס. הוא אדם, בשר ודם. לא צריך לעשות מהם אלוהים. ההבדל הוא שלו יש את דה חאה בשער ולי את מרציאנו. עם צ'אבי ואינייסטה גם אני יודע לשחק בנגיעה. מה הבעיה? כדורגל זה משחק פשוט. אתה רק צריך שיהיה לך עם מי לשחק.

"יאללה, פשוט תיגש אליו. לעזאזל, פשוט תעשה את זה. זהו. די. אני הולך על זה. נמאס לי להיות תבוסתן. נמאס לי כבר לפחד, לחשוב על מה יגידו. הכי טוב זה לתפוס אותו לבד מיד אחרי השריקה. אני אצמד אליו כבר עכשיו. עוד כמה זמן נשאר? מעניין אם ה-4:1 יעזור לי פה. האם הוא יזלזל בי ולא יתייחס אליי, או שאולי הוא יחליף איתי חולצה מתוך רחמים. יאללה גש אליו, צא גבר, פעם בחיים שלך, תזכור את מה שעבדנו עם הקואצ'ר, אין פחד, הכל אפשרי, הכל בראש. איי אוף דה טייגר.

"'ג'ורדי, שירט? סוויץ'? צ'יינג', קאמיסטה. טנק יו. גוד גיים. גוד לאק. טנק יו'. וואלה, יצא גבר. ידעתי, תמיד אמרתי, הם אנשים כמוך וכמוני. פשוט צריך לגשת אליהם בלי פחד, פשוט ללכת על זה, ג'אסט דו איט. פשייי, איזה ריח טוב. קלאסה. תראה מה זה, הוא אפילו לא הזיע. איזה מלך".