חשמל באוויר: הקריירה המזהירה של ריימון קופה, מגדולי כוכבי צרפת בכל הזמנים

בווידאו: ריאל מדריד עומדת דקת דומיה לזכר ריימון קופה

עד יומו האחרון האמין ריימון קופה שצרפת היתה צריכה לזכות במונדיאל ב-1958. בקרב הגדול מול ברזיל המופלאה בחצי הגמר, היו האירופים עדיפים עד הדקה ה-35, והתוצאה עמדה על 1:1 בזכות הבישול האמנותי של הפליימייקר לחברו הטוב ז'וסט פונטיין. ואולם, אז נפצע המגן רובר ז'ונקה – התיקול החריף של החלוץ הברזילאי ואווה גרם לכאבים עזים ברגלו. מאחר ואיש לא שמע בתקופה ההיא על החילופים, נאלץ ז'ונקה לסיים את ההתמודדות, אך הוא נשלח לעמוד באגף ובקושי הצליח לזוז. בדיקה רפואית מעמיקה יותר אחרי שריקת הסיום גילתה כי הוא סובל משבר קשה, ועצם העובדה שהצליח לשרוד את המשחק היוותה מעשה גבורה. בפועל, הצרפתים שיחקו בנחיתות מספרית, וזה כבר באמת היה יותר מדי מול פלה, דידי, זיטו וגארינצ'ה. ברזיל ניצחה 2:5 בדרך לזכיה, אבל קופה קיבל פרס יוקרתי משלו – בתום השנה הוא קיבל את כדור הזהב מטעם פראנס פוטבול.

זו היתה נסיקה אדירה עבור האיש שכל חלומו בנעוריו היה להיות חשמלאי. בן למהגרים פולנים, שהגיעו לצפון צרפת אחרי מלחמת העולם הראשונה על מנת להתפרנס במכרות פחם, הוא רצה רק דבר אחד – להימנע מגורל אביו ואחיו הבכור שהתעוררו בשעה ארבע בכל בוקר והלכו לעבודה פיזית קשה מנשוא.

בגיל 14, גם ריימון נאלץ להצטרף אליהם על מנת להכניס עוד קצת כסף הביתה, אך עשה כל שביכולתו כדי להתקבל למקצוע אחר. הוא ביקר את כל החשמלאים באיזור והתחנן לעבוד כמתמחה. היתה רק בעיה אחת – הצרפתים האמינו שהפולנים חייבים לעסוק במכרות בלבד, ולכן כל השיחות הסתיימו כאשר הזדהה בשם משפחתו, קופאשבסקי. וכך הוא נשאר במכרה במשך שנתיים, דוחף עגלות ריקות בעומק האדמה, עד שאבן עצומה התמוטטה ומחצה את כף ידו השמאלית. שתי אצבעות נפגעו קשות, אחת נקטעה.

כדורגל תמיד היה התחביב הגדול של ריימון, ואת הכדור הראשון הוא גנב מחיילים נאצים שכבשו את עיירת הולדתו במלחמת העולם השניה – הוא אף התבדח לימים שהיה זה צעד של התנגדות. אלא שהוא לא האמין שהמשחק יכול לפרנס אותו לסלול את דרכו לעתיד טוב יותר. מאמנו בקבוצה המקומית היה צריך לשכנע אותו ארוכות לנסוע ולהשתתף בתחרות הכדורגלנים הצעירים שנערכה בפאריז ב-1949. הוא סיים במקום השני ותפס את עינו של גדול העיתונאים של לאקיפ, גבריאל האנו. הכתבה המחמיאה עשתה את שלה, אם כי הקבוצות הבכירות מהצפון, לאנס וליל, לא התרשמו ממנו בשל מימדי הגוף הצנומים. אנז'ה מהליגה השניה ביקשה ממנו להצטרף. הבקשה היחידה של קופאשבסקי בעת החתימה היתה פשוטה: "תעזרו לי למצוא עבודה כחשמלאי במקביל".

אנז'ה דווקא לא הצליחה לעמוד בהבטחה זו, אבל כעבור זמן קצר היה ברור שאין בכך צורך. הצעד הראשון של המאמן קמיל קוטאן היה להציע לנער יוצא פולין לקצר את שמו. "תהיה קופה – זה נשמע טוב וקליט יותר", הוא אמר. תרומתו השניה היתה לתת לכוכב החדש חופש פעולה מוחלט בהתקפה, וקופה האיר את הליגה השניה. שנתיים מאוחר יותר, הוא כבר הצטרף לריימס, הקבוצה הטובה ביותר במדינה, לבקשתו האישית של המאמן הצעיר אלבר באטו, אשר יהפוך לימים לאחת הדמויות החשובות ביותר בתולדות הכדורגל הצרפתי. בגיל 19, דרכו של ריימון לפסגה היתה סלולה.

