בווידאו: מאק בגס בפעולה
עבורו היה זה קודם כל עוד קרב - לכאורה, כמו הקרבות שניהל בשבועות האחרונים, כמו עשרות הקרבות שניהל בשנה האחרונה, כמו מאות הקרבות שניהל בשנים האחרונות. כשניצח את צ'לסי סאנצ'ס וזכה באליפות המדינה קשה היה לראות על פניו אושר עילאי, תחושת הקלה גדולה, רגשות עצורים שעכשיו סוף סוף יכולים להתפרץ. כשהשניות חישבו את קיצן לאחור ולבסוף נגמרו והשופט בישר על תום הקרב, מאק ברגס הניף את ידו לאוויר. לאחר מכן הרשה לעצמו ליפול לברכיו ולהתחיל להבין מה בדיוק קרה פה.
אבל הוא לא יכול היה להבין. באותו רגע, בשבוע שעבר, כשרשם את הישגו הספורטיבי הגדול בקריירה הצעירה, כשחלק מהקהל קם על הרגליים כדי לעודד וחלק כדי לקלל ולשרוק בוז, מאק בגס לא יכול היה להבין מה בדיוק קרה פה. מדינה שלמה, למעשה, מתקשה בשבוע האחרון להבין מה עושים עם הילדה לשעבר, שנמצאת בעיצומו של תהליך להפוך לגבר, ובינתיים ממשיכה לנצח נערה אחר נערה אחר נערה.
מאק בגס נולד כמקנזי לפני 17 שנה בטקסס. כבר מגיל צעיר פיזרה רמזים על העתיד שמחכה מעבר לפינה. כשאימה ניסתה להלביש אותה בשמלות בגיל 3, נתקלה בהתנגדות חד-משמעית מצד הילדה הקטנה, שהעדיפה לטפס על עצים ולשחק בכדור. השנים חלפו, ובבית הספר היסודי התחיל להיות ברור לכולם שמקנזי מתנהגת, מתלבשת ומזכירה הרבה יותר ילד מאשר ילדה. אבל לה עצמה היה קשה להביע זאת במילים. "זה היה נורא", אמר בגס בשבוע שעבר ל"דאלאס ניוז". "הייתי כל כך עצוב ולא הצלחתי להבין מדוע. היה קשה להסביר לאנשים". על הצורך להתנהג כמו כולן, ללבוש בגדי נשים ולהתפאר, אמר כי "זו היתה התחושה הגרועה בחיי". לאימו, אנג'לה, הוא לא היה צריך להסביר דבר; היא כבר הבינה. כשמקנזי היתה בכיתה ז' הראתה לה אימה תכנית של קייטי קוריק, על נוער טרנסג'נדרי. מקנזי הביטה במסך, וכל האסימונים שהיו צריכים ליפול נפלו.
אבל השנים ההן היו קשות. לחיות בתוך גוף שלא מרגיש שלך נשמע כמו משימה בלתי אפשרית עבור כל אחד, אך כשמדובר בנער או נערה, שצריכים להתמודד גם כך עם הלחץ החברתי, הציפיות מבית, הקונבנציות החקוקות באבן - מדובר בסיטואציה כמעט משתקת. ומקנזי אכן לא הצליחה להתמודד וברגעים מסוימים, כשהרגישה שהיא פשוט לא מסוגלת יותר, חשבה לסיים הכל. "זה הפך די קודר", אמר מאק ל-ESPN. "אני לא חושב שאמרתי למישהו, אבל לעתים הרגשתי שאני צריך להתאבד". היא אובחנה כסובלת מדיספוריה מגדרית - הפרעת זהות של אנשים שחשים אומללות ממינם הפיזיולוגי - ונשלחה למוסד נפשי למספר חודשים על מנת לטפל בדיכאון. הטיפול עזר, מקנזי הפכה למאק, שעבר בית ספר, לא ניסה להסתיר את זהותו, ובאופן די מפתיע נתקל במעט מאוד בריונות או התנגדות מצד חבריו לשולחנות הלימודים.
לאורך שנות ילדותו ניסה מספר ענפי ספורט, אך הכי בנוח הרגיש באולם ההיאבקות. "כשקיבלו אותו לנבחרת הוא פשוט מצא את מקומו", אמרה אימו ל"ניו יורק דיילי ניוז". "זה ספורט אחר. כוח הוא לא הכל, והמין שלך הוא לא העניין". בערך בתקופה הזו, כשהיה בן 15, החל מאק לקחת תוספים שיסייעו לו להפוך מנערה לנער, ביניהם טסטוסטרון. אט אט קולו הפך נמוך יותר, גופו הפך חזק יותר, שיער פנים החל להופיע, אך לא הרבה מעבר לזה. בווידאו שצילם את עצמו מאותה תקופה הוא נשמע אומר: "ידעתי מי אני, אבל לא הצלחתי לנסח זאת במילים. הכל מצוין. המסר האוניברסלי שאני מנסה לשלוח לכולם הוא - אל תוותרו, אל תוותרו על עצמכם כי אי אפשר לדעת מתי תמצאו את עצמכם. אני רוצה להיות מישהו. מישהו שמנסה לעשות משהו - לא רק עמוד בספר. אני רוצה להיות הספר".
ומה אתם יודעים, יצא לו חתיכת ספר.
תחילת דרכו של בגס בתחרויות ההיאבקות בבית הספר יולס טריניטי, בטקסס, היתה קשה. הקרב הראשון שלו היה לפני התוספים שהחל לקחת, ואת 2015 הוא סיים ללא ניצחון. ב-2016 העפיל לאליפות המחוזית ורשם ניצחון לצד שני הפסדים, ולכן מה שקרה העונה היה כל כך יוצא דופן. במהלך השנה החולפת נרשם שינוי משמעותי בגופו של בגס, שלפתע נראה היה חזק יותר מהמתחרות שלו. מספר הורים ומאמנים אף האמינו שלמאק יש כעת יתרון לא הוגן על שאר המתאבקות - הן, יש לציין, לא הורשו לקחת הורמונים. כאן נכנס לתמונה ה-UIL, הגוף המחוקק לבתי ספר באיזור טקסס שאוסר, לכאורה, על תלמידים להשתמש בסטרואידים על מנת להשיג יתרון לא הוגן, אולם פרצה בחוק אפשרה את המצב הנוכחי. באחד הסעיפים, צוין כי האיסור על שימוש בסטרואידים לא יחול על תלמידים שמקבלים חומרים מרופא עבור "מטרה רפואית תקפה", ולא ניכנס כאן לפרוטוקול המלא, שמשאיר לא מעט תחומים אפורים בהם, כך התברר, המקרה של מאק בגס שכן. ה-UIL קיבל את התיק הרפואי של בגס, ולא עשה דבר בנושא.
כמו כן, אף שהעדיף להתחרות עם נערים, בגס נאלץ להמשיך להתחרות מול נערות - וגם כאן ה"אשם" הוא התקנון, שקובע כי ספורטאים יתחרו לפי המין שבתעודת הלידה שלהם. מאק נותר בין הפטיש לסדן, ובמהלך כל התקופה האחרונה - כמו גם עכשיו - ניצבו בפניו שתי אפשרויות עיקריות: להתחרות מול נערות, או לא להתחרות כלל. הוא בחר, פעם אחר פעם, בראשונה, ובעונה האחרונה לא הפסיד ולו פעם אחת. בדצמבר האחרון קיבל עורך הדין ג'ים בודהוין, שביתו מתאבקת בקטגוריית משקל אחרת מזו של בגס, מספר תלונות מהורים שביקשו שמאק יעבור להתחרות מול בנים. בינואר הגיש עצומה ל-UIL במטרה לגרום לזה לקרות. הגוף המחוקק עצמו הגיב כי רמת הטסטורון של בגס "נמוכה בהרבה" מהרמה המותרת, וכי החוק בעניינו עשוי להשתנות בעתיד - אבל אל תבנו על זה: כשהחוק המדובר אושר, בשנה שעברה, זה קרה ברוב של 95 אחוז, בתוצאה של 32 מתנגדים לעומת 586 תומכים.
כך או כך, על המזרן, רוב המתחרות של בגס קיבלו אותו ואת הסיטואציה בכבוד. שתיים מהן החליטו לפרוש לפני קרבות איתו - בין אם מתוך הודאה בכך שהוא בלתי ניתן להכנעה או כמעין נקיטת עמדה מוסרית. אחת מהן, מדלין רושה, חיבקה אותו בחודש שעבר, בגמר תחרות מקומית, לאחר שזכה בניצחון טכני. סבתו של בגס, המשמשת גם כאפוטרופוס שלו, לא הופתעה אך טענה כי ההחלטה טעונה ב"דעות קדומות, שנאה ובורות". מאק עצמו טען כי הוריה של רושה אילצו אותה לפרוש, ובאותו יום כתב פוסט נזעם בפייסבוק: "העניין הוא שאנחנו רוצים להיאבק אחד בשני. אני מרגיש כה נגעל מהאפליה, לא רק של הילדים אלא גם של ההורים והמאמנים. לילדות הללו לא אכפת מי תשימו מולן. אנחנו רק רוצים להילחם, והם לוקחים את זה ממני ומהאנשים מולם אני תחרה. אנא הפיצו בכדי שנוכל לשנות את הענף הזה ואת האפליה". כמו כן, הדגיש כי אם היה יכול, היה שב ומקיים את הקרבות אותן ניצח ניצחונות טכניים, כדי לזכות באליפות כמו שצריך.
קרב אחד שכן ניצח על המזרן היה מול ליילה ליית'ם, שניצבה על אף התנגדות אימה. בסיום, אמא אחרת שישבה ביציע צעקה: "זו רמאות! רמאי גדול!" לתקשורת האמריקאית הסבירה: "תראו כמה מנופחת היא, זה בגלל שהיא לוקחת תוספים. בין אם היא ילד או ילדה, זה לא משנה. כשאת משתמשת בסם ואת חזקה פי 10 מהיריבה, זה לא צריך להיות חוקי". אבל זה היה חוקי, בגס עלה לקרב על אליפות טקסס לנערות בקבוצת המשקל של 50 ק"ג, ומסביבו אנשים כבר לא ידעו באיזה צד להיות. עורך הדין בודהוין - שכאמור, הגיש ל-UIL עצומה במטרה לגרום לו להתחרות מול נערים - הודה בפני "וושינגטון פוסט" שיעודד אותו בקרב על התואר: "16 הנערות שהיו איתו בתחרות הושמו במצב מאוד לא הוגן בגלל המבוגרים. עבורי, זה בגלל כישלון מנהיגותי מהאנשים שאחראיים על חוקי הספורט בטקסס. הם עושים עוול למאק, ולא רק ל-15 הנערות שבתחרות אלא לכל הנערות מולן התחרה לאורך השנה".
ואז הגיע הגמר, וגם שם מאק בגס היה גדול על היריבות שלו - במקרה הזה צ'לסי סאנצ'ס, שהפסידה 12:2. האלוף החדש שיפר את מאזנו העונתי ל-56 ניצחונות אל מול אפס הפסדים. "שמעתי את הבוז, אבל שמעתי יותר חזק את העידוד", אמר ל-ESPN. יש לציין שהבוז הזה לא נשמע כשהפסיד, לא נשמע בתחילת הדרך שלו, כשניצח מעט. רק כעת - בוז של מאמנים והורים ואנשים בוגרים לנער בן 17. "חשבתי לעצמי - אתם יודעים מה? תשרקו בוז כמה שאתם רוצים, כי אתם סתם שונאים. השנאה שלכם לא תביא אותי לשום מקום. ניצחתי עוד לפני הטסטוסטרון ועכשיו, כשאני ממש מנצח, אנשים רוצים להשתגע ואוטומטית קוראים לי רמאי". אחת מאלה שקראו לו רמאי היתה אמא של אחד המתחרים הבנים - לא רק קראה לו רמאי, כי אם התייחסה למאק כאל היא ולא הוא: "היא עומדת שם עם ראש מורם כאילו ניצחה. היא לא מנצחת, זו רמאות. זה לא שוויוני ולעולם לא יהיה שוויוני".
