קהת חושים: סיכום המחזור בליגת העל על הבחירות של גיא לוזון

גיא לוזון לקח החלטה גדולה כאשר החזיר את עמרי גלזר לשער של מכבי חיפה. בדיוק לפני שהעובדה הנוראית הזו הופכת למוגמרת והמכה שמכבי חיפה נתנה לשוער היותר טוב שלה הופכת לכואבת באמת, כיאה לשחקנים שהירוקים מייבשים, לוזון עצר את התהליך הזה בזמן. לפני שלויטה מעורר שוב ספקות, לפני שמגיע מקרה שמכניס את כל המערכת ללחץ בנושא הזה. מתוך יוזמה שלך, ולא כי המציאות כפתה עליך זאת.

לא בטוח, אגב, שזה מספיק. מי שהציץ בספסל של מכבי חיפה וראה שוב את רועי קהת, התקשה להבין איך שחקן כל כך מוכשר הגיע למצב כל כך קשה. האמת שזה קל. מכבי חיפה עושה זאת להרבה שחקנים שהיא קונה בהתלהבות, מעמיסה עליהם לחץ שהם לא רגילים אליו וממהרת לזרוק אותם כאשר היא מתאכזבת.

קהת, כמו גלזר, הוא העתיד. הוא הסיכוי לעתיד טוב יותר, להבדיל משחקנים אחרים שהם סמל להווה רגוע יותר. איציק יצחקי חשף כאן את העימות שהיה בין קהת לעטר, והקשר בין היחס של לוזון לשניהם לא עובר רק שם. נראה כי לוזון מעדיף ללכת על עטר בתור עוגן. עליו הוא שם את הקלפים. בו הוא רואה את הציר לעתיד וורוד יותר. לא בטוח שהוא צודק.

את עטר, לעומת קהת, מכבי חיפה ניסתה בכל הוורסיות. ובכולן עטר השאיר רושם לא מספיק טוב. רושם של שחקן ששיאו מאחוריו. גם המדור הזה שגה לא אחת בנוגע לעטר. בפעם הראשונה כאשר קראו לשחר לא למכור אותו למכבי תל אביב ובפעם השנייה כאשר הילל את הקשר הפוטנציאלי בין שחקן מוכשר אבל לא מספיק מאומן, למאמן הולנדי שעיקר התמחותו הוא בשיפור הפרט. בשום שלב, בשום עמדה, עטר לא הזכיר את השחקן הרעב והמפלצתי ממכבי תל אביב. פה הברקה, שם שער. פה רגע יפה, שם מהלך מכריע. אבל לא מספיק. ובשורה התחתונה: ממש לא מספיק.

קהת, לעומתו, הוא שחקן שלא הגיע לשיאו ככדורגלן, ומכבי חיפה לא נתנה לו את מלוא ההזדמנות הנכונה, בעמדה הנכונה, כדי לפרוח. ברור, גם לו יש חלק בכך. המשכורת הענקית שהוא מקבל מביאה אותו אל הנחלה המרדימה, הנחלה בה מאבדים את השיניים, והתגובה שלו לאתגר הלחץ במועדון גדול במכבי חיפה היא מדאיגה. אבל קהת הוכיח לנו לאורך השנים שיש בו הרבה יותר. חלק מזה יצא החוצה במועדונים קטנים יותר. חלק עוד מחכה לצאת במועדונים גדולים יותר. בעטר, לעומת זאת, נראה שראינו כבר הכל. כולל, לצערנו, כמות פציעות שכבר לא נראית מקרית.

עוד בנושא

שינוי המדיניות של לוזון לגבי רועי קהת: השבוע הגורלי של מכבי חיפה
הבלוג של אופיר סער על בחירתו של לוזון במכבי חיפה על פני בית"ר
בית"ר מחריפה את המאבק: "לא יוכנסו אביזי עידוד עד שהגזענות תיפסק"

יעקב בריהון נכנס אתמול כמחליף מול מכבי חיפה ונראה לא רע בכלל. לא טוב, לא חד, אבל פחות מבולבל ממה שראינו ממנו קודם. בריהון הוא כרגע לא פקטור שבית"ר לוקחת ברצינות כרגע, אבל בעתיד הסיפור הזה יארוב לה בפינה: למה בריהון משחק כל כך מעט? למה מועדון שדוגל היום בפיתוח כישרונות ולא קניית כוכבים, לא מריץ אותו כמו שהריץ את אצילי? נותן לו לטעות, נותן לו ללמוד, נותן לו להתפתח. בריהון נראה עד עתה בדיוק כמו שבית"ר מנהלת אותו, וגם בשלב המאוחר הזה של העונה, הוא חוליה לא מספיק קשורה.

בית"ר משחקת חם-קר עם בריהון, ומשאירה אותו קפוא ברוב העונה. והדבר הכי חמור בנושא הזה, שבריהון עוד במצב טוב. אתמול מול מכבי חיפה בית"ר שיחקה ללא שכטר. אלו השלבים האלה בעונה שקבוצה מהסוג של בית"ר מריצה צעירים לשנה הבאה. מתחילה לתת להם דקות. לבשל אותם. ככה עשו עם קלטינס. ככה נהגו בעונות קודמות בטדי. והשנה? נאדה. אוויר. פשוט לא ייאמן שקבוצה כמעט ללא עתודות מזלזלת בעתודות שאולי בכל זאת יש לה.

