התיאטרון הנודד: ליטו וידיגאל ירתק את מכבי תל אביב כל עוד הוא כאן

ליטו וידיגאל הדהים אתמול בערב את פורטוגל כאשר הודיע על התפטרותו מארוקה ועזיבתו המיידית למכבי תל אביב. הצהובים הוציאו הודעה רשמית על מינויו שעה וחצי אחרי חצות, והעיתוי הלא שגרתי סמלי מאוד בכל הקשור למאמן הפורטוגלי-אנגולי. נדמה כי הדבר החשוב ביותר לו זקוקה מכבי תל אביב בימים אלה הוא יציבות, אחרי הקדנציות הקצרצרות של סלבישה יוקאנוביץ', פטר בוס ושוטה ארבלדזה.

בדמותו של וידיגאל היא מקבלת איש מקצוע שאפתן ומקורי שעשה עבודה נהדרת בשתי קבוצותיו האחרונות, אבל יציבות היא המילה האחרונה שאפשר להזכיר בקשר אליו. מכבי תהיה המשרה מספר 13 בקדנציה של המאמן בן ה-47 מאז החל לעבוד ב-2003. כל הקדנציות שלו בעשור האחרון היו קצרות, וסיפור חייו הוא סאגה קצבית ומופלאה שמתאימה לתסריט הוליוודי. צריך להיות אופטימי במיוחד כדי לחשוב שהוא יישאר בתל אביב למשך זמן רב.

עוד בנושא:

מכבי תל אביב: ליטו וידיגאל מונה למאמן החדש, יחתום לשנה וחצי
"איזה גול, היה שווה לחכות בשבילו 80 דקות". האומנם?

העלילה של וידיגאל מתחילה ב-1969 בלואנדה, בירת אנגולה, במשפחה של נגר ורועה צאן. הוא היה אחד הילדים הגדולים במשפחה של 12 אחים ואחיות. לואיס וידיגאל, הצעיר ממנו בארבע שנים, הפך לימים לכוכב בקישור המרכזי של ספורטינג ליסבון ונאפולי, והיה שחקן הרכב נבחרת פורטוגל ביורו 2000. ליטו היה מוכשר פחות, אבל ידע שהכדורגל הוא הדרך היחידה להצליח בחיים, מאז בחרה המשפחה ממדינתה ב-1975 בגלל מלחמת אזרחים אכזרית, והגיעה לפורטוגל בעיצומו של חורף. ליטו, שהיה בן שש, זוכר עד היום כיצד לבש מכנסיים קצרים וסנדלים בשלג, כי לא היו בגדים אחרים. בהמשך, הוא התעקש ללכת כך גם לבית ספר על אף המחאות הקולניות של אמו.

המשפחה התמקמה בעיירה הקטנה אלבאס במזרח פורטוגל, בסמוך לגבול עם ספרד, וליטו הקטן שיחק עם הכדור ללא הפסקה, עד שנאלץ להתחיל להתפרנס בגיל 13 בשלל עבודות מזדמנות. זה לא הפריע לו להמשיך לשאוף להפוך לכדורגלן, והוא הלך קילומטרים ארוכים ברגל על מנת להתאמן בקבוצה המקומית. ההשקעה השתלמה, כאשר אלבאס זכתה באליפות האזורית לנוער ב-1987, ופרונטריינסה מהליגה השלישית שמה עליו עין.

וידיגאל היה נרגש להתחיל את הקריירה האמיתית, אולם היא כמעט ונקטעה בגיל 18 כאשר תיקול פראי של שחקן יריב גרם לשבר כפול ברגלו. הרופא בישר לו כי לא יוכל לחזור למגרשים עוד, אבל הנער לא ויתר. "תעשה את העבודה טוב, דוקטור. חוץ מכדורגל אין לי כלום", הוא ביקש. ואכן, הנס התרחש, והרגל החלימה לחלוטין.

וידיגאל, ששיחק בדרך כלל כמגן ימני, עשה דרך ארוכה מלמטה. הוא הצטרף לקמפומיורנסה מהליגה השלישית ב-1991, עזר לה לעלות לליגה השנייה בעונתו הראשונה, ובחלוף שלוש שנים נרשמה גם העלייה הסנסציונית לליגה הבכירה. הצטיינותו הביאה לקידומו לבלננשש, אחד המועדונים הוותיקים והחשובים בליסבון. שם בילה ליטו שבע שנים מוצלחות. הוא ידע שלא יגיע לנבחרת פורטוגל, ושמח מאוד לייצג את אנגולה, כולל השתתפות באליפות אפריקה ב-1998, כי החזרה למולדת אותה עזב כילד הייתה חשובה מאוד עבורו. בשנותיו הטובות בקריירה, הוא היה שחקן מוערך ויציב בליגה הבכירה, אך לא מעבר לכך.

