בחיים, מה לעשות, יש פערי מעמדות, אפילו בתוך המשפחה. בשנה שעברה, בסופרבול 50, לא פחות מ-115 מיליון אנשים התקבצו ברחבי אמריקה סביב מסכי הטלוויזיה כדי לצפות בביונסה משדרגת בכמה רמות את הופעת המחצית של קולדפליי. לעומת זאת, אתמול בערב (חמישי), אלפי אוהדים בלבד (מאושרים, יש להודות), חגגו עם האחות הצעירה למשפחת נואלס, בפארק דיסקברי גרין השוכן במרכז יוסטון, כחלק מהאירועים שלפני המשחק הגדול של השנה.
ביום ראשון בלילה יעלו לכר הדשא באצטדיון המקומי אטלנטה פאלקונס וניו אינגלנד פטריוטס, לקרב על כל הקופה ואולי רוחה של משפחת נואלס יכולה לעודד מעט את החבורה ממסצ'וסטס, שכן לפני 13 שנים בדיוק, בסופרבול היחיד שנערך עד היום ביוסטון, עלתה ביונסה הצעירה לשיר את ההמנון בהופעה הראשונה שלה במעמד המחייב. המשחק ההוא נגמר ב-29:32 לפטריוטס מול קרוליינה וטום בריידי הניח על היד את טבעת האליפות השנייה שלו, מבין ארבע שצבר עד היום. כדי להיות הקוורטרבק הראשון (והשחקן השני) אי פעם שמשיג את החמישית, הוא יצטרך לספק עוד התעלות.
עוד בנושא:
לראות את הסופרבול עם נשיא ארה"ב: החוויה המיוחדת של אורן נהרי
מבחן האישיות: האם להיות בעד ניו אינגלנד או אטלנטה בסופרבול?
תופס את ההזדמנות: חוליו ג'ונס צריך להוביל את אטלנטה לאליפות
בריידי או אטלנטה: משדר מיוחד לקראת סופרבול 51
הפרצוף היפה של בריידי, בן 40 באוגוסט הקרוב, צץ בכל פינה ביוסטון בימים אלה, לצד כמה מהכוכבים האחרים של הסופרבול הזה. את שלטי הפרסומות של מבחר הטנדרים האמריקאים, המאפיינים את העיר בימים רגילים, החליפו תמונות עם הסמלים של הקבוצות והליגה, כמיטב המסורת, מכניסה את כולם לאווירה הנכונה, כל הדרך לשריקת הפתיחה, זאת למרות שיוסטון טקסאנס, שחלמה לשחק בסופרבול ה"ביתי" שלה, עפה בסיבוב השני של הפלייאוף.
שתי הקבוצות נמצאות ביוסטון כבר מיום ראשון וכל אחת מהן תפסה לעצמה מתקן פוטבול מרשים באחת האוניברסיטאות המקומית, לצורך אימונים ותרגולים. לפני אימון הבוקר של יום חמישי, הכוכבים נשלחו למיקרופונים ובאופן צפוי, רוב העניין היה סביב בריידי, שנשאל בין היתר בנוגע להבדלי הניסיון האדירים בין שתי הקבוצות: 25 משחקני הסגל של ניו אינגלנד כבר הופיעו לפחות בסופרבול אחד, רק חמישה מבין שחקני הסגל של אטלנטה עשו זאת.
"בסופרבול הראשון שלי, ניצחנו את המשחק עם התקפה של שתי הדקות האחרונות", אמר בריידי וניסה להוריד מחשיבות הנושא מעט, "לא משנה כמה פעמים שיחקת בעבר בסופרבול, אלא איך אתה הולך לשחק בסופרבול הקרוב".
עוד נושא שמעניין את כולם, תמיד, הוא היחסים בין בריידי למאמנו בעשור וחצי האחרונים, ביל בליצ'יק. עבור בליצ'יק, יהיה זה סופרבול עשירי בקריירה, שביעי כמאמן הפטריוטס. מדובר בקרוב ל-20 אחוז מכלל הסופרבולים שנערכו עד היום, מה שהעלה בימים האחרונים את התהייה האם כדאי לקרוא לאירוע על שמו בעתיד. "כמו שאתם יודעים, אני לא מקבל ממנו הרבה מחמאות. זה הסגנון שלו וככה הוא מאמן אותנו", העיד בריידי על שותפו לדרך, "אם אמסור כדור מדויק ל-50 יארד ואהיה מרוצה מעצמי על המסירה, הוא פשוט יסתכל עליי ויבקש לעבור למהלך הבא".
אם כבר מדברים על מאמנים, הרי שבצד של אטלנטה אין יותר מדי ניסיון על המגרש כאמור, אבל על הקווים המצב שונה לחלוטין. עבור המאמן דן קווין יהיה זה סופרבול שלישי בארבע שנים, לאחר שהעפיל פעמיים בתור מתאם ההגנה של סיאטל ב-2014 וב-2015. פעם אחת זה נגמר עם התעללות בפייטון מאנינג ודנבר ובפעם השנייה, עם הפסד אכזרי במהלך האחרון מול ניו אינגלנד. קווין לא ממש עסוק בדיבורים על נקמה ויותר מודאג ממצבו של הסנטר שלו, אלכס מאק, ששידרג משמעותית את משחק ההתקפה של הקבוצה, אשר סיפקה מספרים אדירים: "אני יודע שאלכס קשוח והוא מרגיש יותר טוב מאשר לפני שבועיים, בגמר ה-NFC. אני לא בפאניקה מהסיטואציה, אבל כן מודאג". לקווין ברור שאם הסנטר שלו, שאמור להעביר את הכדור לקוורטרבק מאט ריאן ואז גם לייצב את קו השמירה עליו, יהיה מוגבל, ההגנה של בליצ'יק כבר תסתער, תפעיל לחץ על ריאן ותימנע מההתקפה הטובה בליגה לייצר את הקצב אותו היא רוצה.
ריאן עצמו אולי עסוק כל כולו במשחק המתקרב, אבל ביום שבת בערב הוא עשוי לעצור לרגע ולחגוג את הישג השיא האישי שלו בקריירה עם פרס ה-MVP לעונה החולפת. הקוורטרבק של אטלנטה שונה באופן בולט על המגרש ומחוצה לו ובעוד הוא מוביל התקפה תוססת, התשובות שהוא מספק הן די יבשות: "נאכל ארוחת ערב, נשב לפגישת ערב כדי לעבור שוב על תכנית המשחק ונלך לישון", ענה כאשר נשאל איך יעביר את הלילה שלפני הסופרבול.
היבשושיות הזו של ריאן בולטת לעין כאשר מביטים על אוהדי אטלנטה, שרובם לובשים את החולצה של התופס הנפלא של הקבוצה, חוליו ג'ונס ולא את זו של הקוורטרבק, בניגוד לאוהדי רוב הקבוצות האחרות. ריאן משחק באטלנטה כבר קרוב לעשור, אבל אף פעם לא הפך לפייבוריט של ממש בקרב הקהל וגם את ההצלחה הגדולה של העונה מייחסים רבים למתאם ההתקפה שלו, קייל שנאהאן. קייל, שנחשב למוח התקפי מבריק, הוא חלק מהליגה כבר מאז שהיה בן 25, לא מעט בזכות אביו מייק, שזכה בעבר בשלוש אליפויות (אחת כמתאם ההתקפה של ג'ו מונטנה וג'רי רייס בסן פרנסיסקו ושתיים כמאמן הראשי של ג'ון אלווי בדנבר). "כולם הולכים ליפול באיזשהו שלב בליגה הזו, ההבדל הוא בדרך בה את קם מהנפילה הזו", אמר שנאהאן הצעיר לעיתונאים כאשר נשאל על התחייה המחודשת של מאט ריאן העונה, "מאט הוא בחור שתמיד משתפר ועובד קשה ברמה המנטלית ולכן הוא מתמודד היטב עם הלחץ".
ההתקפה של אטלנטה, תחת ריאן, לא הייתה רק הטובה ביותר בליגה, אלא גם המגוונת ביותר. לא פחות מ-13 שחקנים שונים תפסו העונה לטאצ'דאון עבור הפאלקונס, שיא ליגה חדש. ביום ראשון, היצירתיות הזו תהיה חייבת להימשך כדי שלאטלנטה יהיה מה למכור מול ניו אינגלנד, המועמדת לניצחון בסכנויות ההימורים (בשלוש נקודות). אחרי המשחק, נגלה האם ריאן יסיים עונה בלתי נשכחת, אולי כ-MVP ואלוף או שמא הנתונים הסטטיסטים שלו ושל החברים מהשנה הזו יהפכו רק לשאלת טריוויה קשה.