אחד מהם זה אבישי כהן, שאף שיחק חלוץ בנוער. מתי תתן לו הזדמנות אם לא עכשיו, כשיש חלוץ אחד בסגל, והוא מורחק? לא יכול להיות שלמועדון כמו בית"ר ירושלים אין שום שחקן נוער שישתלב בסיטואציה כזו. כלום. אפילו לא אחד.

בריהון סיים בעונה שעברה עם מאזן דו ספרתי של שערים. עם כל השוני בין הצורה שבה ראשל"צ שיחקה עליו ובית"ר לא, וההבדלים בינו לבין אצילי – זה לא הגיוני שהוא ייתן אפס שערים עד כה. הפער הזה מסובב את חץ האשמה בעיקר לבית"ר. קבוצה כמו בית"ר לא יכולה לוותר עליו ולזלזל בו. וגם לא באבישי כהן. זלזול כזה מתאים יותר למכבי חיפה, לא לבית"ר.

אימא של בן שהר תקפה במוצאי שבת בוואלה! ספורט את ההחלטה של ברק בכר לספסל את החלוץ הכי פורה שלו בבאר שבע אחרי וואקמה. ויכול להיות, אגב, שהיא צודקת. בכר מעדיף את השיניים והלחימה והמנהיגות של ברדה, ועדיין לא ברור מדוע הוא מתעלם מאחד מהשחקנים הכי טובים שלו השנה. גם עם בוזגלו עלתה לא פעם אותה שאלה – איך באר שבע מוותרת באותו זמן על חוליה מוצלחת כל כך. באמת מוזר.

אבל לא פחות מוזר, גם אחרי כל כך הרבה שנים של הרגל ישראלי רע, זה איך כוכבי כדורגל מסכימים שהורים ידבררו אותם כך. יושב לו האדם הפשוט בבית ולא מבין איך שהר ובוגזלו לא אומרים להורים שלהם: די, אתם עושים לי בושות. אני כבר לא הילד בן ה-20 שצריך שתלחמו עליו בצורה הזו. אני אדם מבוגר. אני יכול להיכנס למאמן ולעשות לו בלגן בעצמי. זה יעביר בדיוק את אותו מסר.

כל אדם מבוגר שהוריו היו מתערבים לו בסיטואציות קשות בחייו היה עוצר את זה מזמן. שהר, בין היתר, צריך לשאול את עצמו: האם ההתערבות של יעקב בוזגלו השנה עזרה במשהו למאור. לא, הכוונה אינה לתרומה שלו להתפתחות הקריירה. בלי אבא כזה שדוחף ומאמין, מאור בוזגלו היה היום אולי במקום אחר. אבל במקרים האלה, של העימותים והאמירות, האם הזעם של יעקב בוזגלו עזר העונה לבן שלו? ספק רב.

וגם אם כן, אדם מבוגר לא אמור להתחבא ככה מאחורי ההורים שלו. אדם מבוגר אומר להורים שלו – שבו בשקט. זה מבייש אותי. מבייש את העצמאות שלי. את מי שאני כאדם, כדמות. בוזגלו ושהר, משום מה, לא מרגישים ככה, לא משנה בני כמה הם וכמה פעמים הם ראו שהטריק הזה לא מצליח.

יום אחרי הדרמה הגדולה בקרב על הפלייאוף העליון, ייערך משחק לא פחות מרתק בתחתית. מי שראה את אשקלון בתקופה האחרונה, מבין שיש לה סיכוי גם במשחק חוץ מול בני יהודה, ושהקבוצה של יובל נעים היא כבר לא הכי גרועה בליגה. התואר הזה עבר לכפר סבא והפתעה של אשקלון במושבה תחדד ותבהיר זאת.

אשקלון יכולה לגרור את בני יהודה מחדש למאבקי התחתית, אבל נראה שהקרב שלה על ההישארות יהיה מול הפועל תל אביב. אשקלון מנסה להציג את עצמה כאלטרנטיבה למה שקרה העונה להפועל תל אביב, ההיא ששיחקה שנים עם תקציב ללא כיסוי וביזתה את הליגה עם שלל מהלכים לא ספורטיביים. אבל האם אשקלוו היא באמת האלטרנטיבה? בכלל לא בטוח. כשנזכרים מי היה ראש העיר שהניע את הקאמבק של המועדון ואיפה הוא נמצא היום – אפילו די קשה לבחור צד.

אשקלון לא יכולה להיות אלטרנטיבה, אבל בתקופה האחרונה יש הזדמנות לה להיות משהו טוב יותר: להיות קבוצה ראויה אחרי הרבה מאוד זמן. יש לה היום שחקנים שיכולים לעשות זאת, ויותר מכל ההאשמות נגד הפועל תל אביב, אשקלון צריכה כבר רגע מכונן חיובי בליגת העל. העיר הזו לא ממצה את עצמה בתחום. כל פעם מסתבכת אחרי שהיא עולה, ומסע הישארות הירואי העונה יכול להיות נקודת מפנה בסיפור של המועדון הזה. יובל נעים עשה את זה בעכו, אבל באשקלון זה יכול להיות גדול יותר, קשה יותר, ומכאן גם חשוב יותר. הפעם זה נראה אפשרי.