פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        גולדן בוי: דווין בוקר הופך לכוכב של ממש בעונתו השנייה בפיניקס

        אחרי כמה שנים רצופות בהן הצעירים המבטיחים ביותר שהתפתחו ב-NBA היו שחקני פנים, בא כעת גל חדש אותו מוביל דווין בוקר. פרויקט שחקני השנה השנייה מגיע לצלף הכישרוני של הסאנס, שרוצה להיות קליי תומפסון הבא

        קארל אנתוני טאונס, מינסוטה טימברוולבס, מול ווסלי ג'ונסון, לוס אנג'לס קליפרס (AP)
        לא רק שחקני פנים. טאונס (צילום: AP)

        ה-NBA הפכה עם השנים להיות יותר ויותר ליגה של גארדים. שינויי חוקים ומהפכת השלשות שאפשרה ריווח שמעולם לא היה יצרו מצב בו כמעט בלתי אפשרי לעצור גארדים דומיננטיים כמו ג'יימס הארדן וראסל ווסטברוק. עמדת הפוינט גארד היא העמוסה והאיכותית בליגה בשנים האחרונות, ובתקופה האחרונה יש פריחה גם של שחקנים בעמדת השוטינג גארד שמשלבים בין עבודה רחוק מהכדור לצד פוינט גארד דומיננטי לעבודה עם הכדור. דמאר דרוזן וברדלי ביל הם דוגמאות מייצגות ליכולת הכפולה, במידה מסוימת גם סי ג'יי מקולום ובמידה פחותה קליי תומפסון, שפחות צריך לבצע פעולות עם הכדור.

        לכן מפתיע לשים לב, שבשנים האחרונות כל השחקנים הבכירים והמבטיחים ביותר שהגיעו לליגה הם סוגים שונים של שחקני פנים (ומה שיאניס אנטטוקומפו לא יהיה). בחמש השנים האחרונות לא הגיע לליגה גארד עם פוטנציאל בסדר הגודל של יאניס, אנתוני דייויס וג'ואל אמביד. מחזור 2015 הוא המייצג המוצלח ביותר של התופעה, עם שחקנים כמו קארל אנתוני טאונס, קריסטאפס פורזינגיס וניקולה יוקיץ', שהקבוצות שלהם נערכות לבנות סביבם את משחק ההתקפה לשנים רבות. יש רק גארד אחד שמצליח לסדוק מעט את הדומיננטיות המוחלטת של שחקני הפנים במחזור הזה כרגע: דווין בוקר מפיניקס. בעוד שעברו כמה שנים מאז שהגיע לליגה פוינט גארד דומיננטי מבטיח באמת (בשביל זה יש את הדראפט הקרוב), בוקר נראה כמו הגרסה המשוכללת והמבטיחה ביותר של השוטינג גארד המודרני.

        עוד בנושא:
        דאלאס הפתיעה גם את קליבלנד, עוד הצגה גדולה לאייזאה תומאס
        לברון במתקפה על בארקלי: "הוא הילד הרע של ה-NBA, לא אני"
        תרגיל בהתעוררות: מה עומד מאחורי הביקורת של לברון כלפי הקאבס

        דווין בוקר, פיניקס סאנס (AP)
        סוף סוף גארד מבטיח. דווין בוקר (צילום: AP)

        הדבר הראשון שחשוב לציין לגבי בוקר הוא שמדובר בשחקן הצעיר ביותר במחזור שלו. הוא חגג 19 מספר ימים לאחר תחילת עונת הרוקי שלו, כיום הוא בן 20 ושלושה חודשים, צעיר יותר מחלק גדול מהרוקיז הנוכחיים (מלקולם ברוגדון, למשל, בן 24). בגילאים האלה זה חשוב מאוד, כי זה מעיד על פוטנציאל השיפור. בעונה שעברה, הגיל הצעיר גרם לצוות האימון של פיניקס לחשוב שמדובר בפרויקט לטווח ארוך שעדיין לא בשל לדקות משמעותיות, אבל סדרת פציעות הכריחו את המאמן ג'ף הורנסק (ומחליפו ארל ווטסון, שמאז מאמן את הקבוצה) להקפיץ את הרוקי הצעיר לחמישייה. בוקר התנפל על ההזדמנות והוכיח שכבר בגיל 19 הוא מסוגל להיות סקורר אמיתי ב-NBA. פיניקס הפסידה ללא הפסקה בחצי השני של העונה, אבל גילתה את השחקן החשוב ביותר לעתיד שלה, שהיה השחקן הרביעי הכי צעיר להגיע ל-1000 נקודות בליגה, כששלושת הראשונים הם לברון ג'יימס, קווין דוראנט וקובי בריאנט.

        השנה בוקר הוא כבר השוטינג גארד הפותח ואחד השחקנים המובילים בקבוצה שהסגל שלה משלב באופן מוזר בין צעירים לוותיקים. הוא משחק לצד אריק בלדסו, רכז דומיננטי שכבר הוכיח שיודע לחלוק את הבמה עם גארד דומיננטי נוסף (השילוב שלו עם גוראן דראגיץ' היה נהדר). מפתיחת העונה בוקר דאג למלא את טור הנקודות, אבל לא היה יציב ויעיל מספיק.

        בחודש האחרון הוא ביצע קפיצת מדרגה וכרגע נמצא בעיצומו של רצף של 13 משחקים בהם קלע לפחות 20 נקודות. הממוצעים של 12 הראשונים (בזמן שאני כותב עוד לא עודכנו המספרים מההפסד לממפיס, שיוריד מעט את הממוצעים): 26.7 נקודות ב-49.1 אחוזים מהשדה, 2.6 שלשות ב-48.4 אחוז, 6.4 הליכות לקו ב-84.4 אחוז, 2.5 ריבאונדים, 3.2 אסיסטים, 4 איבודים ו-0.8 חטיפות. בדקות שהוא משחק בתקופה הזאת פיניקס קולעת 113.2 נקודות ל-100 פוזשנים, יעילות התקפית מסדר הגודל של גולדן סטייט. היו לו שני משחקים רצופים עם 39 נקודות, באחד קלע 28 נקודות ברבע האחרון. קשה להאמין שהוא ישמור על אחוזי הקליעה האלה, אבל אצל שחקנים צעירים כל כך מעניינים במיוחד הרצפים המוצלחים, שמעידים על מה שאולי הם יוכלו לעשות באופן עקבי בעתיד.

        שחקני פיניקס סאנס אריק בלדסו, דווין בוקר (AP)
        יודע לחלוק את הבמה. בלדסו עם בוקר ברקע (צילום: AP)

        שתי תכונות הופכות את בוקר לשחקן עם פוטנציאל ייחודי. הראשונה היא שהוא מהשחקנים הנדירים שאפקטיביים במידה דומה כמובילי כדור ולצד מובילי כדור. הקליעה שלו משלוש הולכת ומשתפרת כל חודש, והוא לא סתם קלע שלשות, אלא כזה שיודע לקלוע לאחר תנועה ללא כדור. העלייה שלו לקליעה לאחר שיצא מחסימה נראית נהדר, תנועה חלקה של קלע טבעי. זה מאפשר לווטסון לארגן לו תרגילי חסימות רחוק מהכדור, בהם הוא יכול לבחור אם לעלות לקליעה או להמשיך את התנועה לכיוון הטבעת.

        במקביל, הוא יכול להיות השחקן שמבצע את הפעולה ההתקפית המשמעותית. הוא לא מנהל משחק ואין לו ראיית משחק של רכז, אבל הוא שחקן פיק נ' רול אפקטיבי מאוד, יכולת שהפתיעה את כולם בעונה שעברה ורק מתחזקת העונה. כאן באה לידי ביטוי התכונה הייחודית השנייה שלו: הוא שולט בשתי הידיים באותה רמה. הוא זורק עם יד ימין, אבל מעדיף לחדור בשמאל ועושה זאת לא פחות טוב מאשר עם היד החזקה שלו. זה מאפשר לו לקחת מה שההגנה נותנת ומקשה מאוד לשמור עליו, אין טעם למשוך אותו לצד מסוים כי הוא אפקטיבי בשניהם. לפעמים השחקן שבא לחסום לו עומד עם הגב לסל ומחכה שבוקר יסמן לו על כיוון לחסימה ברגע האחרון, מה שמקשה על ההגנה להתארגן.

        כמוביל הכדור בפיק נ' רול, בוקר יודע להשתמש כמעט בכל כלי אפשרי. יש לו בארסנל שינויי כיוון ושינויי מהירות מאוד חדים, הוא מסוגל לעבור גם שומרים בכירים בעזרתם. הוא עדיין לא מסיים יעיל באיזור הטבעת, אבל כן יודע לסחוט הרבה עבירות שם. הוא כן יעיל מאוד בשני סוגי הזריקות החשובות ביותר בטווחי הביניים של חדירה: עלייה לקליעה בפייד-אווי ופלואטר. בעוד שהוא קודם כל מחפש את הזריקה, אם הדרך חסומה הוא יודע לקרוא נכון את המגרש ולמצוא את האופציה הטובה ביותר למסירה. יכולת המסירה שלו מבוססת כרגע בעיקר על קריאת מהלכים בזמן אמת ואלתור, לכן מפתיע לראות את התדירות הגבוהה יחסית בה הוא מבצע את הפעולה הנכונה.

        דווין בוקר, פיניקס סאנס, מול קליי תומפסון, (AP)
        עוד לא שם, אבל בדרך. בוקר מול קליי תומפסון (צילום: AP)

        תכונה התקפית חשובה נוספת של בוקר היא היכולת לסיים מתפרצות. גם את זה הוא יודע לעשות עם הכדור וללא הכדור ובשני המקרים הוא טס קדימה. עם הכדור הוא יכול לעבור כמה שחקנים ולהגיע בנחישות לטבעת, הוא סוחט כך עבירות רבות. ללא הכדור יש לו את החוש לזהות רגעים בהם היריבה נרדמה כדי לברוח קדימה, משם המהירות והאתלטיות שלו עושות את ההבדל. הוא מדורג שביעי בליגה בנקודות במתפרצות עם 4.8 כאלה במשחק, זאת יכולת שכנראה מעידה על משהו משמעותי כי כל שאר השחקנים בעשירייה הראשונה בקטגוריה הזאת הם מהשחקנים הבכירים בליגה.

        הבשורות הטובות עבור פיניקס לא מסתיימות כאן. בעונת הרוקי בוקר נחשב לאחד השומרים הגרועים בליגה, הצד ההגנתי התאפיין בחוסר אוריינטציה והיה קל במיוחד לעבור אותו בדרך לסל. השנה ניכר שיפור משמעותי, בעיקר בהגנת אחד על אחד. עבודת הרגליים שלו טובה, מה שמאפשר לו להביא לידי ביטוי את השילוב בין זריזות לגובה (1.98 מטר) ולשמור על כל סוגי שחקני החוץ. כשהשחקן שלו נע ללא כדור הוא נחוש מאוד במעבר בין חסימות, נראה מאלה שנהנים לעשות את זה. העבודה ההגנתית שלו מזכירה את הסגנון של קליי תומפסון, שחקן שבתחילת הדרך נחשב לשומר חלש מאוד והתפתח לכזה שמתמודד בהצלחה עם הגארדים הבכירים בליגה. השיפור בא לידי ביטוי גם במספרים: בעונה שעברה השחקנים שבוקר שמר עליהם קלעו ב-4.8 אחוזים מעל לממוצע ושלשות ב-6.3 אחוזים מעל לממוצע, העונה הם קולעים באחוזים מעט נמוכים מהממוצע, גם באופן כללי וגם משלוש.

        כל זה לא אומר שבוקר יכול להחליף מחר את קליי בגולדן סטייט. בשני צידי הפרקט, הוא מתקשה מאוד במאפיינים המורכבים יותר של עבודה קבוצתית. בהתקפה הוא יכול לשוטט ללא סיבה בתרגילים בהם לא מעורב, מה שמוביל למצבים בהם שחקנים של פיניקס נתקלים בו או בשומר שלו תוך כדי מהלך. הנטייה שלו להתחיל פעולות התקפיות בלי לחשוב מהלך או שניים קדימה גורמת לו להיתקע פעמים רבות ואחראית לכמות האיבודים הגבוהה שלו. בהגנה הוא מתקשה מאוד בכל מה שקשור לעזרה ורוטציה ועדיין יש מצבים בהם נראה אבוד בחלקים האלה. הוא גם כמעט ואינו תורם בריבאונד, לא מעט בגלל שבדרך כלל בזמן הזריקה של היריבה הוא כבר חושב על מתפרצת. בוקר כל כך טוב במתפרצות שזה עשוי להיות עדיף מבחינת ווטסון שהוא ימשיך בכך, בעיקר כל זמן שהמשאבה על שם טייסון צ'נדלר נמצאת בצבע.

        ג'יימס הארדן יוסטון רוקטס (AP)
        מבקשים ממנו להיות הארדן, והוא בכלל תפור על תפקיד אחר (צילום: AP)

        התחומים בהם בוקר מתקשה אופייניים מאוד לשחקנים צעירים, אלה בדיוק הדברים שמשתפרים עם הניסיון. כבר ניתן להניח שהוא לא יפתח את יכולת השח-מט של כריס פול או את תזמון העזרה של קאווי לאונרד, אבל מספיק שיגיע לרמה ממוצעת בתחומים האלה כדי שהכישרון הטבעי שלו יאפשר לו להיות סופרסטאר אמיתי. השיפור העקבי שלו, בעיקר בתחום הלא נוצץ של ההגנה האישית, מעיד על שחקן שמוכן לעבוד קשה ומבין מה צריך כדי להגיע לרמות הגבוהות ביותר.

        השאלה איך בוקר יתפתח תלויה מאוד גם בקבוצה שתיבנה סביבו. פיניקס היא כרגע קבוצה לא חכמה, בעיקר בהרכבים בהם בוקר משחק לצד טי ג'יי וורן ומרקיז כריס, שני סקוררים צעירים שעוד לא מודעים לרעיון האבסטרקטי של מסירה ולא קולעים מספיק טוב מבחוץ כדי לאפשר ריווח. הסאנס מדורגים אחרונים בליגה בכמות אסיסטים למשחק (18.4), אחוז סלים מאסיסטים (46.8) ויחס אסיסטים/איבודים (1.18). ההתקפה של פיניקס מבוססת בעיקר על פעולות אישיות ותרגילים שנגמרים אחרי האופציה הראשונה.

        לפיניקס יש שחקנים שיודעים לתפקד כשחקני משנה לצד גארדים דומיננטיים, אבל אלה הוותיקים שלא רלוונטיים לעתיד הרחוק ואולי גם לא לקרוב (פי ג'יי טאקר חייב להגיע לקונטנדרית). רוב הצעירים הם סקוררים שתורמים מעט מאוד בדרכים אחרות, פרט לדרגאן בנדר שעדיין רחוק מאוד מלהתחיל לממש את הפוטנציאל שלו (ודווקא יש לו פוטנציאל להתפתח לשחקן NBA טוב). בקבוצה הנוכחית בוקר יפתח הרבה יותר את הצד הג'יימס הארדני שלו, שיוזם בעצמו את משחק ההתקפה, מאשר את הצד הקליי תומפסוני, שניזון ממשחק התקפה זורם ומוצלח. זה חבל, כי מה שהופך את בוקר למיוחד זה שיש בו את הפוטנציאל לשני הצדדים האלה, והוא יהיה הכי טוב אם הוא ימצא איזון ביניהם.

        "הפודיום" עם פז חסדאי על רוג'ר פדרר ושי האוזמן על סוני ווימס