הסגנון שלו התבסס על כדרור מיוחד. קופה הקטנטן, כולה 169 סנטימטרים, לא היה מהיר במיוחד, אבל חכם וזריז באופן יוצא דופן. הוא התעלל בשחקני ההגנה, עבר אותם להנאתו כאילו לא היו קיימים, ועל הדרך גרר ביקורת לא מבוטלת בתקשורת. פרשנים לא מעטים סברו כי קופה אנוכי מדי, אבל באטו לא הסכים. "אל תפסיק לכדרר, אחרת אזרוק אותך מהקבוצה", הוא הורה לחניכו, וההצלחה לא איחרה להגיע.

ב-1953, היה קופה הכוכב הבולט בזכייתה של ריימס באליפות, והנהלת המועדון העניקה לשחקנים פרס מיוחד – הם נסעו ללונדון על מנת לצפות במשחק הידידות בין אנגליה להונגריה בוומבלי. הם לא ידעו מראש שיראו את המשחק שיוגדר כמכונן בתולדות הכדורגל העולמי. ההונגרים רמסו 3:6 את נבחרת המדינה שראתה את עצמה כמולדת הכדורגל, וקופה התאהב בביצועיו של פרנץ פושקאש. לכן הוא התרגש כל כך לשתף לימים פעולה עם אלילו במדי בריאל מדריד, גם אם התענוג הזה נמשך עונה אחת בלבד. לדבריו, זו היתה חוליית ההתקפה הטובה ביותר בתולדות המשחק.

קופה עצמו הגיע לבירת ספרד שנתיים לפני ההונגרי, אבל עוד קודם לכן כמעט ניצח את ריאל בגמר גביע האלופות הראשונה בהיסטוריה. ריימס היתה אז כוח עוצמתי בכדורגל האירופי, עם משחק ראוותני של מסירות קצרות שהביא הנאה צרופה לצופים. היא זכתה באליפות נוספת ב-1955, ומילאן רצתה להחתים את קופה, בעודה זוכרת את משחקו המרהיב מולה שנתיים קודם לכן בגמר הגביע הלטיני – קודמו המאולתר של גביע האלופות. הצרפתי העדיף להמתין להצעה של ריאל, שהתרשמה מאוד ממשחקו במדי צרפת שניצחה 1:2 בספרד ב-1955. העיתון מארקה כינה אז את קופה "נפוליאון הקטן", וריאל סימנה אותו כרכש האולטימטיבי.

המגעים הבשילו לקראת אביב 1956. רצה הגורל, וריימס העפילה לגמר גביע האלופות מול ריאל ב-13 ביוני בפאריז. זה היה משחקו האחרון של קופה בקבוצתו הנוכחית, נגד קבוצתו העתידית. תאמינו או לא, אבל ריימונדו סאפורטה, מנהלה של ריאל, הציג את הרכש הצרפתי בפני שחקניו לפני ההתמודדות. הכוכבים בלבן לא ידעו עליו הרבה, אך גילו את כישוריו במשך 90 הדקות על הדשא. המאבק היה שקול, וקופה נתן שואו לצידו של חברו הטוב ליאון גולבאצקי, אף הוא בן למהגרים פולנים מצפון צרפת. ריימס עלתה ל-0:2 מהיר, והובילה 2:3 גם באמצע המחצית השניה. לו היתה מחזיקה מעמד, כל ההיסטוריה של הכדורגל האירופי היתה נראית אחרת, אבל ריאל השלימה את המהפך וניצחה 3:4. ימים ספורים לאחר מכן, עשה קופה את דרכו לספרד. בכסף שקיבלה תמורתו, רכשה ריימס שלושה כוכבים חדשים, ובהם פונטיין.

השתלבותו בריאל לא היתה טריוויאלית, כי אלפרדו די סטפאנו לא התלהב לוותר על מעמדו. התוכנית המקורית היתה לשלב את קופה במרכז ההתקפה ולהסיט את החץ הבלונדיני לאגף הימני, אבל זה לא עבד – בין היתר כי הארגנטינאי פשוט סירב לשתף פעולה. לכן דווקא קופה הוזז ימינה, ובחודשים הראשונים בקבוצה לא ראה יותר מדי כדורים. פאקו חנטו המיתולוגי היה הרבה יותר דומיננטי כקיצוני שמאלי, ורוב המשחק עבר דרכו. ובכל זאת, אי אפשר היה להתעלם מכישוריו של קופה. בנחישות בהתמדה, הוא רכש את אמונם של חבריו, וגם הכדרור שלו בא לידי ביטוי.

