ניר ברקוביץ': "אגיע בעתיד לבית"ר או קרית שמונה"

פתאום הפועל ראשון לציון בכדורגל התעוררה לחיים. מספרים שמאז עונת העלייה לליגת העל לפני שש שנים, לא היתה תכונה כזו בעיר לקראת משחק כמו שיש השבוע לפני משחק הצמרת מול הפועל עכו. משום מקום עשתה הקבוצה 10 נקודות מ-12, צירפה גם שני ניצחונות בגביע המדינה כשהאחרון על נתניה בחוץ, והנה יש עניין בכדורגל בעיר שסיפקה באחרונה אלופה בכדורסל ואלופות אינספור בכדוריד.

על ניצני התחייה הזו אחראי, בין היתר, ניר ברקוביץ'. תמיד חסה בצילו של האח הבכור, בעלי המועדון, אבל לפני כחודש קיבל את תפקיד מאמן הבוגרת ומאז לא הפסיד. בשבוע הבא הוא יחגוג 34. נשוי פלוס שני ילדים. גר בעתלית אבל ישן לא מעט בראשון בגלל המרחק והעבודה. כשהיה בנערים של מכבי חיפה, דיברו עליו כממשיך דרכו של אחיו. אבל הקריירה הלכה לשום מקום וכבר בגיל 24 הוא פרש. עכשיו הוא על הקווים כמאמן בוגרים אחרי שעשה סטאז' לא קצר בקבוצות נערים ונוער.

ניר, תגיד, אתה זוכר שהמשחק האחרון של אייל לפני שיצא לאנגליה היה באיצטדיון הזה בו אתה מאמן היום והוא בעל הבית?

"אני חושב שזה היה המשחק הלפני אחרון שלו בארץ והוא כבש שער בסיבוב נגד ראשון. הייתי בן 14. הלכתי אז לכל המשחקים של אייל".

ואם הייתי ניגש אליך אז ביציע ואומר לך שיעברו 20 שנה ותהיה מאמן הפועל ראשון לציון, איך היית מסתכל עלי?

"הייתי אומר שאתה הזוי. אז בגיל 14 מי חשב על קריירת אימון? אני חשבתי אז שאהיה שחקן גדול, איזה מאמן? הייתי שחקן שחקן".

אז איך התגלגלת לאימון?

"חבר בא ואמר לי: 'בוא תאמן'. היה פעם מועדון בקריות בשם אפק. הוא היה בקרית ביאליק. הוא פעל שלוש או ארבע שנים וחבר ביקש שאצטרף. באתי והנה היום אני מאמן של ראשון לציון. עבדתי שם בקריות במשך שנה ואחרי זה פתחנו את נשר. עבדתי בנשר שמונה שנים ואחרי זה שנה בנוער של ראשון לציון והעונה הזו גם כמעט חצי שנה בנוער עד שעברתי לבוגרים".

יצרת עניין בראשון לציון אחרי התוצאות האחרונות. הפתיע אותך שהצלחת כך עד כה?

"בחלומות הכי ורודים שלי, לא האמנתי שאעשה את זה. להיות עם חמישה ניצחונות ותיקו זה דבר גדול. אבל האמת היא שאני מאמין בסגל הזה. אני הייתי שותף מלא לבנייה של הסגל הזה עם אחי ועם המאמן גילי לבנדה שהיה לפניי. אני מאמין בשחקנים האלה. להגיד לך שזה מפתיע שהיתה כזו הצלחה עד כה? לא".

מה הבאת כמאמן לקבוצה הזו?

"הבאתי לשחקנים אמונה. הבאתי מוטיבציה, התלהבות, מחוייבות למשחק. בלי כל אלה אי אפשר לשחק כדורגל. וכמובן שעשיתי שני שינויים בהרכב. שמתי את עילאיי בכר כמגן אחרי שהוא לא שיחק הרבה העונה. ואת יובל חליבה שהיה הקפטן שלי בנוער שמתי כקשר אחורי. עד שבאתי הוא לא שיחק".

איך אתה מסתדר עם אבי סטרול ומיכאל זנדברג שמבוגרים ממך?

"האמת שאני מתייעץ איתם הרבה. הם כמו עוזרי מאמן שלי. אתה יכול לתפוס אותי בהפסקה מקשיב לסטרול. אני מחליט הכל לבד אבל אני לא חושש להתייעץ עם שחקנים שעברו כל כך הרבה בקריירה".

האמינו שתגיע רחוק כשחקן ופרשת צעיר מאוד בלי להשאיר חותם על המשחק. לפחות הספקת ללמוד קצת ממאמנים שאימנו אותך?

