הגול של מליקסון הוא בסך הכול פלסטר: שביזות יום א'

הפועל באר שבע ניצחה את בית"ר ירושלים 1:3, אחרי פיגור, ונראתה כמו קבוצה בלתי ניתנת להכנעה - הן מבחינת כושר משחק והן מבחינת מנטליות. זה היה ב-12 בדצמבר, כשתם הסיבוב הראשון של הליגה והפועל באר שבע הובילה את הטבלה בפער עשר נקודות על יריבתה מכבי תל אביב של שוטה ארבלדזה. מאז, קרו כמה דברים גדולים בדרום והאלופה יצאה לסיבוב שני רע.

כמה רע? רע מאוד. למעשה, רע יותר מאשר הסיבוב הראשון של מכבי תל אביב. הצהובים סיימו את אותו סיבוב עם כדורגל רע ברובו, ועם 24 נקודות ו-24 שערים. הניצחון אתמול באשדוד, הרגע הדרמטי ביותר של באר שבע בישראל העונה, הוביל לכך שהאדומים צברו 22 נקודות בסיבוב השני - ועם שלוש נקודות מול בית"ר יטפסו ל-25, כלומר - יותר מה-24 של מכבי.

אבל באר שבע עוד לא ניצחה את בית"ר, ובכלל, לתל-אביבים היו נסיבות מקלות. מאמן חדש, הכוכב הגדול עזב, היעדר ביתיות ומחסור במנהיגים. זה היה קיץ בו הצהובים חישבו מסלול מחדש, ואולי אי אפשר לסלוח לארבלדזה על היכולת אבל אפשר היה להבין אותה.

לבאר שבע, גם אם תשיג 25, אין שום תירוץ. נכון, ויטור נפצע, אבל היה חלון העברות לכפר על זה. לנגביים יש בית חדש ועוצמתי, מאמן שכבר הכיר את שחקניו, כוכבים שנשארו - כולם. ועדיין, הסיבוב השני שלהם - במהלכו שיחקו רק שני משחקים במסגרת אירופית - היה חלש מאוד. השער של מליקסון היה החשוב ביותר מאז השער של בוזגלו בטרנר במשחק האליפות מול סכנין, אבל לא ייאמן, השער של מליקסון גם מנע מבאר שבע לצבור סיבוב שלם מבלי לנצח בחוץ. היא הפסידה ברעננה, עשתה 0:0 בדוחא, לא התגברה על מכבי פתח תקוה, החזירה את מכבי תל אביב למרוץ עם הפסד בנתניה ואפילו את הפועל "דני גולן" לא הצליחה לנצח. ואמש, באשדוד נטולת מאמן ונטולת זריהן ואוחנה זה הלך קשה באותה מידה. בכר ראה דברים חיוביים, והוא רואה את הקבוצה מקרוב, ועדיין - זה היה עוד משחק רע בשרשרת משחקי חוץ רעים של באר שבע.

לא שבטרנר זה זרם יותר מדי. בנוסף להפסד בגביע לקרית שמונה, באר שבע לא הצליחה לנצח את הפועל מינוס 9 תל אביב וניצחה 1:2 דחוק גם את בני יהודה וגם את אשקלון. מזל שיש כפר סבא כדי להתפרע, ותודה למולנסטיין על שהעלה ילדים וסייע לבאר שבע לשייט מול מכבי חיפה.

עוד בנושא

בבאר שבע מנסים להרגיע את הרוחות מדבריה של בתיה סהר
הפועל תל אביב מאוכזבת מקורצקי, צפוי לעזוב בתום העונה
דני גולן יעזוב בתום העונה, סילבס ובנאדו מועמדים להפועל חיפה

על ההשפעה של ויטור, שנפצע במשחק האחרון של הסיבוב הראשון, כבר הרחבנו בעבר; כל בר דעת קישר בין הסטטיסטיקה למציאות. אבל הרי שבין הסיבובים קרה עוד דבר: ב-15 בדצמבר חתם ברק בכר על הארכת חוזה נוצצת, עד 2020. בכר הפך לקונצנזוס בבאר שבע, כמו שג'ורדי קרויף הפך עם השנים לקונצנזוס במכבי תל אביב. עם הקונצנזוס בא כוח אבל חייבת להיות רתומה אליו גם הוכחה. ובסיבוב השני של באר שבע יש הרבה אשמים - השחיקה של וואקמה, הריבים עם הבוזגלוז (ובכלל, הורים - הלו בתיה!), היעדרות ויטור והחלון הדליל - אבל גם לבכר יש חלק. כפי שהוא ניצח על הקונצרט של הסיבוב הראשון, עם שלוש חמישיות, ניצחון על מכבי וקמפיין אירופי פנטסטי, כך גם הוא לא מצא פתרונות בסיבוב השני.

באר שבע תסיים במקרה הטוב עם 25 נקודות - 64% הצלחה - וזה מעט מדי. באר שבע, כרגע, עם 14 שערים בלבד בסיבוב השני - מעט מדי. באר שבע בלי אף שחקן שיכול להיכנס לנבחרת הסיבוב השני. אולי, בכוח, זה יהיה שיר צדק. ברור שעל סיבוב רע כזה מעמדו של בכר לא יסבול אפילו מדגדוג קל. ברור ומוצדק. בכר הוא לא שוטה. אבל אם את בכר השווינו לקרויף, לפחות במעמד, הרי שהוא נמצא באותו מבחן בו היה ההולנדי לפני כמה חודשים.

וההולנדי סיפק את הסחורה. קרויף לקח על עצמו את העסק - גם בכדורגל וגם במנטליות - והפך את העונה של מכבי תל אביב. ליטו וידיגאל מעביר אימונים ומתראיין לאחר משחקים, אבל אין ספק שקרויף עדיין מי שמכתיב את הקצב (וכנראה את ההרכב).

ועכשיו הכדור חוזר לבכר. עוד בקרית שמונה השיג תוצאות מעל הרף, וכך גם בעונה הראשונה בבאר שבע - עם אליפות ראשונה אחרי 40 שנה. אחרי שהקבוצה שלו איבדה פער מבטיח בן 10 נקודות, זו הפעם הראשונה בה קבוצה שלו עוברת תקופה מאכזבת. תקופה בה המספרים לא טובים והתוצאות לא טובות והיכולת לא טובה. השער החשוב אתמול באשדוד אולי שם אצבע בסכר אבל לא העלים את המציאות. והמציאות היא שזהו המבחן הכי גדול של בכר בקריירה. למעשה, המבחן האמיתי הראשון.

לא, אני לא חושב שמנחם קורצקי הוא דייגו סימאונה, אבל בשבוע החולף ובטח גם היום כולנו נקרא על אכזבה ממנו ועל "סכנה" לעתידו. אם זה נכון, זה פשוט לא הוגן. קורצקי אולי לא עתיר הישגים וסגנונו ההפך מאטרקטיבי, ועדיין, לפעמים אנשים שוכחים באיזו הפועל תל אביב מדובר. זו קבוצה דלה, חסרת מנהיגים וחסרה עוד יותר באינטליגנציה. הביטחון ברצפה - איבוד יתרון שני בשלושה משחקים - ודווקא באספקט זה אולי אפשר להאשים את הקואץ', ועדיין, אין לקורצקי כלים. לא בהרכב ולא על הספסל. אולי ביציע.

קורצקי אולי לא היה המינוי הנכון להפועל, וסביר להניח שלא משנה מה היו תוצאותיו, הוא לא היה מקבל את החוזה לעונה הבאה אלא אם הקבוצה תרד. אבל היום, כשהביקורת עליו עולה לשיאים חדשים, זמן להיזכר ב-17% ההצלחה של גוטמן העונה עם הפועל הרבה יותר טובה, ו-36% ההצלחה של לוזון עם הפועל יותר טובה.

קורצקי עם 37.5%.

נו, באמת חשבתם שזה ייראה אחרת? למה?

הפועל חיפה בטופ-6 בכמעט כל אספקט בליגה. בסגל השחקנים, במשכורות, בהשקעת בעלים, בטח שבאיצטדיון ביתי, בכמות אוהדים. במה היא לא טופ-6? במאמן. למה, יואב, למה? למה להשקיע כל כך הרבה אם בסופו של דבר אתה מביא דני גולן? אין לי בעיה עם מינויים מפתיעים, עם חשיבה מחוץ לקופסה, אבל באמת, יואב, באמת - איך חשבת שזה ייגמר? לא אמורה להיות סיבה שלא גילינו את האיש קודם? ושוב - הוא נחמד, הוא מצחיק, הוא קאלט, אבל האם הוא האיש ההולם שייקח סגל כזה וקבוצה כזו למקומות אליהם אתה רוצה להגיע? או שבמקרה, הוא יספק ראיונות לפנתיאון ויפסיד את הפלייאוף העליון ואת הגביע להפועל רמת גן?

כל בוס יכול להשקיע כמה כסף שמתחשק לו ולמנות איזה מאמן שבראשו, ועדיין, מדוע יואב כץ מסרב למנות לקבוצתו מאמן איכותי באמת, עם עבר או עתיד, או אפילו שניהם? והאם הוא באמת מופתע ממה שקורה עכשיו בהפועל חיפה, או שכל רצונו הוא בקאלט מתמשך. אם כן, עושים שם אחלה עבודה, החבר'ה.

orenjos@walla.co.il