ברוכים הבאים לצ'יפופוליג: אי הבשורה שבניצחון מכבי תל אביב על קאזאן

אסור לזלזל בניצחון הבית אמש (חמישי) של מכבי תל אביב מול קאזאן, גם אם היה זה משחק שבו העדיפו מרבית חובשי המשקפיים לצפות בעין בלתי מזוינת. מפעל היורוליג במתכונתו החדשה הוכיח שכל מפגש עלול להתברר כמוקש עבור הפייבוריטיות וכל התמודדות מהווה הזדמנות עבור הקבוצות החלשות מהחלק התחתון של הטבלה. כך הפתיעה ז'לגיריס קובנה את צסק"א, כך גברה מילאנו על אולימפיאקוס וכך הדהימה מכבי בניצחון על אולימפיאקוס בהיכל השלום והאחווה. הכל קשה ושום דבר איננו מובן מאליו.

אסור לזלזל בניצחון הבית שהשיגה מכבי אתמול מול קאזאן, גם אם גורם המתח המרכזי שאיחד את מרבית הנוכחים באולם נגע לשופטי המזכירות ולציפייה שיואילו כבר להריץ שעון ולגאול את כל הנוגעים בדבר מייסוריהם. לעיתים נוטים לשכוח, אבל היה זה (שוב) משחק שני ב-48 שעות פלוס טיסה של שתי קבוצות שהן בלאו הכי לאות ושחוקות. הציפייה להתגייסות פיזית אוטומטית של שחקנים עליהם הונחת לפתע לו"ז דמוי NBA, עם תנאים שרחוקים מאוד מהסטנדרטים של הליגה הטובה בעולם, איננה ריאלית.

אסור לזלזל בניצחון הבית הדחוק של מכבי על קאזאן, גם אם רמת המשחק נראתה כלקוחה הישר מהצ'יפופוליג. הצהובים הגיעו למשחק אמש במצב מנטלי שברירי ומטה והדבר ניכר היטב בשפת הגוף ששידרו אנשיה. לאחר שעלבו בה, לאחר שהשפילה עצמה קבל עם ועולם ולאחר שהפנימה סופית שהעונה הזו, לפחות החלק האירופאי והיוקרתי שלה, בדרכה לגארבג' טיים ממושך, היכולת לגייס כוחות שיספיקו לניצחון לאחר משחק פיזי ושוחק איננה מובנת מאליה.

אוקיי. עכשיו הזמן להתחיל לזלזל.

עוד בנושא:

מכבי תל אביב ניצחה 52:60 את קאזאן במשחק חלש מאוד
מסכת ההשפלות של מאיק צירבס: "צחקו עליו, קיללו אותו, רדו בו"
לקראת הסיום: תקרית בין איינארס בגאצקיס וג'ו אלכסנדר
אפילו השדים נרדמו: המשחק הכי שחון בתולדות יד אליהו

ספק רב אם המשחק מול הרוסים עזר למכבי תל אביב באיזשהו מובן או אספקט. חרף הצהרות שנשמעו אחריו, ספק אם מי מהשחקנים בצהוב יצא ממנו עם תחושת ביטחון עצמי מחודשת. אולי אולי יוגב אוחיון. כשהכדור בידיו של סוני ווימס, עדיין נראה הדבר ככרוניקה של איבוד כדור ידוע מראש; כשהכדור בידיו של ויקטור ראד במצב שבו אמור הוא לקבל החלטה, חרף תצוגה סטטיסטית טובה מול קאזאן, עדיין הצפייה איננה מומלצת לחולי לב; אחוזי הקליעה הקבוצתיים אתמול (41% ל-2 ו-29% ל-3) מעידים בעיקר על חוסר השקט והחריקות בכדורסל הקבוצתי והאישי של קבוצת 12 שחקני היורוליג. כל יציאה להתקפה מתפרצת מהווה סכנה ממשית לבריאות הציבור.

איינארס בגצקיס הסביר את שילובו של יוגב אוחיון בחמישייה בכך שמכל האופציות האחרות, הוא המתאים מכולם לייצר קצב משחק מהיר. זאת, תוך ניסיון להתאים את חומר השחקנים לשיטת המשחק של קאזאן, ששואפת לקצב משחק איטי. נו, אז קצב משחק מהיר ממש לא ראינו, אבל אין ספק שהיה זה אחד המשחקים הטובים יותר של אוחיון העונה. בגאצקיס גם בחר להעלות את סוני ווימס בחמישייה בעמדה מספר 2, על מנת לייצר מאצ'אפ הגנתי טוב יותר מול קו אחורי שכולל את לנגפורד וסטול. במובן זה אי אפשר להתעלם מהיכולות ההגנתיות הסבירות שהציגה מכבי אמש בכלל ומהסגירה ההגנתית הטובה שלה מול הקלע הטוב ביורוליג בפרט, אבל האם הפחד מאחת ההתקפות החלשות ביורוליג באמת אמור להביא למצב שבו נאלצים לספסל את הסקורר המרכזי של מכבי?

מאמן מספר 4 בצהוב העונה מוכיח עד כה שהדבר השיטתי היחידי שאוחז הוא באמתחתו הוא היעדר השיטתיות. דובר לא מעט על חוסר היציבות בניהול החילופים והרוטציה, על החמישיות שמשתנות ממשחק למשחק ועל ההבדלים הקיצוניים בדקות משחק של שחקנים מסוימים במשחקים מסוימים. וזו הבעיה החמורה פחות. זו שחמורה יותר היא העובדה לפיה בגאצקיס מאמץ אל ליבו שיטת משחק נחותה, ששייכת לקבוצות קטנות ונחותות. משחקים נגד ריאל מדריד וההרכב הגבוה שלה? בגאצקיס מעלה חמישייה גבוהה, שספק אם נראתה עד לאותו הערב. משחקים נגד באסקוניה? בגאצקיס מנסה חמישייה שתאבד פחות כדורים. משחקים נגד אוניקס קאזאן ששואפת לקצב משחק של הכתבה? זה הזמן לחמישייה שתכתיב קצר משחק מהיר.

חמישה משחקים אירופיים בקדנציה של המאמן הלטבי במכבי לא סייעו לנו לקבל מידע שישפוך אור על זהותה של הקבוצה. האם מכבי תל אביב היא קבוצה ששואפת לקצב משחק מהיר או שמא איטי? האם מכבי היא קבוצה שדוגלת בסגנון משחק ספציפי, הגנתית או התקפית? מיהו האיש המרכזי שלה במהלך או בסוף משחק? ככל שהמשחקים נוקפים, כך אנו למדים פחות. אם מנסים לאתר DNA לקבוצה החבוטה הזאת, אפשר לקבוע שהאידיאולוגיה המקצועית מתמצית בניסיון להתאים עצמה ליריבה מולה היא מתמודדת. זה הכל. וזה עצוב.

כשחושבים על זה, מבינים שמשחק הבית מול קאזאן לא שונה באופן משמעותי מזה שהתקיים בין הקבוצות בסיבוב הראשון. גם אז נוהל משחק בקצב איטי שבו שלטה מכבי לאורך כל הדרך. גם אז השכילה מכבי לסבך עצמה במשחק צמוד בהרבה מהתחושה הכללית ומהבדלי הכוחות התאורטיים בין הקבוצות. גם אז שיחקו הקבוצות בפעם השנייה בתוך 48 שעות, לאחר עוד התמודדות יורוליג לא פשוטה. ובכל זאת, שלושה הבדלים מרכזיים לעומת המשחק שהתקיים בחודש נובמבר ניכרו לעין.

הראשון והמשמעותי מכולם הוא היכולת להצר את צעדיו של לנגפורד. גם במשחק הקודם, אי שם בקדנציה של רמי הדר, עשו הצהובים עבודה הגנתית לא רעה על הסקורר היריב, אלא שאז החזיקה מעמד התכנית ההגנתית עד לרבע רביעי בו קלע לנפורד 11 נקודות שכמעט הספיקו לניצחון ביתי. הפעם, למרות שלנפורד הצליח שוב לייצר 9 נקודות בחלק האחרון של המשחק, הדרך לשם הייתה קשה בהרבה. מכבי הצליחה להתיש את האקס (שבלאו הכי מצוי בתקופה פחות טובה), להחליף עליו שומרים (בייחוד ווימס ומקל) ולהראות לו צבע צפוף והרבה ידיים עירניות שניצבות בדרכו בכל מצב של אחד על אחד. אה, והוא גם החטיא לא מעט זריקות שבדרך כלל נכנסות על בליינד, בדרך ל 4-21 מזעזע מהשדה.

ההבדל השני נעוץ בסגלים. שתי הקבוצות הופיעו למשחק אמש בהרכבים שונים מאלו ששיחקו עבורן במפגש הקודם. קאזאן הופיעה בלי רכז דומיננטי שמתאים לקצב של הקבוצה, בהיעדרו של קולום (שלא לדבר על פונקראשוב) וללא הסנטר הדומיננטי שלה פראחוסקי. מכבי הגיעה גם היא חסרה בקו הקדמי לאור שחרורו של צירבס ואי הבאתו של מחליף. מצד שני ובניגוד למשחק ברוסיה, הפעם עמד לרשותה אנדרו גאודלוק. הבעיה היא שבמקום שסגל מלא כל טוב בקו האחורי ירים את כוח האש הצהוב, האפקט הוא בדיוק הפוך.

אמרנו שלושה הבדלים, לא? אהה, שהכל אמנם נראה דומה, רק שהרבה פחות טוב.

אבל מה כל זה חשוב? העיקר שעכשיו מקל ואוחיון הם הרכזים. בגאצקיס הוא אולי הרבה דברים, אבל הוא מבין בדיוק לאן נושבות הרוחות. אם בהתחלה סבר שרצוי לרצות את האיש שעזר למינויו, עכשיו הבין שעדיף לרצות את האחרים ואת האוהדים שרוצים לראות כמה צברים גאים שמקבלים את ההחלטות במקום הגויים. ולא שהרכזים ה"אמיתיים" עזרו לקבלת החלטות טובה בהרבה, שהרי עדיין מכבי הולכת לפואנטות התקפיות שאי אפשר להבין או להסביר: דווין סמית' במצבי בידוד, ויקטור ראד בתפקיד מקבל ההחלטות בפיק אנד רול, סוני ווימס וכו' וגו' וכיו"ב, אבל אם כבר בלאגן, אז שיהיה בלאגן בכחול לבן.

בסופו של יום, הדבר שקובע הוא השורה התחתונה. המשימה המרכזית שניצבה בפני אנשי מכבי תל אביב אמש הייתה לדאוג להיכל מלא. לאחר מאמצים עילאיים ובדרך לא דרך, עלה בידיהם לגרד כ-9,000 צופים שיטריחו עצמם לצפות בדבר הזה. שבת שלום.