"לא יותר מדי. בטח לא מהתקופה ששיחקתי בבוגרים. אם יש מישהו שאני זוכר לטובה הוא דוד לוי הבלונדיני שהיה בעבר בלם מכבי חיפה".

מה מאפיין אותך כמאמן?

"הטירוף למשחק. בגלל שלא יצאתי שחקן, יש בי עדיין את הטירוף למשחק. הטירוף להצליח בגדול".

למה לא יצאת שחקן?

"קודם כל יש הרבה כשרונות צעירים שלא הפכו לשחקנים. קח את ראובן עובד. לא היה ולא יהיה במדינת ישראל כשרון כזה. הוא בן גילי ואני זוכר אותו מצוין. גם הוא התחיל גבוה וגמר את הקריירה שלו מוקדם מהמצופה".

יש הבדל עצום בינך לבינו. לראובן לא היתה את המעטפת שהיתה לך.

"אבל לראובן עובד היה כשרון פי אלף משלי והוא גם היה מוכשר פי אלף מאחי, או מיוסי בניון וחיים רביבו. אני אומר לך את זה באחריות. כדי להצליח צריך מזל, צריך מאמן שיחבק אותך ברגעים הקשים. עברתי גם פציעה קשה בנוער. שברתי את היד ולא שיחקתי שנה. זה גם עצר אותי".

יכול להיות שאם לאבא שלך זאב ברקוביץ' היה את הזמן להיות איתך כמו שהוא היה עם אייל, היית מצליח יותר?

"אבא שלי היה איתי יותר מאשר עם אייל. הוא ליווה אותי לכל מקום. הוא היה איתי באנדרלכט, בארסנל, במנצ'סטר. גם בנבחרת".

אולי ההשוואות שהתקשורת כל הזמן עשתה בינך לבין אייל פגעו בך?

"גדלתי עם זה. זה לא הפריע לי".

אתה לוקח את האשמה גם עליך?

"ברור. אני חושב שהמעבר שלי לראשון לציון כשחקן נוער לא עשה לי טוב. עזבתי את הנוער של מכבי חיפה ועברתי לראשון ובדיעבד היום אני אומר שזה לא עשה לי טוב. הייתי צריך להישאר במכבי חיפה אבל רוני לוי שם לי רגליים בנוער והייתי חייב לעבור. לא היתה לי אז ברירה. אם הייתי ממשיך אז במכבי חיפה, עד עכשיו הייתי משחק במכבי חיפה".

אבל איך בדיוק רוני לוי שם לך רגליים?

"הוא הביא אז את שי בירוק על התפקיד שלי. שי היה אז כוכב בנתניה והוא הביא אותו".

בוא נחזור להווה. היה ברור לאייל שאחרי לבנדה אתה תהיה המאמן של הבוגרים?

"כן. גם לאייל וגם לי. לא חשבתי שזה יקרה השנה. קיווינו שגילי יצליח. אבל ברגע שזה לא קרה, הגיע הזמן שלי".

אייל זיהה אצלך את הפוטנציאל?

"אני מאמן כבר עשר שנים ואייל עוקב אחרי. הוא בא לאימונים ולמשחקים. הוא אוהב את הטירוף שיש לי. לא חוויתי מספיק את הריגוש של המשחק וכמו שאמרתי זה כנראה בגלל שפרשתי מאוד מוקדם".

עם הריגוש והטירוף הגעת בעונה שעברה פעמיים לבית הדין של ההתאחדות אחרי דברים שאמרת לשופטים. אתה לא יכול לשלוט בזה?

"אם אני לא טועה זוכיתי פעם אחת בבית הדין. אני בטירוף במגרש. באמת בטירוף. אבל השתפרתי העונה ואני כבר לא מדבר כל כך עם השופטים. הגעתי למסקנה שלא יוצא כלום מהכעסים האלה על השופטים. אני מדבר הרבה עם השופטים. אני חי את המשחק. אני צועק והשופטים מדברים איתי על זה אבל אני אומר לך שלא תראה אותי מתפרץ שוב בצורה יוצאת דופן".

כשאייל ברקוביץ' לקח את המועדון הוא לא דיבר על ליגת העל.

"נכון. התחלנו לאט ובלי הצהרות, אבל עכשיו אנחנו וגם ראש העיר רוצים שהקבוצה תעלה לליגת העל. אנחנו מכוונים גבוה כי עיר כמו ראשון לציון חייבת קבוצה בליגת העל. אם כפר סבא, רעננה ואשדוד בליגת העל, גם ראשון צריכה".

אולי צריך לשנות את הדרך שהיתווה אייל וכן לצרף שחקנים זרים לסגל?

"אייל החליט כאשר הגענו לכאן שאין זרים. אני מאמין שעם זרים היה יכול להיות יותר קל אבל אייל רוצה צעירים ורוצה ישראלים. בחלון ההעברות הזה לא יהיו זרים".