שלושה עניינים נוספים הכעיסו את בגס: הביקורת עליו מקטינה, לטענתו, את יכולותיהן של המתחרות שלו, שלא מסוגלות לנצח נערים; הביקורות עליו שומטות, ברגע, את כל העבודה הקשה, מאות שעות של אימונים והכנה מנטלית שהלכו כעת לפח משום שבסופו של דבר, לדעת החברה, כל בן מסוגל לנצח כל בת; וכמובן - חוסר הסבלנות כלפי טרנסג'נדרים. לטענתו, כל אותם מבקרים ושורקי בוז לא עצרו להקדיש לסוגיה שלו אפילו שנייה של מחשבה, של הבנה או ניסיון להבנה. מי שכן ניסו להבין היו הנערות מולן מאק התחרה. אחת מהן, דסטיני דומינגס, אמרה ל"דאלאס מורנינג ניוז": "זה לא פייר שכולם כל כך נגד מאק. אין פה בכלל עניין של כוח. כמתאבק, זה לא משנה כמה חזק אתה, מה שחשוב זה האופי, איך שאתה מתאבק. אני חושבת שמאק מעורר השראה בכולם. למרות שכל כך הרבה אנשים נגדו, לעמוד מול כולם ולעשות מה שעשה זה דבר גדול. אולי זה יפתח דלת לילדים נוספים להרגיש ביטחון בענפי ספורט". בנושא היתרון שכביכול יש לו על המתחרות שלו, סבתו של בגס טענה דברים דומים: "תסתכלו על הנערות מולן הוא מתמודד. אין הבדל. כישרון וטכניקה הם שחשובים בספורט הזה".
צפו בסיום אחד הקרבות
גם אם כל הסיפור הזה היה קורה לפני שנתיים הוא היה מגיע לעמוד הראשי של ESPN, אך כעת, עם ממשל דונלד טראמפ, הוא מקבל עומק גדול יותר. לפני כשבועיים הודיע נשיא ארצות הברית שיבטל את החוק שהכניס ברק אובמה, לפיו טרנסג'נדרים רשאים להשתמש בשירותיים ציבוריים התואמים את ההזדהות המגדרית שלהם, מה שיגרום לכך שכל מדינה תחליט בעצמה כיצד להתמודד עם אחת הסוגיות החברתיות החשובות ביותר בארצות הברית בשנים האחרונות. טקסס עצמה, לה בגס משויך, שוקלת להעביר חוק דומה לזה שעבר בצפון קרוליינה, שייאלץ טרנסג'נדרים להשתמש בשירותים הציבוריים של "מינם הביולוגי". והעניין פה, כמובן, גדול בהרבה מאיפה אדם מסוים צריך להטיל את מימיו.
כרגע, רק 16 מדינות בארצות הברית מאפשרות לספורטאים טרנסג'נדרים להתחרות על פי ההזדהות המגדרית שלהם ללא כל הסברים רפואיים שהם. "הנער הטרנסג'נדר מתחרה עם הבנים, הנערה הטרנסג'נדרית עם הבנות וכולם מרוצים", הסבירה ל"דיילי ביסט" הלן קרול, מיוזמות התקנה שהועברה ב-2011. אלא ששבע מדינות נוספות בארצות הברית דורשות תעודת לידה חדשה או אישור רפואי על ניתוח לשינוי מין כדי לאפשר לטרנסג'נדרים להשתתף בתחרויות ספורט סיפור לא פשוט כן האופציה הראשונה דורשת פרויקט ביורקרטי בלתי נגמר (ויקר), והשנייה לא מומלצת עבור קטינים.
ובתוך כל זה, נער אחד שהפך, בעל כורחו, לסמל למאבק חברתי. למאק בגס נותרה עוד שנה אחת בבית הספר התיכון ואלא אם החוקים ישתנו - מה שלא צפוי לקרות - גם במהלכה הוא יתחרה מול נערות ולא מול נערים, לצערו, כי האלטרנטיבה היא לא להתחרות כלל. ובשנה הבאה הוא רק עתיד להיות חזק יותר, והפערים בינו ובין שאר הנערות רק אמורים לגדול, מה רק יעצים את שריקות הבוז, את הביקורות, את הלחץ מכל כיוון אפשרי. אבל כרגע, למאק בגס לא נותרה ברירה אלא לחיות לפי העקרונות שסיגל לעצמו בשבועות האחרונים, לפי המסר שביקש למסור בתקשורת האמריקאית: "אל תוותרו, כי ברגע שאתם מרגישים כאילו אתם עומדים לוותר, כבר הפסדתם. אתם חייבים להישאר חיוביים. יהיו ימים גרועים, תאמינו לי, אבל יהיו גם ימים אחרים. תמיד יהיה עוד שבוע".
ובגדול, את כל התורה של מאק בגס ניתן לצמצם אל תוך משפט אחד שאמר בימים האחרונים משפט שחברה שלמה לא ממש יודעת כיצד לעכל: "הגבריות שלי לא מגדירה מי אני; אני מגדיר מי אני".