זו היתה ריאל הגדולה מכולן, ובכל שלוש שנותיו של קופה היא זכתה בגביע האלופות. בנוסף, היא ליקטה שתי אליפויות ספרד, והפסידה בכל תקופה זו פעם אחת בלבד בביתה. "קופה היה קוסם. הוא עשה דברים בלתי נתפסים עם הכדור, אי אפשר היה לעצור אותו", נזכר לימים הקשר חואן סנטיסטבן, שצמח באקדמיה של ריאל ועלה לבוגרים כאשר קופה הצטרף ב-1956. גם די סטפאנו הילל את חברו, שהושווה על ידי הפרשנים אפילו לגארינצ'ה: "הכדרור שלו היה פנומנלי, כאילו נולד בדרום אמריקה".

אהבתו של קופה לכדור היתה יכולה להפוך אותו לאנוכי, אך זה לא היה המצב. מספר הבישולים שסיפק עלה בהרבה על מספר השערים שכבש, והוא היה גם אמן המסירה הכפולה – כאשר חילק את הכדור לחברו, הוא כבר זיהה את השטח המת אליו אפשר לפרוץ. עם הצטרפותו של פושקאש, הפכה ריאל לאימתנית במיוחד, וב-1959 עשתה ההנהלה מאמצים לא מבוטלים להחתים את קופה על חוזה לשלוש שנים נוספות. ואולם, הצרפתי סירב והעדיף לחזור למולדתו. באופן אירוני, גם משחקו האחרון במדי ריאל היה מול קבוצתו העתידית בגמר גביע האלופות. הפעם הוא יצא כמנצח – הספרדים גברו על ריימס 0:2, אבל הופעתו של קופה היתה חלשה יחסית.

הסיבות לסירובות להישאר במדריד היו מגוונות. המתח המתמיד עם די סטפאנו התיש אותו מנטלית, וחשוב מכך – הוא רצה להבטיח את עתידו הכלכלי. זה אולי נשמע מוזר בימינו, כאשר כל כדורגלן זוטר הופך אוטומטית למיליונר, אבל בתקופתו של קופה המצב היה שונה בתכלית. כאשר שב לריימס, הוא קידם במקביל לקריירה על המגרש גם מותג אופנה, וכך ידע שתהיה לו פרנסה גם אחרי שיתלה את הנעליים. הוא גם הרגיש הרבה יותר נוח בקבוצתו האהובה, לצד פונטיין שהבין אותו בעיניים עצומות, עם המאמן הנערץ באטו שעדיין עבד בקבוצה. ביחד, הם זכו בשתי אליפויות נוספות ב-1960 וב-1962, והאוהדים העריצו אותו.

השנים האחרונות היו שמחות פחות. אחרי העזיבה של באטו ב-1963, הסתכסך קופה עם מחליפו ונזרק מהסגל למשך חודשיים. לאחר מכן, הוא הוביל את מאבק הכדורגלנים לתנאי העסקה טובים יותר, הצהיר כי "שחקנים הם עבדים", והושעה לחצי שנה על ידי ההתאחדות. ריימס התקשתה לתפקד באווירה זו, ירדה לליגה השניה, ולמעשה סיימה את תפקידה כספינת הדגל של הכדורגל הצרפתי. על אף שקיבל הצעות מעניינות ממועדונים רבים, העדיף קופה לשמור אמונים למועדונו גם אחרי ההתרסקות. הוא סייע להחזיר אותו לליגה הבכירה ב-1966, ותלה את הנעליים בגיל 35 בחלוף שנה, בעקבות פציעה בברכו.

היו שסברו כי קופה יכול היה להפוך למאמן מצוין, אבל הוא ויתר על הכדורגל והתמקד בעסקיו. את תרומתו לשיח הוא תרם מדי פעם באמירות שנונות, ותמיד דאג להדגיש את גדולת הקבוצות בהן שיחק, שהיו יכולות לנצח לדבריו כל יריבה בעשורים שלאחר מכן. יורשיו במדים הכחולים, כמו מישל פלאטיני וזינדין זידאן, זכו עם צרפת בתארים, וכישוריהם בלטו יותר כי האוהדים קיבלו אפשרות לצפות בהם בטלוויזיה. ואולם, אלה שראו את קופה בפעולה טוענים שהוא היה טוב יותר, והוא גם היה פורץ דרך. ואם ז'ונקה לא היה נפצע בחצי הגמר ב-1958, אולי הוא גם היה מניף את גביע העולם.

ביום שישי הלך הגאון לעולמו, והוא בן 85, וגם בכך יש הישג לא מבוטל. אביו מת בגיל 58, אחיו בגיל 65 – העבודה במכרות הפחם לא תורמת לאריכות ימים. מזלו של קופה היה שונה מזה של בני משפחת קופאשבסקי, גם אם את השאיפה המקורית שלו הוא לא הגשים. הוא כבר לא יהיה חשמלאי.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק