בווידיאו: משדר מיוחד לקראת הסופרבול
בערב הדראפט של 2011, תומאס דימיטרוף, הג'נרל מנג'ר של אטלנטה פאלקונס, ניצב בפני התלבטות מעניינת. הקבוצה שלו סיימה זה עתה עונה מתסכלת. אחרי שהחזיקה במאזן הטוב ביותר בחטיבת ה-NFL בסיום העונה הסדירה, 3:13 מבטיח, היא זרקה הכול לפח עם תבוסה משפילה במשחק הפלייאוף הראשון שלה, בבית מול גרין ביי, 48:21.
דימיטרוף החזיק בבחירה ה-27 בדראפט שמלכתחילה נחשב לאיכותי וכיום כבר מוכתר כאחד הגדולים שהיו, בטח ובטח שבמילניום הזה. אבל הוא רצה משהו מסוים: "הרגשנו שיש לנו מספיק ותיקים ויש לנו קוורטרבק שאנחנו מרוצים ממנו. היינו צריכים את השחקן הכי אקספלוסיבי שיכולנו להשיג".
השחקן הזה חיכה בבחירה השישית בדראפט וקראו לו חוליו ג'ונס, כוכב מכללת אלבמה. כדי להגיע לבחירה הזו, דימיטרוף נאלץ להקריב לא מעט. הוא סיכם מול קליבלנד על טרייד במסגרתו יעביר לה חמש בחירות, שלוש בדראפט הזה ושתיים שנה לאחר מכן, הכול בשביל לקפוץ למעלה. למרות זאת, דימיטרוף לא היה בטוח והתקשר להתייעצות עם האיש אצלו עבד כעשור במחלקת הסקאוטינג, האיש שעיצב אותו כפרסונת פוטבול, מאמן ניו אינגלנד פטריוטס, ביל בליצ'יק.
"אל תעשה את זה. המחיר גבוה מדי", טען בליצ'יק, אבל דימיטרוף, בהחלטה לא ממש אופיינית, החליט להתעלם ממורו ורבו. "זו הייתה שקובעת קריירה שלמה, לכאן או לכאן וידעתי מה יהיו ההשלכות במקרה של כישלון", הוא נזכר. דימיטרוף השלים את הטרייד ולקח את ג'ונס, שהפך במהרה לאחד התופסים הטובים ב-NFL. בלילה שבין ראשון לשני (1:30, דיווח חי בוואלה! ספורט), יצטרך בליצ'יק לשבור את הראש ולנסות להבין איך עוצרים את השחקן שהוא לא ממש האמין בו והפך למפלצת, השחקן שרוצה להביא לאטלנטה אליפות היסטורית על הראש של הפטריוטס.
עוד בנושא:
בריידי או אטלנטה: משדר מיוחד לקראת סופרבול 51
לא רק בליצ'יק היה בזמנו נגד המהלך הגדול של דימיטרוף. לתופסים ב-NFL יצא לאורך השנים שם של פרימדונות, של שחקנים בעייתים, עם בנות זוג בעייתיות ועם דרישות לא הגיוניות. "דימיטרוף החליף את כל הפרנצ'ייז שלו תמורת חוליו ג'ונס. כדאי לו מאוד שזו תהיה החלטה נכונה, אבל זה מתכון לאסון", נכתב ב"ספורטס אילוסטרייטד" אחרי הדראפט ההוא.
אלא שכאמור, ג'ונס הוכיח אחרת לכל המפקפקים והעובדה שקליבלנד, הצד השני של אותו דראפט, לא הוציאה שום דבר ראוי מחמש הבחירות שלה, שום שחקן שאותו ניתן להשוות לרמה של ג'ונס, רק עזרה להילה של דימיטרוף לצמוח ולשרוד כמה עונות קצת פחות מוצלחות. עכשיו, כשאטלנטה חיברה התקפה שמספקת מספרים ברמה היסטורית ומוגדרת כאחת הטובות בתולדות הליגה, ג'ונס נמצא בלב העניינים וההחלטה ללכת איתו מוכתרת כלא פחות מגאונית.
את העונה הסדירה הנוכחית סיים ג'ונס עם 1,409 יארדים בתפיסה, מקום שני בליגה. גם הממוצע-פר-תפיסה, 17.0, נמצא גבוה בצמרת וביארדים בממוצע למשחק הוא היה ראשון, בפער ניכר משאר התופסים, עם 100.6. אבל מעל הכול אולי אפשר להציב את המהלכים הגדולים, אלה שמטריפים את הקהל. ג'ונס רשם העונה 27 מהלכים כאלה, של 20+ יארדים. בכל פעם שהקוורטרבק של אטלנטה, מאט ריאן, צריך ללכת על כל הקופה, העיניים שלו דבר ראשון מופנות לידיים הבטוחות של ג'ונס.
אלא שידיים אמינות לא מספיקות כמובן. הנתונים הפיזיים האחרים של ג'ונס ובעיקר הגובה שלו, 191 סנטימטרים, מייצרים את הייחודיות הזו ששחקני ההגנה לא מסוגלים להתמודד איתה. הוא כיכב כשחקן פוטבול כבר בתיכון בפולי, אלבמה, העיירה הקטנה בה נולד ובנוסף, התגלה כאתלט נהדר והתמחה בריצות קצרות, קפיצה לגובה, קפיצה לרוחק וקפיצה משולשת, בכולם הוכתר כאלוף אלבמה לגילאי נוער. תוסיפו לכך גם את העובדה שג'ונס שיחק בחמישיית הכדורסל של התיכון ותקבלו את הזוכה בפרס "ספורטאי העונה הצעיר של אלבמה" ב-2006/07.
לא מעט מכללות חלמו לצרף את ג'ונס, אבל הוא החליט להישאר קל"ב והתחייב לאלבמה, שמחזיקה בשנים האחרונות בתכנית הפוטבול הטובה ביותר במכללות. שנה לפני הגעתו של ג'ונס, הקרימזון טייד מינו כמאמן את ניק סייבן המוערך ומהרגע הראשון, הוא נתן אמון בתופס הצעיר, שהחזיר עם זכייה באליפות אחת ועם מספרים נהדרים כמעט לכל אורך שלוש השנים שלו בקולג'.
גם המעבר ל-NFL, בניגוד לתופסים צעירים רבים, היה די חלק וכבר בעונת הרוקי שלו ג'ונס היה בלתי ניתן לעצירה לפרקים. מלבד עונת הבכורה בליגה והעונה השלישית שלו, ב-2013, אז נפצע ונאלץ להחמיץ 11 משחקים, ג'ונס טרם ירד מה-1,000 יארד בתפיסה. בשנה שעברה רשם שיאי קריירה, עם 136 תפיסות (שווה לנתון השני בטיבו בתולדות הליגה לעונה בודדת) ו-1,871 יארד (מקום שני אי פעם בתולדות הליגה לעונה בודדת).
למרות המספרים המדהימים הללו של ג'ונס, אטלנטה רשמה אשתקד עוד עונה מאכזבת בסטנדרטים שלה וסיימה רק עם מאזן 8:8 ובלי הכרטיס לפלייאוף, בפעם השלישית ברציפות. בג'ורג'יה הבינו שיש צורך בשינוי ושלמסור כל הזמן אך ורק לג'ונס לא יעשה עבורם את העבודה. החשיבה ההתקפית של הקבוצה השתנתה לחלוטין העונה והדאבל טים הכמעט קבוע על ג'ונס, אותו ניתן יהיה לראות ככל הנראה גם בסופרבול, מאפשר ללא מעט שחקני התקפה אחרים למצוא את עצמם פנויים לחלוטין ולרשום מהלכים גדולים.
ובכל זאת, במאני טיים, מאט ריאן ממשיך לחזור שוב ושוב לכוכב שלו. בפלייאוף זה בא לידי ביטוי היטב. אם מול סיאטל, ג'ונס היה שקט "יחסית" והסתפק בשש תפיסות ל-67 יארד, בעוד החבר'ה סביבו חוגגים ומסדרים ניצחון קליל מול הגנה שהתיימרה להיות קשוחה, הרי שבגמר ה-NFC נגד גרין ביי, ג'ונס פשוט התעלל בשומרים שלו. 12 פעמים מסר ריאן לעברו, תשע פעמים הוא הצליח לתפוס את הכדור. זה הוביל ל-180 יארד ושני טאצ'דאונים בהופעת פלייאוף נדירה למעמד כל כך מחייב.
כעת מצפה לג'ונס ולהתקפת אטלנטה כולה האתגר הכי גדול עמו נדרשו להתמודד העונה. האיש שלא המליץ עליו, בליצ'יק, הוא גאון הגנתי שבסופרבולים בעבר בלם את ההתקפה המפחידה של בפאלו בתור מתאם ההגנה של ניו יורק ג'איינטס והימם ב-2001, בזכייה הראשונה של הפטריוטס באליפות, גם את התקפת סנט לואיס שנחשבת עד היום לאיכותית בכל הזמנים. כדי שלאטלנטה יהיה מה למכור בסופרבול הזה, חוליו ג'ונס יצטרך להיות בשיאו וקצת יותר מזה אפילו. רק זה יספיק כדי להוכיח עוד קצת לביל בליצ'יק שבאופן די נדיר, הוא פשוט טעה.