הנטייה של וידיגאל לנדוד באה לידי ביטוי לראשונה עוד בשלהי הקריירה כשחקן. בלננשש רצתה להשאירו במועדון עד שיתלה את הנעליים, אבל לא יכלה להבטיח למגן בן ה-33 מקום בהרכב, והוא העדיף לעבור לסנטה קלרה הזעירה באיים האזוריים. חודשים ספורים מאוחר יותר, כאשר לא אהב את המצב במועדון, הוא לקח את הדברים ועזב. "אין לי בעיה להביע את חוסר שביעות רצוני", הוא אמר - וכך הקפיד לעשות תמיד גם בהמשך.

עוד כשחקן, ידע וידיגאל שהוא רוצה לשבת על הקווים בהמשך חייו, ולמד בשקיקה כל פרט שאפשר מהמאמנים הרבים איתם עבד. אחרי שפרש, הוא חזר לעיירה האהובה אלבאס, קיבל לידיו את הקבוצה בה צמח כנער, והציל אותה מירידה לליגה החמישית - היא הייתה מתחת לקו האדום כאשר הגיע וסיימה במקום החמישי. במקביל השלים קורסי מאמנים. לשם כך, עבד בבקרים, ונסע ללימודים לליסבון בערבים, כדי לחזור הביתה בשעות הלילה המאוחרות. קצב החיים הזה התאים לו, כי וידיגאל אובססיבי לעבודה, שהיה ונשאר תמיד וורקהוליק אמיתי. הוא לא מסוגל לנוח לרגע.

שינויים בהנהלת אלבאס שלא היו לרוחו גרמו לו לעזוב בטריקת דלת כאשר הקבוצה הייתה בפסגת הליגה הרביעית. הוא הצטרף לפורטוסנטנסה מהליגה השלישית, הציל אותה מירידה, ואז נסע לאיי מדיירה, לקבוצת פונטסולנסה. גם היא הייתה מתחת לקו האדום בליגה השלישית, וגם אותה השאיר כנגד כל הסיכויים במחזור האחרון מורט העצבים ואז הצעיד לצמרת הגבוהה. המסע נמשך עם עונה בריבייראו מהליגה השניה, ואת התפקיד הגדול הראשון שלו קיבל וידיגאל ב-2008, אז מונה למאמן אסטרלה אמדורה מהליגה הבכירה.

בגיל 39, היה זה חלום שהתגשם עבורו. "אני מודה לנשיא אנטוניו אוליביירה שהימר על מאמן כה צעיר. אין לי כוונה לפזר הבטחות, אבל תהיו בטוחים שאעשה את העבודה כמיטב יכולתי", הוא אמר כאשר חתם על חוזה לשנתיים. פחות מחצי שנה מאוחר יותר, עזב וידיגאל בגלל אי סדרים קשים במועדון. המועדון נקלע לקשיים כלכליים, השחקנים לא קיבלו שכר מאז תחילת העונה, והמאמן החליט שהוא לא מסוגל לעבוד בתנאים אלה אז הוא התפטר כבר בנובמבר.

התחנה הבאה הייתה פורטימוננסה אותה הציל מירידה בליגה השנייה, וממנה פותה לעבור ללייריה בליגה הראשונה. לשם כך, שבר וידיגאל חוזה בפורטימוננסה, נדרש לשלם פיצויים שמומנו על ידי לייריה, ואז הלך למשפט על מנת לבטל את הגזירה וניצח. על המגרש השיג המאמן תוצאות סבירות בלייריה, אך יחסיו עם הנשיא ז'ואאו ברתולומאו עלו במהרה על שרטון, והוא סיים את הקדנציה בטונים צורמים במיוחד. הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה לגבי הפסקת עבודתו, והמועדון שכר מאבטחים שמנעו פיזית את כניסתו של וידיגאל למתקן האימונים. הם האשימו זה את זה בהתחייבויות כספיות שלא קוימו – המאמן טען ששכרו לא שולם, בעוד הנשיא גרס כי דווקא המאמן חייב לו 65 אלף יורו ששילם בזמנו לפורטימוננסה. גם הסוגיה הזו נסגרה בסופו של דבר רק בבית המשפט.

המתח הנפשי מהפרשה גרם לוידיגאל לקחת פסק זמן קצר, ואז הגשים חלום כאשר קיבל הצעה לאמן את נבחרת אנגולה. זו הייתה אחת המטרות שהציב לעצמו בתחילת דרכו, והוא היה מאושר להגיע ליעד מוקדם מהמתוכנן. הוא הצעיד את מולדתו להעפלה לאליפות אפריקה ב-2012, בה רשם ניצחון על בורקינה פאסו, אך אנגולה הודחה עם ארבע נקודות משלושה משחקים בשלב הבתים. באותם ימים, אחרי שתי הופעות רצופות ברבע הגמר, שלא לדבר על נסיעה למונדיאל ב-2006. הדבר נחשב לפיאסקו וההתאחדות פיטרה את וידיגאל. "התוצאות לא עמדו בציפיותינו", נכתב בהודעה, אך בשנים שחלפו מאז הרמה בנבחרת אנגולה רק הלכה והתדרדרה.

בדצמבר 2012 נמשך הפרק האפריקני בחייו של וידיגאל שחתם עם הרבה תקוות באל איתיהד, קבוצת הפאר הגדולה ביותר בלוב. "זה צעד גדול קדימה בקריירה שלי. אני רוצה לעבוד עם הטובים ביותר ולזכות באליפויות", הוא הצהיר עם מינויו. ואולם, הלובים הודחו כבר בסיבוב המוקדם מליגת האלופות בידי נציגת טוניסיה, והליגה המקומית כלל לא חודשה בשל הנסיבות הפוליטיות במדינה. לאור זאת, החליט וידיגאל כי אין טעם להמשיך, והתפטר אחרי ארבעה חודשים בלבד בתפקיד.

את האתגר החדש מצא ליטו בקפריסין, שם חתם בלימסול בקיץ 2013. ואולם, שישה מחזורים בלבד אחרי תחילת העונה, הוא פוטר על ידי ההנהלה – כבר בתום ההפסד הראשון, על רקע חילוקי דעות קשים. בלעדיו, באופן מפתיע, זכתה הקבוצה באליפות, כך שהקפריסאים לא הצטערו יתר על המידה בדיעבד.

ניתן לומר כי תדמיתו של וידיגאל לא הייתה מזהירה בשלב זה, אבל דווקא אז הוא קיבל הצעה חלומית שאפשרה לו לחזור לדרך המלך. בלננשש הייתה בסכנה ירידה מתחת לקו האדום וקראה לשחקנה לשעבר על מנת להצילה במרץ 2014. "אני לא יכול לסרב למועדון שעיצב אותי כשחקן וכאדם. המשימה שלנו קשה מאוד, אבל נעבוד קשה על מנת להתגבר על הכול להישאר בליגה", אמר ליטו וקיים. בלננשש, שבקושי מצאה את הרשת לפניו, ניצחה שלוש פעמים בחמישה המחזורים האחרונים ושרדה. הנשיא רוי פדרו סוארס היה מאושר והרעיף שבחים על המושיע. הוא לא ידע שהשניים יסתכסכו מאוד תוך זמן קצר.

עונת 2014/15 התאפיינה בתוצאות טובות על המגרש, אך במקביל התלונן וידיגאל על כך שהמועדון לא שיתף אותו בתוכניות הרכש, ואף האשים את ההנהלה בניסיון לקבוע את ההרכב. המתח הגיע לשיאו במרץ 2015 כאשר הנשיא טען כי ישמח אם בלננשש תעפיל לליגה האירופית, גם אם הדבר יגרום לירידה לליגה השנייה בעונה שלאחר מכן. וידיגאל התרעם על הדברים, טען כי הם פוגעים במורל השחקנים ובתדמית המועדון, והגדיר את סוארס כ"אגואיסט ודמגוג". ימים ספורים לאחר מכן, הוא התפטר.

"וידיגאל לא הפגין כבוד כלפי המועדון. אנחנו הערכנו אותו, ותמיד נהיה אסירי תודה על עבודתו, ואנחנו מצטערים מאוד על עזיבתו", אמר הנשיא. מנגד, טען וידיגאל שנדחק החוצה. "עוד כשהייתי בקבוצה ידעתי שהוא סגר עם סה פינטו כמחליפי מאוחרי גבי לעונה הבאה. הכול הושפע שם מאינטרסים אישיים", קבע המאמן, והסכסוך בין הצדדים ממשיך ביתר שאת עד היום.

בארוקה דווקא הייתה ל-וידיגאל אידיליה עם ההנהלה. הוא הגיע לעיירה הקטנה בת 3,500 תושבים בקיץ 2015, קיבל לידיו סגל שסיים במקום ה-16 בעונה הקודמת, שיכלל אותו כראות עיניו כאשר קיבל לידיו תקציב סביר בסטנדרטים הצנועים וחופש פעולה בשוק ההעברות, והצעיד את ארוקה להישג שיא בתולדותיה – מקום חמישי. כבר במשחק הבכורה הביתי רשם וידיגאל ניצחון יוקרתי על בנפיקה, ובהמשך העונה חגג גם על חשבונה של פורטו, אותה ניצח בדרגאו 1:2. לקראת ההתמודדות, שנערכה בשעות הערב המאוחרת, קיבל וידיגאל כותרות כאשר קיים אימונים לקראת חצות - הוא סבר שכך יש להכין את השחקנים, וזה אכן עבד.