אמרו לי שהאוהדים הדביקו לך את הכינוי יורגן קלופ בגלל החגיגות שלך איתם.

"הם המציאו לי את זה. האמת, הם לא רצו אותי בהתחלה. הם לא אהבו שאייל שם את אחיו מאמן הבוגרים כי הם רצו איזה שם גדול, אבל בינתיים הפתעתי את כולם. יש כרגע אידיליה. אבל אתה יודע, איך אומרים, עד ההפסד הבא".

עד כמה עוזרת לך העובדה שאתה אח של אייל ברקוביץ' ולמעשה שותף בבעלות על הקבוצה?

"עם יד על הלב, אם לא הייתי אח של אייל ולא הייתי אח של בעל הקבוצה, לא הייתי מקבל את הצ'אנס. זו האמת. אבל קיבלתי את הצ'אנס ועד עכשיו אני מוכיח את עצמי".

השאלה אם השחקנים יותר מחוייבים כי אתה חלק מהבעלים?

"אני לא חושב. השחקנים כן מכבדים אותי ואולי קצת מפחדים אבל ההצלחה לא באה ממקום כזה. היא באה כי יש בינינו כימיה טובה. יש חדר הלבשה בריא".

כמה אייל מתערב לך כמאמן?

"אספר לך סיפור מהשבוע שעבר. התלבטתי לגבי שחקן אחד וביקשתי ממנו את דעתו. הוא אמר לי: 'ניר, אני לא מתערב בכלום כי אין חוקים. אני יכול להגיד לך וזה לא יצליח, אז אני לא מתערב'. אייל לא התערב אף פעם לאופיר חיים וגם לא לגילי לבאנדה. אייל יכול לתת עצות, לדבר ולכוון, אבל הוא לא מתערב בהרכב".

היו הרבה ביקורות מתוך ראשון לציון כלפי אייל ודרכו בהתחלה.

"אי אפשר שכולם יהיו מבסוטים ולכן ביקורות תמיד יהיו. עכשיו הולך טוב וכולם מבסוטים, אבל כשיגיעו הפסדים יקללו אותי. זה ברור לי. אבל אני לא פוחד. אייל אמר לי כל הזמן: 'אל תאמן בוגרים. יקללו אותך, יהרגו אותך, אתה לא צריך את זה'. אבל אמרתי לו: 'אייל, אני רוצה. אני מאמין בעצמי'. אני שיגעתי אותו לאמן בוגרים. כמובן שרציתי בעונה הבאה. אבל זה הגיע מוקדם יותר".

זו תהיה הקריירה שלך עד הפנסיה?

"המטרה היא להמשיך הלאה ולאמן בליגת העל. החלום שלי זה לאמן בבית"ר ירושלים. אני חושב שאני מתאים למקום הזה עם האוהדים והטירוף. אלי טביב אוהב להפתיע. אני אהיה בעתיד בבית"ר ירושלים או בקרית שמונה, כי גם איזי אוהב מאמנים צעירים".

הייתי בטוח שתגיד שאתה רוצה לסגור מעגל ולאמן את מכבי חיפה.

"מכבי חיפה זה המועדון הכי גדול בארץ ואם אגיע לשם זה יהיה דבר ענק אבל זה רחוק".

אתה יודע שהמבחן שלך יהיה אחרי ההפסד הראשון.

"אני נבחן בכל יום".

אני מתכוון למבחן מסוג אחר. מקצועי יותר.

"אני לא מהיום בכדורגל. אני מאמן עשר שנים. עברתי הפסדים וניצחונות. המשחק הראשון שלי כאן כמאמן היה באחי נצרת והוא היה יותר גרוע מהפסד כי סיימנו בתיקו והישוו לנו בדקה 95. אמרתי לכולם שאני מעדיף להפסיד 0:3 ולא תיקו כזה. איך שייע אומר, זה היה לתקוע סכין ולסובב".

העימות הקטן שלך עם משה פרימו באחרונה עלה ליוטיוב ורבים כבר צפו בך מותח עליו ביקורת.

"כך אנחנו במשפחת ברקוביץ'. תמיד רוצים להגיב ולא רואים בעיניים".

אתה מרגיש שיותר קל לתקשורת לקבל את המאמן הצעיר דודו אברהם מאשר את המאמן הצעיר ניר ברקוביץ'?

"את התקשורת לא מעניינים שמות של מאמנים צעירים ואנונימיים אבל כשזה מגיע לברקוביץ' ולאח של אייל, אז יש ברדק. מזל שניצחתי את המשחקים האלה כי אם הייתי מפסיד, היה תוהו ובוהו. ממש תוהו ובוהו היה".