לאחר שבועות פחות טובים בסטנדרטים שלה בין ההפסד לקליבלנד להפסד לממפיס, גולדן סטייט הכריזה רשמית על חזרה לשגרה. השבועיים האחרונים כללו חמישה ניצחונות בהפרש שלא ירד מ-17 והפסד למיאמי הלילה (בין שני לשלישי). כמובן, אין שום דבר שצריך להטריד את סטיב קר בהפסד שביעי ב-45 משחקים במשחק חוץ בבק-טו-בק מול יריבה חלשה. מה שכן יכול להציק לו זה שהקבוצה שלו שוב הפסידה משחק צמוד, את המשחק הצמוד הראשון מאז ממפיס.
גולדן סטייט דווקא שיחקה טוב בדקות המאני טיים במיאמי. היא חזרה מפיגור 10 לשוויון, יצרה מצבי זריקה טובים, שמרה טוב ונכנעה רק לסדרת קליעות קשות של דיון וויטרס, שנמצא בעיצומו של השבוע הזה בשנה בו הזריקות האלה נכנסות לו. בוואקום, ניתן היה לראות בכך אימון טוב בדקות הכרעה לווריירס. אבל עבור קבוצה שהיכולת להכריע משחקים צמודים מתחילה להסתמן כעקב האכילס המשמעותי ביותר שלה, אפקט מצטבר של הפסדים צמודים יכול להשפיע לרעה.
האפקט המצטבר הפוטנציאלי יכול להשפיע ישירות גם על התחושה של גולדן סטייט בעקבות המשחק החשוב ביותר בשבועיים האחרונים הניצחון הקליל על קליבלנד. השחקנים של קר בהחלט אמורים לצאת מהמשחק הזה עם תחושה שהקבוצה שלהם טובה משמעותית מהיריבה המרכזית שלה על התואר. השאלה היא אם נלוותה לכך התחושה שכדי לנצח את קליבלנד אסור לווריירס להגיע למשחק צמוד, שצריך לחסל את הסיפור במחצית. תחושות מהסוג האלה לא מודעות, הן מחלחלות ויכולות להשפיע על הרגעים הכי חשובים. רק בגמר, אם וכאשר, נוכל לדעת מה השחקנים של גולדן סטייט לקחו ממפגשי העונה הרגילה. העבודה של קר בהקשר הזה היא מנטלית: לעזור לשחקנים שלו לשים בצד את הגמר הקודם ואת ההפסד בקליבלנד, כדי להביא לידי ביטוי את היתרון האיכותי הברור.
עוד בנושא:
לילה של הפתעות: הווריירס הפסידו בשנייה האחרונה, גם קליבלנד פישלה
סטיב קר נגד השחקנים שזלזלו בהצבעות לאולסטאר: "זה מביש"
לברון במונולוג עצבני נגד ההנהלה: "אין לי זמן לבזבז על החרא הזה"
מהמפגש השני בין גולדן סטייט לקליבלנד יש הרבה פחות מה לקחת ביחס למפגש הראשון, כי לעומת הראשון הפעם רק קבוצה אחת הגיעה מוכנה למשחק גדול. קליבלנד הגיעה לאוקלנד בעיצומו של משברון שהתפתח במהלך מסע חוץ די ארוך, משברון שעדיין לא הסתיים לאחר שהקאבס הפסידו הלילה בפעם החמישית בשבעת המשחקים האחרונים (לניו אורלינס נטולת אנתוני דייויס). רוב הבריחות של הווריירס התרחשו בדקות בהן קליבלנד ירדה להגנה לאט ובאופן לא מסודר ואיפשרה לגולדן סטייט את מה שאסור לאפשר לגולדן סטייט: לרוץ ולקלוע שלשות פנויות במעבר. זו הייתה תזכורת לכך שגולדן סטייט בנויה אפילו טוב יותר משנה שעברה לפרק יריבה בשתי דקות של חוסר ריכוז. היא עשתה את זה שלוש פעמים במהלך המחצית הראשונה, בפלייאוף גם פעם אחת יכולה לעשות את ההבדל.
קצת מוזר לטעון זאת על מחצית של 78 נקודות, אבל המחצית הראשונה הגדולה הייתה תצוגה הגנתית יותר מאשר התקפית. הריצות נבעו מהגנה מצוינת שיצרה נקודות קלות, 34 מתוך 78 הנקודות הושגו במתפרצות, בדרך כלל לאחר החטאות. המשחק הזה הראה איך גם בהגנה גולדן סטייט משלבת בין כישרון אישי לעבודה קבוצתית. הרוטציות היו מושלמות, השחקנים תמיד זיהו את המצב המסוכן ואת היריב המסוכן, סגרו נתיבי חדירה וזוויות מסירה והכריחו את השחקנים הפחות מאיימים לקחת זריקות. לברון ג'יימס וקיירי אירווינג סיימו את המשחק עם ארבעה אסיסטים ו-12 איבודים משותפים, כי ההגנה תמיד הייתה מהלך אחד לפניהם. העבודה הקבוצתית המשיכה גם בריבאונד, כשכולם עזרו בסגירה כדי לאפשר לדריימונד גרין וזאזה פאצ'וליה להשתלט על הכדורים.
בהתקפה, נקודת המפתח הייתה שמירה על שטף המשחק. לעומת מפגשים קודמים עם קליבלנד, הפעם שחקני החוץ של גולדן סטייט עשו מאמץ לא לתת לחילופים האוטומטיים של הקאבס להאט אותם. הם לא עצרו לחשב מסלול מחדש אלא חיפשו אפשרות מהירה למסירה או חדירה. זה בלט במיוחד אצל סטף קרי, שנמנע מניסיון לכדרר כמה שניות מול שחקני פנים ולקח אותם מיד לטיול לאיזור הטבעת. בדרך כלל נוצר כך חור בהגנת הקאבס. אלה דברים שעבדו מצוין במשחק הזה, אך קשה לדעת כיצד ייראו בימים בהם ההגנה של קליבלנד תהיה מפוקסת.
לכן, הדבר החשוב ביותר שסטיב קר ייקח מהמשחק הזה מבחינה התקפית הוא היכולת של אנדרה איגודלה. ניכר היה שאיגודלה לקח ללב את הקשיים שלו במשחק בקליבלנד ואת הביקורת עליו והגיע למשחק הזה דרוך במיוחד. מיד לאחר שנכנס נשאר פנוי לשלשה ולקח אותה בלי להסס, בהמשך ניצל את החופש שנתנה לו הגנת הקאבס כדי לחדור ולמצוא שחקנים פנויים. לאחר 0 מ-4 מהשדה ואפס נקודות במשחק הראשון מול הקאבס, הפעם איגודלה קלע 14 נקודות ב-5 מ-5 מהשדה והוסיף חמישה אסיסטים. כשהוא ככה, לא בטוח שיש לאיזושהי יריבה מה לעשות מול גולדן סטייט.
הפנים החדשות במשחק הזה היו של קייל קורבר, שהצטרף מעט לפני כן לקליבלנד, וגולדן סטייט הגיעה מוכנה אליו. השחקנים של קר נצמדו אליו בהתקפה ותקפו אותו בהגנה. קורבר מעולם לא היה שחקן הגנה גדול, אבל בגיל 36 (עוד חודשיים) יכול להיות שהוא כבר נטל הגנתי משמעותי. הוא שיחק כמה דקות מול החמישייה הראשונה של הווריירס וניסה לשמור על קליי תומפסון, גולדן סטייט מיהרה להריץ אותו בין חסימות והוא לא עמד בקצב. רוב הזמן הוא שמר על איגודלה, ולפחות במשחק הזה נראה היה שאיגודלה מרגיש נוח ליזום פעולות התקפיות מולו. הקרב הישיר הזה בין שני המחליפים עשוי להיות מאצ'אפ מפתח בגמר (אם וכאשר).
פרט לניצחון על קליבלנד היו עוד כמה ניצחונות קלים, כולל אחד ביוסטון שהוריד מסדר היום את השאלה אם גולדן סטייט מתקשה מול הקבוצות הבכירות. המאפיין המרכזי של שאר הניצחונות היה שהבריחה הגיעה ברבע השלישי, שהפך להיות הרבע המפחיד ביותר של גולדן סטייט. סטיב קר שינה את חלוקת הדקות בין ארבעת הגדולים כך שקרי ודוראנט משחקים ביחד כמעט לכל אורך הרבע השלישי, והרבה פעמים זה נראה לא פייר. דריימונד גרין מחליף את דוראנט בחמישייה שפותחת את הרבע השני והרביעי.
אי אפשר להיכנס לראש של קר, אך התחושה שלי היא שהשינויים האלה הם בעיקר למטרת ניסוי ואימון. הוא רוצה לתת לקרי ו-KD כמה שיותר דקות משותפות כדי שיבינו איך למקסם את חלוקת העבודה ביניהם, מה שאכן נראה טוב יותר ויותר ככל שהעונה מתקדמת. קרי של העונה שעברה מופיע לאחרונה בתדירות גבוהה יותר לצד דקות דומיננטיות של דוראנט. בחמישייה של דריימונד וקליי עם המחליפים אין שחקן שניתן למסור לו את הכדור ולחכות שייזום, מה שמכריח את כולם ליזום ולהביא לידי ביטוי את יכולות הקליעה והמסירה שלהם. לא אופתע אם בפלייאוף קר יחזור לחלוקה בה בכל רגע נתון קרי או דוראנט נמצאים על הפרקט, עד אז הוא ימשיך לבדוק ולנסות.