לצד ההצלחה הפנומנלית על הדשא, התפרסם המאמן בגלל התנהלותו האמוציונלית, שבאה לידי ביטוי בסכסוכים לא מעטים עם מאמני היריבות. התקרית הבולטת מכולן התרחשה בפברואר 2016 אחרי משחק מול בראגה, אותה אימן אז פאולו פונסקה, חברו של וידיגאל כשחקן לבלננשש בשנות ה-90'. שני שחקני בראגה הורחקו, אבל האורחת הצליחה לסחוט תיקו מאופס בזכות הסתגרות בהגנה, וליטו יצא מכליו.

"מאשימים אותנו לפעמים בכדורגל הגנתי, אבל בראגה עשתה היום בונקר, ולא בפעם הראשונה. יש מאמנים מסוימים שטיפסו גבוה מדי, איבדו את הזהות שלהם ואומרים דברים לא נכונים", הצהיר וידיגאל. פונסקה לא נותר חייב: "ליטו מרתק אותי, ואני תמיד עוקב אחריו ואחרי ארוקה כדי לצחוק. צריך שיהיה מאמן כזה. בכל כיתה בבית ספר יש ליצן, וליטו הוא ליצן הכיתה שלנו. זה טוב, כי צריך מישהו שישבור את השגרה".

אחד מ"מופעי הליצנות" שהוזכרו על ידי פונסקה היה האירוע הביזארי שהתרחש בנובמבר 2015 במשחקה של ארוקה נגד ספורטינג ליסבון. לקראת סיום ההתמודדות, פרץ וידיגאל למגרש על מנת להתווכח עם השחקנים ונדחף קלות על ידי הבלם הברזילאי נאלדו. כאשר הרגיש את המגע, הגדיל המאמן לעשות והתגלגל על הדשא. שני העבריינים הורחקו וליטו ספג קנס מההתאחדות. התקרית זכורה במיוחד עד היום, וזו האסוציאציה הראשונה של כל עיתונאי פורטוגלי עם וידיגאל. אתם מוזמנים לצפות בה כאן.

אוהדי ארוקה היו מאושרים ממנו והגדירו אותו כ"ז'וזה מוריניו שלנו". לפני חודשים ספורים דיבר וידיגאל על נכונותו להישאר במועדון: "יש לי חוזה עד 2017, אבל הנשיא כבר הציע להאריכו בשלוש שנים נוספות". ואולם, הוא גם לא הסתיר את השאיפה להתקדם: "אני רוצה לאמן את אחת משלוש הגדולות ולזכות באליפות. לשם כך אני עובד 24 שעות ביממה כל יום". בינתיים, בנפיקה, ספורטינג ופורטו יכולות לחכות, והוא ינסה לזכות באליפות בליגת העל, אבל תהיו בטוחים - הצעה מעניינת יותר תגרום לו לעזוב באופן מיידי. הוא לא רגיל להישאר במקום אחד לאורך זמן, ומקבל לא פעם החלטות מפתיעות מאוד. איש בארוקה לא דימיין שינטוש את הספינה לפני תום העונה.

מבחינה טקטית, מדובר במאמן שדוגל בדרך כלל במערך 1-3-2-4 עם שחקני אגף התקפיים ומהירים. העיתונאי הפורטוגלי אוסקר קורדיירו מספר לוואלה! ספורט: "ליטו הוא מאמן שאפתן במיוחד. הוא אדם טוב, ישיר מאוד עם שחקניו, ותמיד שואף לנצח מול כל יריבה". עיתונאי נוסף, לואיס קטרינו, טוען: "וידיגאל עשה עבודה מצוינת בבלננשש ובארוקה, אבל נוטה להסתכסך עם הנהלות. הוא מעדיף כדורגל התקפי, אבל גמיש ולא מקובע". העיתונאי אנדרה פריירה קובע: "וידיגאל מביא קבלות על הדשא, אבל הוא אדם מוזר למדי עם התנהגות אקסצנטרית. הוא מרבה לריב ומושך אש ותשומת לב".
אם כך, המסע של וידיגאל הגיע לתל אביב, ומשעמם זה לא יהיה - כל עוד הוא איתנו. אל תחמיצו את ההצגה, כי היא לא צפויה להימשך לאורך זמן, אלא אם ההרמוניה בין הפורטוגלי-אנגולי לג'ורדי קרויף תפרח.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק